העברה כספית לנושים בעלי עדיפות

בהקשר זה הודגש, כי במקרה דנן הנאמן הוא לא זה שמבקש את העברת הכספים לקופת פשיטת הרגל אלא מדובר בבקשת נושה להפרע מהכספים לשם החזר הלוואה.

דהיינו, כפי שכבר ציינתי לעיל, זכות הקזוז מקנה לנושה מעמד בכורה על פני הנושים הרגילים, הדומה לשיעבוד קינייני, המקנה לבעל הזכות את מלוא ערך החוב, תוך מתן עדיפות על פני הנושים הרגילים, הזוכים בחלק יחסי מנשייתם בלבד (ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק, פסקה 18 (18.11.2010) (להלן: עניין ברק); ע"א 7170/13 נכסים יזום ופיתוח (נ.י.פ) בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (פורסם בנבו, 12.08.2015)).

נ' הבנק למסחר בע"מ (בפרוק), פ"ד ס(2) 576, 584 (2006); וראו גם: ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפרוק), פ"ד מה(2) 247 (1991)) עומדת רק כנגד נכסים שניתן לחלקם ולא כנגד כספים שאינם ניתנים לחלוקה מפאת עדיפות נשייתית של נושה אחר או מפני מיגבלה אחרת שבדין כבמקרה זה. החרגת כספי קופות הגמל מתוך מכלול הנכסים בני החלוקה של פושט הרגל אינה מפקירה איפוא את הכספים לכל דיכפין.

...

לעומתו, סבור אני כי לולא שעבוד הכספים לטובת הנושה, בדרך עיכבון, בדרך משכון או בדרך מתן שעבוד אחר, אין בכוחה של זכות הקיזוז לגבור על הוראת סעיף 85(1א) האמורה.

לסיכום אפוא, כאמור, להשקפתי לו זכות הקיזוז הייתה עומדת לבדה, לא היה בכוחה של מגדל לגבות את חוב המערערת כלפיה בדרך של קיזוז.

די באמור כדי להצדיק מתן היתר על ידי בית המשפט למגדל לקזז את חוב ההלוואה של המערערת מכספי קופת הגמל שלה המופקדים אצל מגדל, ודין הערעור להידחות.

דיון והכרעה שלוש שאלות דורשות הכרעה במסגרת בקשה זו: מה מעמדם של הכספים שהועברו לחייב מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר עבודה והאם לחייב היתה זכות למשיכת כספים אלה או שעליו להשיבם לקופת הכנוס? האם לבנק זכות קזוז על הכספים שנתקבלו מהמל"ל או שהוא נושה מובטח? ג. האם לבנק זכות עיכבון על הכספים שנתקבלו מהמל"ל? (א) מה מעמדם של הכספים ששולמו מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר עבודה? סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המל"ל") מגדיר בין היתר מהי "גמלה". הגדרת "גמלה" בחוק המל"ל הנה רחבה ביותר: ""גמלה" – כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות.

בע"א 2146/06 אריה ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק (18.11.10) (להלן: "פס"ד ברק") אשר סקר בהרחבה את הסדר הקזוז בהליכי פשיטת רגל, תנאיו ותכליותיו נקבע כי: "הסדר הקזוז במצבי פשיטת רגל ופרוק פועל לשינוי מהותי בסדר העדיפות של פירעון החובות לכלל הנושים, ולמתן עדיפות "בטוחתית" לבעל זכות הקזוז על פני נושים אחרים שחובם מצוי בדרגה זהה לזו שלו.

...

בפש"ר (ב"ש) 9936-12-11 בנק מסד נ' ויטלי לברושקו (18.11.12) נקבע כי: "כידוע, בהתאם לסע' 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980, זכות הקיזוז הינה באשר לכספים, בעת חשבון לפי יום צו הכינוס. בענייננו, אין מחלוקת כי ביום צו הכינוס לא עמדו כספים לזכות החייב בחשבונו... כל שיש לקבוע הינו שכספים אלו הגיעו לאחר יום צו הכינוס, ללא קשר לפעילות הבנקאית. לפיכך, ביום צו הכינוס לא היתה כל אפשרות לבנק לערוך קיזוז ואין לאפשר עריכת קיזוז בשל כספים שהגיעו מסיבה חיצונית לבנק לאחר יום צו הכינוס. לפיכך, דין הכספים להיות מועברים לקופת הכונ"ר." בענייננו, במועד מתן צו הכינוס היה חשבון החייב ביתרת חובה ולא היה לבנק במועד מתן צו הכינוס ממה לקזז את החוב.

כפי שקבעתי בפסה"ד הנ"ל: "רישום שיעבוד אינו פעולה מורכבת. מדיניות משפטית ראויה צריכה לתמוך בהרחבת חובה זו, על מנת שכל צד שלישי יוכל לבחון באופן פשוט וברור, מה היקף חובותיו ושעבודיו של מי שמוענק לו אשראי". סיכומו של דבר: לבנק לא קמה זכות הקיזוז, לא מכוח סעיף 74 לפקודה והוא אף לא בגדר נושה מובטח.

סיכומו של דבר: החייב לא מחויב להשיב את הכספים שמשך מחשבונו לקופת הכינוס.

