העברת בעלות למרות עיקול

לטענת המבקשת, מאחר שהמכונית נרכשה טרם הטלת העיקול ולמרות שהמכונית לא נרשמה על שמה, על בית המשפט להצהיר כי המכונית שייכת לה. להמרצת הפתיחה צורף הסכם למכירת המכונית בין המבקשת למשיב 1.

יוער כי נוכח פער הזמנים שבין מסירת החזקה במכונית ומועד סיום התשלומים (על רקע מועד הטלת העיקול), יכולה הייתה לכאורה להיטען טענה כי מסירת החזקה אינה מעידה בהכרח על העברת הבעלות במכונית.

...

במכלול הטעמים שלעיל, ועל אף הקשיים בגרסת המבקשת, אני סבורה כי עלה בידיה לסתור את החזקה ברישום הבעלות על שם משיב 1.

לסיום אציין כי לא שוכנעתי כי נרקמה בין המבקשת למשיב 1 קנוניה שמטרתה להבריח את המכונית ממשיב 2, כפי שטען משיב 2 בתשובה ובדיון לפניי.

בסיכום הדברים, איפוא, שוכנעתי כי במאזן ההסתברויות עלה בידי המבקשת להוכיח שהמכונית עברה לבעלותה טרם הוטל עליה עיקול.

רק בנוהל השלישי, כאשר הראל נוכחה לדעת כי בשל הכשלים בהעברת הבעלות גורמים שונים מטרידים את מבוטחיה בדרישות תשלום, למרות שהללו מסרו את הרכב להראל זמן רב קודם לכן ואף קיבלו את תגמולי הביטוח, קבעה הראל בנוהל השלישי כי "מיסמכי הרכב (רישיון ויפוי כוח חתום כהלכה) – יישארו למשמרת עד ל- 90 יום מיום חתימת... – ברשותינו. ד. אם נמכר הרכב – עליה להציג לנו תעודת זכות של הקונה עם יפוי כוח חתום כהלכה. ה. הברת הבעלות תבוצע בפועל באחריותינו. ו. היה והרכב לא נמכר במהלך תקופה זו (89 יום ), תועבר הבעלות על שמך באחריותינו". על כך העיד מר שמריהו כי הראל לקחה על עצמה בפועל את העברת הבעלות, למרות שהאחריות לכך מוטלת למעשה על הנתבעים, בשל הכשלים הרבים בהעברת הבעלות שגרמה לכעס של המבוטחים על הראל.

הנתבעים טוענו במרץ לגבי מספר כלי רכב שהיו משועבדים או מעוקלים, אולם מהאסמכתאות שהגישו עולה כי העיקולים והשיעבודים נעשו זמן רב לאחר התאונה, ואין לדעת אם היו משועבדים בעת התאונה ובעת שהרכב הועבר אל הנתבעים.

...

כמו כן אינני מקבלת את הטענה שגלומה בטענתה של היפר חלף כי משך תקופה ארוכה לא אמרו לה דבר, שכן היא לא יכלה שלא להבחין, כעבור חודשים ספורים כי אינה מקבלת שרידי רכב שאינם של חב' ציון, והיא הייתה חייבת להיות מודעת למיזוג שהיה.

אשר על כן דין התביעה נגד גיא, להידחות.

פסיקתא התביעה העיקרית (של הראל) נגד הנתבע מס' 1 (גיא) נדחית.

נציין כי הסבירו של שגב בעדות לפני באומרו כי לא טרח לפעול להעברת הבעלות מכיוון שקבל את עצתו של שחר שלא כדאי לו להעביר בעלות כדי למנוע הוספת יד נוספת לרכב שתוריד מערך הרכב במכירות, מוכיחה מעל הכל על רשלנותו של שגב ואולי גם על חוסר תום ליבו של שגב בכל הנוגע לעסקה הנ"ל. יותר מכך שגב הסתמך על הבטחתו של שחר למרות שידע כי הפר כבר את ההבטחה מולו מספר חודשים לאחר הרכישה כשאמר כי תוך שבוע יוסרו העיקולים, ולאחר שנה כבר התחוור לו כי אלו לא הוסרו.

