העברת בעלות על נכס במסגרת שותפות

המשיבה טוענת כי אין במסמכים אשר הוצגו על ידי המבקש כדי ללמד על בעלות במקרקעין, ומתייחסת לכל אחד ואחד מהמסמכים שהוצגו (ראו היתייחסות להלן, במסגרת ההכרעה).

גם להסכם זה לא צורפו נספחים המעידים כי רגינה היא החוכרת החוקית של הנכס (וראה גם עדות המבקש שם טען כי בשנת 2011 הרישום במינהל היה על שם רגינה ואולם לא צירף אסמכתא על כך (פרוטוקול הדיון מיום 20.2.2018, עמוד 39, שורות 2-3, 11-12) ומנגד עדותה של המשיבה לפיה לפני שהנכס נרשם על שמה הוא היה רשום על שם עמוס (עמוד 55, שורות 11-12); לא צורף הסכם המכר שנערך במסגרת העסקה הראשונה; השותפים ידעו בעת החתימה כי הזכויות בנכס לא הועברו על שם המוכר (סעיף 2 (ג)) וביסטרי הוא זה אשר התחייב לעשות את כל הפעולות באמצעות עיזבון המנוחה רגינה חלפון כדי שהזכויות יועברו על שם השותפים (סעיף 5); בהסכם לא צוין כי עמוס נכח בעת החתימה וחתימתו אינה מתנוססת על ההסכם.

...

המומחה רוזנגרטן הגיע לכלל מסקנה, לפחות ביחס לחלק מהמסכמים, שמקורם אינו באותה חבילת נייר או מדפסת, והתרחיש שהועלה על ידי המבקש לפיו במהלך ההחתמה המרוכזת על המסמכים החליף חיים בעורמה ניירות או מדפסות (ראו סעיף 42 לסיכומיו), נראה בעיני מופרך.

המסקנה מהמקובץ הינה שלמבקש היה מעמד מיוחד, בשל משך הזמן בו הוא מצוי במקום, ועבר ב"ירושה" מתקופתו של עמוס; משפחת המשיבה התייחס אל המבקש כאיש אמונם; גובה דמי השכירות הושפעו מהפלישה; מעבודות שביצע המבקש; מחוסר הנוחות בזמן ביצוע השיפוצים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

צורפו מסמכים בנקאיים הקשורים לפעילותו של המבקש בכל אחד מחשבונות הבנק: נספחים ג'1-ג'9 מתייחסים לפעילות של המבקש בחשבון הבנק "ברלנד נתן – שערי בינה", נספחים ד' 1 – ד' 10 מתייחסים לפעילות של המבקש בחשבון הבנק "מנחם ישורון ברסלב שערי דעת", נספחים ה'1 – ה'10 מתייחסים לפעילותו בחשבון הבנק "שערי חכמה", נספחים ו'1 – ו'8 מתייחסים לפעילות במסגרת החשבון "ברנד נתן ברסלב שערי תורה". המפרק טען כי מהמסכמים האמורים עולה כי המבקש היה הבעלים של כל ארבעת החשבונות שחלקם ניפתחו על שמו בשנת 2003 ובחלקם התווסף כבעל חשבון בשנת 2004 והיה הבעלים שלהם עד ליום 5.4.2012 בו העביר את הבעלות בחשבונות לגיסתו תהילה ברלנד, למעט חשבון "שערי בינה" שהיה רשום על שמו עד ליום 11.10.2007.

לבסוף, טען המפרק כי סכויי התובענה נגד המבקש גבוהים מאוד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן צו העיקול לא יפגע במשיב ומצד שני, שינוי הזכויות בנכס יפגע בסכויי הגביה מהמבקש ומשכון הנכס תמורה הלוואה בסכום גבוה ממה שרובץ על הנכס היום יגרע משווי המימוש שלו במידה ויהיה בכך צורך בסופו של יום.

העסקים של העמותות לא התנהלו במטרה להונות את נושיהן וכן המבקש לא היה נושא משרה השותף בניהול העסקים של העמותות.

...

ניתן לקבוע, אפוא, כי הבקשה לביטול העיקול תדחה וצו העיקול יישאר בתוקף עד למתן פסק דין בתובענה שבכוונת המפרק להגיש נגד המבקש, או עד למתן החלטה אחרת, ובלבד שהתובענה נגד המבקש תוגש תוך 45 ימים מהיום.

בתיק זה קיימים כספים בקופת הפירוק שדי בהם לעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול העיקול הזמני נדחית.

המבקש ישלם למפרק הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 6,000 ₪.

במכתב נאמרו הדברים הבאים: "בפגישתנו האחרונה בביתי לפני כחודש, הוסכם כי אשיג את אישורי המועצה האזורית חוף הכרמל והסכמתם להעברת הבעלות על הנכס על שם חיה ועוזי אבישר. פעלתי בזריזות ולאחר שהאישורים היו בידי, עוד טרם יציאתי לחו"ל, ב-26.8.2011 הבטחת לבוא לביתי ביום ו' 9.9.2011 ולקחתם. לצערי, לא הגעת ואף לא טירחת להודיע שלא תגיע !!!! (היתנהגות התואמת להתנהגותך והתייחסותך פעמים רבות מהעבר), כי הרי אנו 'חוגגים' בקרוב 17 שנים של סחבת מצדך בטיפול בעיניין.