עוד נפסק שם כי: "זכות הקזוז, במימושה, מקנה לנושה בעל הזכות מעמד בכורה על פני יתר הנושים, הדומה לשיעבוד קינייני, המקנה לבעליו את מלוא ערך החוב שהחברה חבה לו, בעדיפות על פני שאר הנושים, הזוכים בחלק יחסי מנשייתם בלבד". הפסיקה עמדה על מספר תנאים הנדרשים לשם החלת דין הקזוז הקבוע בסעיף 74 לפקודה: "(1) קיומו של "חוב הדדי", "אשראי הדדי", או "עסקים הדדיים אחרים"; (2) החובות הנם בני תביעה; (3) ה"עסקים" יצרו חיובים כספיים, או עשויים ליצור חיובים כספיים; (4) המועד הקובע לקיום ה"עסקים ההדדיים" הוא צו הכנוס בפשיטת רגל, וצו הפרוק בחברה חדלת פירעון; (5) אי ידיעת הטוען לקזוז בשעת מתן האשראי לחייב על מעשה פשיטת הרגל שבוצע על ידי החייב, אשר ניתן לבסס עליו מתן צו כנוס או צו פירוק ביום הגשת הבקשה לפשיטת רגל או לפירוק" (עניין ברק הנזכר לעיל).

בפר"ק (מחוזי חי') 14112-01-09 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (19.3.2012) נקבע כי משחובה של המבטחת להעביר את כספי הפוליסה נוצר רק בעקבות הליכי חידלות הפרעון, הרי שבמועד צו הכנוס לא היה חוב של המבטחת כלפי החייב ומשכך לא נתקיימו התנאים הנדרשים לצורך קזוז מכוח הוראת סעיף 74 לפקודה, אולם החלטה זו בוטלה בהסכמה בערכאת העירעור (ע"א 3769/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ ((‏17.11.2015)).

...

אני מקבלת את טענת מנורה מבטחים לפיה קמה לה זכות קיזוז מכוח סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

גם בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9386/06 חנ"ל חברת הנפט לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף מס הכנסה ומס רכוש (24.3.2009), שניתן בדרך של פשרה, נאמר, בהערת אגב, כי קיומה של זכות הקיזוז לפי סעיף 74 "אינו מותנה בהגשת הוכחת חוב לנאמן שמונה על ידי בית המשפט כנאמן לביצוע הסדר הנושים והזכות אינה טעונה אישורו של הנאמן". מנורה מבטחים הגישה, אמנם, תביעת חוב אשר נדחתה, אולם התביעה נדחתה בשל איחור בהגשתה (בשונה ממצב בו הייתה נדונה ונדחית לגופה) ולכן אין בכך כדי להביא לשלילת זכותה לטעון לקיזוז שעה שהופנתה אליה דרישת התשלום.

אני מקבלת, אפוא, את טענת מנורה מבטחים לפיה היא רשאית לקזז מכספי הפנסיה את חובות החייב שהתגבשו עד למועד צו הכינוס.

באשר להמחאת החוב בהסכם המכר החדש מחב' מידל איסט לחברה, הבהיר כי לא מדובר בהליך חריג, אלא אותה המחאה אפשרה כי במקום שהחברה תעביר לחב' מידל איסט כספים וזו תשלם לקבוץ על חשבון חובה - תוכל החברה להעביר כספים ישירות לקבוץ וחב' מידל איסט תקזז מנגד מחוב החברה כלפיה.

מכל מקום, הכספים שהתקבלו מאותה עסקה עברו לנושים בעלי העדיפות, הבנקים, ולא הגיעו לכיסו של מי מהבעלים.

...

ההדגשה שלי - ע.ז. לא הובאו ראיות לסתור טענתו זו ולא הורחב בעניין זה. ממילא לא מצאתי על יסוד אותו תדפיס לא ברור - כי יש מקום למסקנה שונה.

בהמשך לאמור התביעה אפוא נדחית.

בהתחשב בגובה התביעה וההליכים שהתקיימו ישלמו התובעים לנתבעים כקבוצה (בהתחשב בייצוג המשותף), בגין שכ"ט ב"כ סך של 300,000 ₪ (סכום של פחות מ-5% מגובה התביעה).

החייב לא הוכיח גירסתו לפיה עשה שימוש בכספים על מנת להעבירם לנושיו הנמצאים באזרבייג'אן. מנגד צד ג' אישר בפני המנהל המיוחד כי ביום 22.8.16 שב לאזרבייג'אן. לשיטת המנהל המיוחד צד ג' שב לביתו על מנת לקבל כספו בחזרה.

החריגים לכלל זה מנויים בסעיף 95 (ג), והם העברה בשל נישואין, או לאשת המעניק או לילדו וכן "(2) לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך". לפיכך, בעל התפקיד בעניינינו היה צריך להוכיח שהחריג הנ"ל לא מיתקיים: שצד ג' לא היה תם לב במועד רכישת הדירה נוכח ידיעתו אודות קשיו הכלכליים של החייב, או שהתמורה שמסר בעד הדירה אינה מהוה "תמורת בת-ערך" או "תמורה מסחרית סבירה בנסיבות העניין" (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר, (2015)).

בהערת אגב יש לדחות טענת החייב: "...לאורך כל הדרך "צעק" המנהל המיוחד כי מדובר בחוזה למראית עין, אולם לאור העדויות נראה שמדובר בטענת כזב ולכל היותר נעשתה העדפת נושים אסורה על ידי החייב" (סעיף 49 לסיכומי החייב.

...

לא זו אף זו, אף עיון במסמך הרפואי מביא לאותה המסקנה.

לפי גרסה זו גם לא היו לצד ג' בטחונות, כי הדבר לא היה לו חשוב (לדידו של המנהל המיוחד – הדבר גם מחזק המסקנה שצד ג' לא התכוון באמת לרכוש את הדירה).

סוף דבר אני מקבלת עמדת בעלי התפקידים ומורה כי בין אם מחמת היותו של ההסכם למראית עין ובין אם בשל הענקה פסולה, הסכם המכר בטל.