הסתרת תאונה קודמת: עסקת רכב

התובעים שהנם בני זוג טענו באמצעות התובע שניהל את המשא והמתן והתובעת הרוכשת הפורמלית, כי הוסתר מהם מידע מהותי לעניין תאונות קודמות בעת רכישת הרכב מושא המחלוקת יונדאי I 35 שנת יצור 2012 עליו שלמו 75,500 ₪ , הגם שנציג הנתבעת טען בפני התובע, כי הרכב נפגע פגיעות קלות בחלק האחורי, שתוקנו זה מכבר לפני הרכישה , וכי אין לנציג כל מידע אודות ירידת ערך, עוד הוסיף, כי נימנע ממנו לבדוק הרכב.

אלא , שגם אם נכון הוא הדבר, סעיף החוזה אודות מכירת הרכב as is וציון סעיף אובדן הזכות לטעון בחוזה אחיד בשל קיומה של האפשרות לבדוק את הרכב , אינו יכול להתגבר על הוראות החוק בדבר חובת הגילוי נאות תאונה קודמת או פירוטה בחומרתה או מענה אמת לשאלת ירידת הערך או ניהול משא ומתן בתום לב, או תכלית החוק בפער הכוחות בתחום זה , שהרי אם יגבר סעיף העידר תביעות משום שהרכב נמכר as is עיקרת הוראות החוק מתוכן .זאת ועוד , דוקא הגילוי המינורי והסבריו המטשטשים הוא ההטעייה הגדולה יותר , שכן בכך , יוצר המגלה טפח " מצג אמינות " המשגה בדרך לעסקה .

...

נציג הנתבעת טען כי לא ידע על הפגיעה במרכב התחתון " השאסי " – טענה זו ,אין בידי לקבל נוכח קיומם בהודאתו כל התיעודים לרבות השמאות בגין הפגיעה במרכב התחתון הידוע בכיוניו " שאסי " והיה עליו לבדוק במחלקת התביעות .

לאור האמור ובמכלול השיקולים ולאחר שבחנתי מכלול הטענות כולן הריני מורה כדלקמן: תשלם הנתבעת לתובעים יחד באמצעות העברה לתובעת הרוכשת הפורמאלית סך כולל הוצאות של 16,719 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין.

נוסף לאמור תשלם הנתבעת הוצאות חוות דעת המומחה וכן הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ .

עת הגיעה התובעת למכור את הרכב לידי צד ג', הרכב נילקח לבדיקה מקצועית ושם התגלה כי הרכב היה מעורב בתאונה קודמת וכי הנזקים ברכב לא תוקנו כדבעי ובצורה מקצועית.

חוק זה אוסר על "העוסק ברכב", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, לבצע עסקה בעיניין רכב משומש מבלי לחתום על חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב וכן למסור לרוכש הרכב טופס גילוי עם הפרטים הדרושים בהתאם לחוק.

לאחר ששקלתי את כל האמור, סברתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע ידע על קרות התאונה והסתיר מהם מידע זה. מצאתי סתירות בגירסת התובעת בכתב התביעה אל מול עדותה לפניי ואל מול הראיות שהוצגו בפניי.

...

משכך, טענת התובעת, אשר לא הוכיחה בפניי כי הנתבע הינו עוסק ברכב, או שוכר ברכבים נדחית.

בתביעתה עמדה התובעת על כך כי לא נמסר לה שמדובר ברכב השכרה, אלא שמצאתי כי אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, עיון ברישיון הרכב מעלה כי מצוין על גבי רישיון הרכב כי מדובר ברכב השכרה/החכר, ולכן לא סביר כי התובעת לא ידע כי זהו רכב השכרה, או לכל הפחות כי לא ראה את המצוין.

סוף דבר בנסיבות אלו, התביעה נדחית.

אמנם לדבריו לא ידע שהיה תיקון קודם שבגינו היתה ירידת ערך בשיעור של 2%, אולם בסה"כ מדובר בירידת ערך בשיעור של 6%, כאשר ביחס לרכב ששוויו 155,000 ₪ מדובר בירידת ערך בסך של 9,300 ₪ בלבד.

