עם זאת באורח פלא לא גרסה המערערת בבקשותיה אלה כי יש לקבוע קטגורית כי בית הדין נעדר סמכות להכריע במחלוקות שבין הצדדים וכי את הללו יש להעביר לדיון לפני ערכאה אחרת אלא, לאחר שהזכירה ברישת דבריה את טענת הסמכות ולאחר שהאריכה לטעון לגופם של דברים טענה בזו הלשון:
ככל שלא תיתקבל בקשתה של האשה לעיל, עותרת האשה להפסקת ההליכים בנימוק שעם גירושי הצדדים הסתיימה סמכות בית הדין לידון בהסכם, והיא תעתור לאכיפתו בערכאה המתאימה עם תביעה נזיקית אשר איננה בסמכות בית הדין הנכבד בכל מקרה.
] הרעיון שביסוד סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) הוא לאפשר לבית הדין, בבואו לידון ולפסוק בדבר סיום מעמד הנישואין של בני הזוג על ידי גירושין, לידון ולהכריע בה בשעה גם בעניינים, אשר לפי עצם טבעם כרוכים הם בהליך הגירושין, או בעניינים שנכרכו בפועל בהליך הגירושין, ואשר הכרעתם דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה (ראה: ע״א 59/8 [1], בעמ׳ 1091).
...
אך נוכח כל האמור, גם אם הבנה זו שגויה אין לכך נפקות לענייננו.
)
סוף דבר, הצדדים המתדיינים לפנינו – שניהם – כרכו ענייני רכוש שונים, ובפשטות המשמעות היא כריכת כלל ענייני הרכוש, ובכלל זה נכרך בהתנהלותם ובהתדיינותם באופן ברור גם עניינם של יישום ההסכם, הן ההסכם הראשון והן הנספח, וההכרעה במחלוקות הנוגעות אליו בשאלת קבלתה או דחיית של חוות הדעת השמאית, מינויו או אי־מינויו של שמאי אחר וקבלת או דחיית חוות דעתו שלו ואופן איזונן של דירות הצדדים בהתאם לכך אם באמצעות נטילת כל דירה בידי אחד מהצדדים ותשלומי איזון בשל הפער בין מחירי הדירות השונות ואם באמצעות מכירת הדירות או חלקן לצדדים שלישיים, והכול בהתאם לשמאות שתיקבע כשמאות המחייבת.
להתנהלות זו חברו ונלוו גם האמירות הלא ראויות ולא מכובדות כלפי בית הדין קמא וכלפי בית דין זה ואף הניסיון המניפולטיבי והמופרך להציג את אי־קבלת עמדתה של המערערת בסוגיית מעמדו של הסכם (הנספח) כשוויון נפש כלפי סרבנות גט.
פסיקתנו והוראותינו נוכח כל האמור הן כדלהלן:
אנו דוחים את הערעור על החלטת בית הדין האזורי לעניין הסמכות.
