הסתרת מסמך בנזיקין וגילוי מסמכים חסוי

] "ניתן לדמות את שני שלבי הגילוי והעיון לשתי דלתות עוקבות. בשלב הגילוי עומד המבקש בפתח הדלת הראשונה, על מנת לעוברה עליו לעמוד בדרישת הרלוואנטיות ולהוכיח כי המסמך נוגע לעניין התביעה. דלת זו היא הכניסה להליכי הגילוי והעיון גם יחד. רק אם התשובה נימצאת חיובית, הדלת הראשונה נפתחת לרגליו. אז רשאי המבקש להמשיך לעבר הדלת השנייה כדי לעיין במסמך. בשלב זה בוחן בית המשפט את טענות בעל הדין שמנגד שתומכות באי-חשיפת המסמך מול האינטרסים לגילויו. באיזון ביניהם נשקלת מידת התרומה של העיון במסמך להליך. הינה כי כן, הדלתות שתיים הן. לכל אחת מהן תנאי מעבר שונה. אך יש בהן גם מן המשותף – בשתיהן עומד בית המשפט על היחס בין המסמך ובין ההליך. בדלת הראשונה, רלוואנטיות המסמך להליך מהוה תנאי סף בלעדיו לא ניתן להמשיך. בדלת השנייה חיוניות המסמך להליך היא שיקול שנשקל מול טענת בעל הדין שמנגד לחיסוי המסמך. היא אינה שוללת את המעבר לבדה, אלא מכבידה עליו." ובהמשך: "מן האמור נגזרת דעתי שככלל, אין מקום לבחון את רלוואנטיות המסמכים להליך לאחר שצד נותן תצהיר גילוי מסמכים בעיניינם. צד שמגלה את קיומו של מיסמך בחזקתו, כמוהו כהצהרה כי המסמך נוגע לעניין הנידון, שאם לא כן לא היה מביאו בתצהיר. לא תישמע טענת היתנגדות של בעל דין לעיון במסמכים שאוזכרו בכתבי טענותיו או בתצהירו על סמך טענה של אי-רלוואנטיות (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, 441 (1995)). אין בכך לומר שלא תהיה בשום מקרה רלוואנטיות לדרישת רלוואנטיות המסמכים בשלב העיון במסמכים. זאת בעיקר כאשר שלב הגילוי לא היתקיים (ראו למשל סעיף 117 לתקנות המאפשר ליתן צו עיון במסמכים שלא נזכרו בכתבי הטענות של צד או בתצהיריו)." [ההדגשה הוספה] בקשת עו"ד עזרן טענות הצדדים במסגרת בקשתו דורש עו"ד עזרן מעו"ד יונגר לגלות את המסמכים עליהם הצהיר במסגרת תצהיר גילוי המסמכים.

כך, לגישתו, אין מקום להסתיר מיסמך זה או אחר לאור התכלית של משחק ב'קלפים גלויים'.

] "כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגירסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהן. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתינהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת הארוע נשוא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גירסתו העובדתית שלו.

...

ראו החלטתי בסעיף 23.15.

הקלטת השיחה שביצע עו"ד עזרן ביום 13.1.19 וכל ההקלטות וההסרטות מ-1/18 ועד 31.1.19 במשרד – ראו החלטתי בסעיף ‎27.9 לעיל – יש לגלות המידע כאמור.

סוף דבר על הצדדים להשלים את הליך גילוי המסמכים עד ליום 15.3.2020, באופן הדדי.

רקע המבקשים הם התובעים בארבע תביעות נזיקין שהוגשו נגד הרשות לניירות ערך, משטרת ישראל ושרות בתי הסוהר (להלן: המשיבים) בגין ניזקי הונאה ומרמה שנגרמו להם על-ידי גרגורי לרנר (להלן: לרנר) בעודו אסיר משוחרר ברישיון.

המבקשים גם טענו כי אין נפקות מעשית לניסיון להסתיר מהם את המסמכים האמורים, שכן הם כבר נחשפו לתוכנם כשהיו ברשותם בטעות.

לשם בירור מידת הנחיצות שיש בגילוי המסמכים הנדונים להוכחת טענות התביעה, קיים בית משפט קמא דיון במעמד צד אחד עם באי-כוח המשיבים ועם נציגי המישטרה כדי לעמוד על טיבם של המסמכים שהוגדרו כחסויים, ועל אופי המידע הגלום בהם.