נבחן את סוגיית ההטעיה בראי ההלכה הפסוקה, בראי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח- 2008 (להלן: החוק או חוק מכירת רכב), ובאופן קונקריטי נבחן את היתייחסות הפסיקה לסוגיה של הסתרת הכרזתו של הרכב כ"אבדן להלכה".

בהתאם להלכה הפסוקה, רכב שעבר תאונה, כל שכן תאונה קשה הנה פרט מהותי אותו המוכר חייב לגלות לקונה: "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה- כל שכן תאונה קשה- היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה" (ראו: ע"א 5798/04 מאיר כרמל נ' מרדכי לוי.

...

בהקשר זה נתתי דעתי אף לאמרות של הנתבעת במהלך הדיון לפניי לפיהן היתה לה תחושת בטן לא טובה במעמד כריתת זכרון הדברים, כאשר לא השכילה להבהיר מדוע לא לקחו את הרכב לבדיקה במכון מורשה חרף הפגיעות המשמעותיות בו. בסופו של דבר מודה הנתבעת כי מדובר בהתנהלות מוטעית (ר' עמ' 3, ש' 27-31 לפר').

עוד מוסיפה הנתבעת כי נושא הבדיקה של הרכב כלל לא עלה (שם, ש' 31), טענה שאין בידי לקבלה, נוכח העובדה שנושא הבדיקה מפורט במפורש במסגרת זכרון הדברים.

תוצאה בנסיבות העניין, אני מורה לנתבעים להשלים את יתרת התמורה בסכום של 20,000 ₪ בניכוי הסך של 6,000 ₪, ובסה"כ סך של 14,000 ₪, כאשר סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום ביצוע העברת הבעלות על הרכב לידי הנתבעים, ביום 28.10.21, ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע הפר חיוביו לפי סעיפים 11 ו- 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") בכך שמכר לתובעת רכב שהוכרז בעברו כאבדן להלכה, ולמעשה אינו תואם באיכותו את איכות הרכב התקין שהוצגה לה. יתרה מכך, נטען כי הנתבע, הסתיר מפני התובעת, את חוסר ההתאמה.

בדיון ציינה התובעת כי הנתבע סרב לביטול העסקה לאחר שנודע לו שהרכב היה מעורב בתאונת דרכים לאחר עסקת הרכישה ביניהם.

סעיף 4 (א) לחוק מכירת רכש משומש קובע, בין היתר, שעוסק ברכב נידרש למסור לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום ובו פרטים לרבות פרטי הצדדים לעסקה, מספר הבעלים הקודמים של הרכב, פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי,מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, והסכום שישולם בעבור הרכב.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר מונח לפניי, באתי לכלל דעה שיש לקבל את התביעה, אם כי לא ראיתי לפסוק לתובעת את מלוא הסכום שתבעה, כי אם חלקו בלבד, וזאת כפי שיפורט להלן: עסקינן כאמור בעסקת חליפין למכירת רכב משומש, כאשר הנתבע הוא סוחר רכב.

לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית למחצית מעלות השכרת הרכב החלופי בסך של 612.5 ₪ בלבד.

לפיכך אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 600 ₪ בגין הוצאה זו. גרר- התובעת צירפה 2 קבלות- על האחת לא צוין מועד הגרירה ועל שניה צוין כי הגרירה בוצעה למוסך העמק בבאר שבע.

סך הפיצוי שישלם הנתבע לתובעת 15,854.5 ₪.

לטענת התובע, הנתבע – אשר עסוקו בממכר כלי רכב משומשים - לא הזכיר במהלך המו"מ בין הצדדים דבר קיומן של תאונות קודמות בהן היה מעורב הרכב, ואף התחייב בדבר תקינותו של הרכב על כלל מערכותיו.

לטענת הנתבע, הוא לא הסתיר מידע מהתובע, ופירט את המידע הרלבנטי, לרבות פרטים בדבר החלפת מנוע הרכב טרם מכירתו.

אין המדובר, כטענת הנתבע היום, בתיקונים אשר בוצעו על ידו "מטוב לבו". נראה כי הנתבע הבין – נוכח התקלות החוזרות ונישנות ברכב – כי קיימת אי התאמה ברורה בין הממכר שמכר לתובע, לבין ייעודו של הממכר והצהרותיו של הנתבע טרם ביצוע עסקת המכר.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 12,350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (25.5.22) ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.