מכל מקום, על מנת להכריע בשתי הבקשות שעל הפרק, ולמען הנוחות, מצאתי לעשות מעט "סדר" בהשתלשלות הדיונית בתיק עד כה:
עוד בהחלטה מפורטת מיום 23/1/23, טרח בית המשפט ועשה סדר בבוקה ובמבולקה הדיונית שהייתה מנת חלקה של תובענה זו בעת שהועברה לטיפולו של מותב זה, במסגרתה פירט ביהמ"ש את השתלשלות האירועים הכרונולוגית והדיונית בהליך עד כה.
באותה החלטה הכריע ביהמ"ש בבקשות ההדדיות שהוגשו מטעם הצדדים במסגרת שלב קדם המשפט, אשר כללו: בקשת הנתבעים בנוגע להליכים מקדמיים ובקשת התובעת לפיצול הדיון בין שאלת האחריות לנזק, וזאת לאחר שהסתבר להפתעתו של בית המשפט כי שתי בקשות אלו נותרו תלויות ועומדות ללא הכרעה בטרם העברת הדיון מבית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום.
...
אין בידי לקבל טענות אלו של התובעת כהסבר המניח את הדעת למחדל הדיוני, ואסביר; ראשית, לאחר תיקון כתבי הטענות בשנית בהתאמה להיקף הקבוע בתקנות החדשות, לא הוגשה כל בקשה נוספת מטעם התובעת בקשר לכתב ההגנה האחרון והיחיד שנותר בתיק.
כל הפרשנות המפותלת של התובעת ובא כוחה כפי שפורטה בהרחבה יתרה בתגובתה לבקשת הנתבעים, מלבד היותה מכבידה בפרטים שלא לצורך מה שמקשה על בית המשפט שוב ושוב בהוצאת התובענה מהסבך הדיוני בו היא מדשדשת, אינה מן העניין, אינה נותנת למענה למחדל הדיוני, אינה מקובלת עליי לאור ההשתלשלות הדיונית כפי שפורטה לעיל והריני לדחותה.
אשר לבקשה הנתבעים למחיקת כתבי טענות בשל אי קיום החלטה שיפוטית שחייבה את התובעת להשלים הליכים מקדמיים- טוענת התובעת כי דין הבקשה להידחות, וזאת מאחר שלא קדמה לבקשה פניה לתובעת, והבקשה אף לא הוגשה בהתאם למועדים שבדין.
לאור כל האמור לעיל, אכן היה נכון וראוי להורות על מחיקת התביעה לנוכח מחדלים דיוניים לרוב, התעלמות במפגיע מהחלטות שיפוטיות וגרירת רגליים המאפיינת את התנהלותה של התובעת.