...

נראה כי נוכח המסקנה בדבר חוסר הרלוונטיות לא היה צורך להתמודד עם טענות החיסיון, על אף שתשובת המשיבים התבססה בעיקרה על טענות אלה.

משכך, ונוכח הסכמת המשיבים לכך שנדרשת הבהרה לעניין הבקשה לעיון ביתר המסמכים, נראה כי אין מנוס מלהחזיר את הדיון בבקשה לבית משפט קמא, על מנת שיכריע בגורלם של המסמכים הנוספים שנזכרו בתצהירי הגילוי של המשיבים, ואשר לא נזכרו בהחלטה דנא.

נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת אך במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא בהתאם לאמור בפסקאות 16-14.

עוד הוסיפו, כי אין מחלוקת על כך שחוות דעת המומחה הראשונה, נימסרה לתובעים במסגרת הליכי גילוי המסמכים קודם למחיקת התביעה הקודמת וכי בפועל, לא חל כל שינוי בין חוות-דעת המומחה הראשונה משנת 2010, לבין חוות דעתו המשלימה משנת 2016.

מעבר לכך, לא רק שלא הייתה כל התחייבות להמצאת מסמכים נוספים מהליך הבוררות לידי התובעים, אלא שככלל, על מיסמכי הליך בוררות חל חיסיון, גם אם זהו חסיון יחסי הניתן להסרה בנסיבות מסוימות (פסק-דינו של כבוד השופט י' דנציגר בעיניין י"מ עיני, וראו גם את הערותיו של כבוד השופט י' עמית).

לפיכך נקבע, כי "גם אם היו בידי המשיבה מסמכים כאלה או אחרים שהוסתרו, לא היה בהם כדי למקם את המקרה שלפנינו בין כתליו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות, העוסק בהסתרת העובדות שמהוות את עילת התובענה". כך גם בעניינינו, לא ניתן לחלוק על כך שהתובעים ידעו את העובדות המבססות את עילת תביעתם עוד בטרם הוגשה תביעתם הקודמת.

אף דומה כי במשמעות של הפסקת תקופת ההתיישנות, יפה יותר המילה 'השהיה', הגם שאף היא אינה מופיעה בחוק זה. טענת התובעים הנסמכת על הוראת סעיף 89 בפקודת הנזיקין טענה נוספת שהעלו התובעים, מתוך ניסיון להדוף את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות כלפי תביעתם, נסמכת על הוראת סעיף 89(2) בפקודת הנזיקין, הקובעת כי תקופת ההתיישנות תתחיל להימנות במועד גילוי הנזק וכי בנסיבות אלו, משך תקופת ההתיישנות הוא עשר שנים.

...

מכאן אפוא, אין מנוס מהמסקנה כי לא הוסתר מהתובעים כל מידע מהליך הבוררות הנוגע לתביעתם.

מאותם טעמים שלפיהם נדחתה טענת המבקשים בעניין מוראדוב, אשר נסמכה על הוראת סעיף 7 בחוק ההתיישנות, נדחית גם טענת התובעים בענייננו.

לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

כך, למשל: הפקדת מזכירים משפטיים לבחון את כתבי הטענות והבקשות (אף שהבחינה היא לכאורה טכנית, היא מציבה סטאנדרטים שמסייעים להבטיח גילוי אמת ברמה מסוימת); ההוראה של חובת גילוי מסמכים ללא כל צורך בדרישה; השאלון המובנה שחייב תובע להשיב לו עם הגשת כתב התביעה; ההקפדה היתרה על תוצאות הסתרת מיסמך מזיק, והדרישות המפורשות של ניהול הליכים בתום לב ובהגינות (שמלמדים על המשקל שיש למצג של גילוי האמת – בשלב הראשון של ניהול התיק); הגבלות של תיקון כתב טענות נגדי – רק לפי הוראות בית המשפט; והכנסת המידתיות כקריטריון לשיקול בית המשפט בכל החלטה (מה שמלמד כי בית המשפט מסתמך על גילוי האמת כדי להכריע מה המשאבים שיוקצו לפעולות של חשיפת האמת).