...

משכך סבור אני כי אין להטיל על הנתבעת את מלוא נזקיו של התובע, ואני מעמידם על 18,000 ₪ המגלמים לטעמי מחד את הפרת הנתבעת את החוזה הראשוני וההבטחות החוזרות והנשנות להסרת העיקולים, שאינה יכולה לצאת בלא כלום, חרף מעשיהם של התובע ושגב לאחר מכן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל התביעה באופן חלקי ומעמיד את גובה הפיצוי על סך 18,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות האגרה וכן שכ"ט בסך 1,500 ₪ בהתחשב בסכום שנפסק מול סכום התביעה.

עוד הוא מציין כי נודע לו לראשונה על פסק הדין כאשר רישיון הנהיגה שלו לא חודש בעקבות עיקול שהוטל עליו, לכן ביטול פסק הדין צריך להיות מחובת הצדק.

המשיבה טוענת כי המבקש אינו מגבה במסמכים את טענתו כי החוב שולם במלואו ביום ביצוע העברת הבעלות.

למרות התחייבות המבקש בהסכם המכר להסדיר את החוב עד ליום ה30.3.08 או עד המועד שבו תמסר ההחזקה בנכס לרוכשים החדשים, הדבר לא בוצע והחוב לא שולם עד היום.

...

בענייננו, עיון בטענות ההגנה שהעלה המבקש, אשר פורטו בתמצית לעיל לפיה בהתאם להוראת הכונס ובהשגחתו הועבר חוב הארנונה והמים לעיריית ירושלים ולנתבעת, אחרת לא ניתן היה להעביר את הנכס על שם הרוכשים החדשים, מוביל אותי למסקנה, כי אין המדובר בהגנת בדים.

בשלב זה לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה למבקש אין כל סיכוי להצליח בהליך (די למבקש שיראה שהגנתו אפשרית ושמיעת עמדתו עשויה להוביל לתוצאה אחרת מזו שניתנה (ע"א 1782/06, רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)), בשים לב לעובדה שמחדל המבקש מלהתגונן במועד, אף אם מהווה רשלנות מסוימת, אינו עולה כדי התעלמות מדעת מההליך ומחובתו כלפי בעל הדין שכנגד, כמו גם בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.2001)) וזכות המבקש לפיה המחלוקת בינו ובין הצד שכנגד תוכרע לאחר בחינת עניינית ולגופם של דברים של טענות הצדדים (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431), פסק-הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות לטובת התובעת, ע"ס 2,500 ₪, כל זאת בתוך 14 יום.

ההוצאות יופקדו בתיק ובד בבד עם ביצוע ההפקדה יש להגיש בקשה למתן החלטה אופרטיבית בדבר ביטול פסק הדין, קביעת מועד דיון נוסף והעברת ההוצאות לתובע/ת. סוף דבר לאור המפורט לעיל, פסק הדין מיום 03.04.2016 מבוטל בזאת.

יובהר תחילה, כי למרות האמור בסעיף 5 המצוטט לכתב התביעה לפיו התובעת לא יכלה "לקבל לידיה" את הרכב – סעיף בו הודה כאמור הנתבע – ברור מטענות הצדדים לאחר הגשת כתבי הטענות כי טענת התובעת אינה שלא עלה בידיה לקבל את החזקה הפיזית ברכב; טענתה היא, שהעיקול מנע ממנה "להעביר את הבעלות על הרכב" (סיכומי התובעת, ע' 10 ש' 26).

...

טענת חוסר שיתוף פעולה התובעת טענה שיש לקבל את תביעתה כי הנתבע הפר את חובתו "לשתף פעולה". היא טענה לחובה "לשתף פעולה" כסיסמא, מבלי להפנות למקור המשפטי עליו היא מתבססת.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך של 10,500 ₪.