ביום 10.3.2017 נכרת הסכם שתוף בין השותפים בחלקה (דן וולס, ציפורה כהן, פאול אלמלק וכרמל כימיקלים בע"מ), כולם באמצעות הכונס עו"ד יואב סלומון.

" בפסק הדין שניתן בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נגד אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה (2) 635 (השופט י' עמית) נדונה תביעה שהוגשה בשל הפרת שני הסכמי מכר שנכרתו בין הצדדים בשנת 1992 ובמסגרתם התחייבו המשיבות, בין השאר, לרשום את זכויות המערערת בממכר.

...

הבקשה בבקשתו טוען הנתבע כי דין התביעה סילוק על הסף בשל התיישנות.

במכתב מיום 12.9.2011, המופנה לבא כוחו של הנתבע עם העתק לנתבע, דובר על פגישה שנערכה בין הצדדים חודש עובר לכתיבת המכתב, על שיחה טלפונית, על פעולות שביצע התובע בהתאם לאותה הסכמות (המצאת אישור הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חוף הכרמל) ועל הסכמות ביחס להשלמת הרישום (שבסופו של דבר לא יצאו אל הפועל).

משכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

אני קובעת קדם משפט ביום 5.2.2018 שעה 09.00.

במסגרת התגובה יבהיר המשיב את עמדתו גם בנוגע לצוו המבוקש בעיניין הרחקתו מהנכס.

המשיב חותם את דבריו בשובו על הטענה כי בית הדין דנן סיים את תפקידו בפסק דינו לעניין ההסכם, אכיפת ההסכם אינה מעניינו אלא מעניינו של בית המשפט לעינייני מישפחה או לכל היותר של בית הדין האיזורי, כך לעניין העברת הבעלות על הנכס ועל אחת כמה וכמה לעניין פינויו של המשיב ממנו.

דברי המשיב בעיניין תביעות שזכותו ורצונו להגיש ועוד זאת נאמר: כהמשך לאמירות הקודמות הלכאוריות בדבר כוונה לעתור לבג"ץ כתב המשיב בתגובתו גם כי יש לו זכות לתבוע את ביטול ההסכם, שותפות בנכס מכוח "דינים שונים" (איזה דינים – בהנתן שיש הסכם וממילא אין לו זכויות מכוח חוק יחסי ממון – לא פירט) או לעתור לסתירת הדין.

...

סוף דבר כללן של דברים: אני דוחה מכול וכול את טענותיו של המשיב בדבר חוסר סמכות ליתן את הצווים שאותם נתתי, טענות שאינן צודקות משפטית ואינן מבוססות עובדתית – ולהפך: עובדתית יש לקבוע כי ההליכים היו כאלה שמקימים לבית הדין את הסמכות הנמשכת הן מכוח 'דן ופסק' והן מכוח הסכמות לסמכותו, ומשפטית יש לקבוע כי צווים כאמור הם בסמכותו אף לו דובר באישור הסכם גרידא – ושבנוסף לכך הועלו באיחור, גם אם קל, בהקשר לבקשת התגובה ובאיחור מהותי וניכר מאוד בהשוואה למועד שהיה עליהן לעלות מצד עצמן.

אני קובע שהעלאת טענות אלה נוכח העובדות הנ"ל והעלאתן עתה בפרט יש בה משום חוסר תום לב והטרחת בית הדין לשווא המצדיקים חיוב בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה (ולו נדרשה המערערת להגיב עליהן היו נפסקות הוצאות גם לטובתה).

המשיב ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בגין הליך זה. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם האישיים של הצדדים.

לפניי בקשת התובע, הוא המבקש, למתן סעדים זמניים (להלן: "הבקשה לסעדים זמניים" או "הבקשה") במסגרתה עותר הוא לעיקולים זמניים ללא הגבלת סכום על מלוא הזכויות, הכספים, הפקדונות, פוליסות הביטוח וניירות הערך השייכים לנתבעות 1-2 ו-6; למתן צו עיקול זמני על מניותיהם של הנתבעים 3-5 אצל החברות הנתבעות 1-2 ו-6 ולמתן צוי מניעה האוסרים על הנתבעות 1-2 ו-6 להעביר אילו מהנכסים המוחשיים והלא מוחשיים שלהן, לרבות פעילותן העסקית ומוצריהן לידי צד ג'; להורות לנתבעות 1,2 ו-6 לדיווח לכלל בעלי מניותיהן על התביעה דנן ולחילופין ליתן כל סעד אחר שבית המשפט ימצא לנכון.

מאזן הנוחות, שיקולים שביושר ובצדק ונחיצות הסעד הזמני להליך העקרי כאמור, הסעדים הזמניים להם עתר המבקש במסגרת בקשתו כוללים צוי עיקול זמניים וצוי איסור דיספוזיציה על נכסי החברות מקבוצת גפן, הנתבעות 1,2 ו-6; צו עיקול זמני על מניותיהם של הנתבעים 3-5 אצל הנתבעות 1,2 ו-6; וצו המורה לנתבעות 1,2 ו-6 לדיווח לכלל בעלי מניותיה על התביעה דנן.

כך, במסגרת כתב התביעה המתוקן עותר התובע לסעדים שעניינם: "פסק דין הצהרתי הקובע כדלקמן: א) התובע זכאי להרשם כבעל 25% ממניות חברת סייפארק אנגליה, אשר נמחקה, באותם סוגי המניות אשר החזיקו הנתבעים 3-5 ועל חשבון חלקם... ועד למועד... בו נרשמה הנתבעת 2 כבעלת המניות היחידה בה; ב) העברת 25% ממניות הנתבעת 2, באותם סוגי המניות אשר מחזיקים הנתבעים 3-5 ועל חשבון חלקם באופן שווה, ממועד התאגדותה ביום 28.09.17. ג) העברת 25% ממניות הנתבעת 6, באותם סוגי המניות אשר מחזיקים הנתבעים 3-5 ועל חשבון חלקם באופן שווה, ממועד התאגדותה ביום 06.09.20. ד) התובע זכאי להיתמנות כדירקטור בנתבעות 2 ו-6, באופן זהה לנתבעים 3-5. ה)על הנתבעים לציין את התובע כמייסד שותף של החברות ותפקידו כ CTO בכל האזכורים הרלוואנטיים ו/או העתידיים...". בנסיבות אלה אין בסעד הזמני לשרת את הסעדים הסופיים שהתבקשו בתובענה ואין בו להבטיח את קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין והוא אינו נחוץ להגשמת המטרה הקבועה בתקנה 94 לתקנות.

...

הנתבעים, בכתב הגנתם, טענו, בתמצית, כי דין התביעה להידחות ממספר טעמים ובהם כי מעולם לא הוסכם בין התובע לבין הנתבעים 3-5 ו/או סייפארק כי יינתנו לו 25% מניות בקשר לפעילות סייפארק; כי התובע בא בדרישות ואף פעל מתוך סחיטה ואיומים אולם לא נחתם ונסגר הסכם חוזי מחייב כלשהו; כי התובע לא התנהג כשותף בפועל ולא נטל על עצמו שום סיכונים בעוד הנתבעים 3-5 מזרימים אל החברה כסף כדי שתשרוד תוך נטילת הלוואות אישיות; כי התובע השתלט באופן מניפולטיבי ובריוני על השרתים של סייפארק ושלט על ה"שאלטר" כך שגם אם עולה מחלק מההתכתבויות שצירף התובע כי הנתבעים 3-5 הסכימו לדרישותיו, הרי שאמירות מאוחרות אלה לא נעשו מלכתחילה אלא בלית ברירה ולא התגבשו לכדי חיוב מחייב, או לכל הפחות נאמרו עם "אקדח על הרקה", כך שהם חסרי תוקף; וכי בכל מקרה, המוצר של הנתבעת 6 פותח באופן עצמאי ונפרד ללא כל מעורבות של התובע בו, בטכנולוגיה אחרת לחלוטין ואין לתובע שום זכויות במערכת זו. ממילא, נטען, המוצר שהתובע השתתף בפיתוחו חדל מלהתקיים ולכן אין כיום שום "חברה שמחזיקה או תחזיק בזכויות הקניין הרוחני של המוצר באופן כלשהו". תמצית טענות הצדדים תמצית טענות המבקש המבקש טוען כי סיכויי התביעה שעליה נסמכת הבקשה לסעדים זמניים גבוהים ביותר וכי יש להיענות לבקשתו לסעד זמני נוכח שינוי נסיבות קיצוני שחל לאחרונה הכולל סגירת פעילותה של הנתבעת 1 וכוונת הנתבעים להעביר את פעילותה מחוץ לישראל כעולה מכתבה מיום 21.9.2023, אשר התפרסמה באתר 'עדיף 20' ולפיה הנתבעת 1 סגרה במפתיע את פעילותה בישראל ובכוונת הנתבעים להעביר את פעילותה לרבות נכסיה לאבו דאבי, שעותק ממנה צורף לבקשה, וכן מחיקת הנתבעת 6 מרישומה בבורסה למסחר ניירות ערך באוסטרליה; ואזילת המזומנים בקופתה, כעולה מהודעת ובקשת הנתבעים מיום 23.5.2023.

גם דין הבקשה לסעד זמני שעניינו עיקול זמני של "מניותיהם של הנתבעים 3-5 אצל החברות הנתבעות 1-2 ו-6" להידחות, זאת מחמת שיהוי ומשלא עלה בידי המבקש לבסס חש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

אשר לסעד שהתבקש למתן צו המורה לנתבעות 1, 2 ו-6 לדווח לכלל בעלי מניותיהן על התביעה דנן - דין הבקשה להידחות בהיעדר זיקה בין הסעד הזמני שהתבקש ובין הסעדים שנתבעו במסגרת התביעה העיקרית ומאחר ואין בו להבטיח את מטרת הסעד הזמני.

הבקשה נדחית אפוא על כל ראשיה.