ענייננו מאובחן מקביעת בית המשפט בענין ע"א 2775/19 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם; 3.1.21), לפיה עקרונית אין חובה לנתבע להציג בכתב ההגנה גרסה מטעמו, באשר בעניינינו מדובר בעילת הגנה נוספת וחדשה שהנתבע מעלה; מה שדומה יותר להגשת כתב הגנה בטענה לפטור מאחריות כמו "פעולה מלחמתית" הנטענת מטעם המדינה או כמו "הגנת עצמית" למול טענת תקיפה במישור האזרחי [סעיפים 23 ו-24 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)], טענות - שנטל ההוכחה לגביהן מוטל מראש על הנתבע.

ועוד, בכל הקשור לבקשת התובע למתן זכות עיון בדו"ח החקירה, יובהר כי בשלב זה – למול טענת הנתבעת לחיסיון בגין חסיון מסמכים שמטרתם הדומינאנטית היתה הכנת המשפט, לא הוצג לי מטעם התובע תצהיר גילוי מסמכים (ככל שנידרש מהנתבעת על ידי התובע בזמנו); ובכל מקרה - לא אדרש לבקשת התובע למתן אפשרות לעיין בדו"ח, טרם אראה את תצהיר הנתבעת בעקבות החלטה זו; ואף זאת - רק לאחר שהתובע, ככל שיבחר לעשות כן, יגיש בקשה מסודרת בענין זה. לעיוני ביום 28.2.21.

...

כחודשיים וחצי לאחר הגשת כתב ההגנה, ביום 1.11.20, הודיעה הנתבעת לבית המשפט, שהגיע לידיה לאחרונה דו"ח חקירה, לפיו - התאונה בכלל אירעה כאשר "התובע נפגע כתוצאה מנפילת מטען ו/או שלשלת של מלגזה" (ולא - בנסיבות שטען בכתב התביעה), בנסיבות שהן – לשיטת הנתבעת - גם בגדר "תאונת דרכים"; ובהתאם – ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה, כך שלאחר הטענה הבסיסית בסעיף 4 לכתב ההגנה: "בפתח הגנתה, תטען הנתבעת כי יש לדחות את התביעה ולחילופין למוחקה על הסף", תוסף הטענה: "ותטען כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד ומשכך דין התביעה להידחות ונוכח ייחוד העילה". בהסכמת התובע (שהותנתה, לטענתו, בקבלת מידע בהקשר של מיהות המבוטח בתביעה הנזיקית; היינו - לא קשור לבקשה שלפניי), תיקנה הנתבעת את כתב ההגנה באופן האמור.

גם אם לצורך הדיון נניח שהעיקרון של העמדת הפלוגתות האמיתיות תומך בתוצאה דיונית לפיה על נתבע לטעון מעתה - לגרסה פוזיטיבית, אם ידועה לו, הרי שחיוני להצביע על כך שהתקנות החדשות מכוונות לעוד עיקרים, שיישומם בענייננו יכול לכאורה להוביל למסקנה שלמול החובה הלכאורית של נתבע להציג גרסה ידועה, כאמור, קיימת לו זכות לפעול כך שההליך של בירור המחלוקת יוביל לחקר האמת, שגם הוא מטרה מוצהרת של התקנות החדשות, המדברות על ניהול הליכים אזרחיים בבית המשפט שבהם מתאפשר "להגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" [ס' 1 לתקנות החדשות; ההדגשה בקו – הוספה].

לסיכום, התפיסה של התקנות החדשות היא שהמדיניות שיש לשדר לבעלי הדין שמצופה מהם לפעול בשלב גילוי האמת באורח מוקפד יותר, בין היתר, באשר המשאבים ציבוריים מצומצמים ויש לפעול במידתיות בניצול משאבי הזמן שדורשת חשיפת האמת, שכרוכה לרוב במימוש נתחים גדולים יותר מזמנו של הציבור.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעת למסור בתצהיר פרטים נוספים ומפורטים יותר לטענתה בכתב ההגנה "כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד ומשכך דין התביעה להידחות ונוכח ייחוד העילה", וזאת בתוך 30 יום מהיום.

די בהעברת המסמכים ששמשו את חברי וח"ק, כדי למלא אחר חובת הגילוי והעיון, שהרי תפקיד בית-המשפט הוא לקבוע אם הייתה התרשלות או כל עוולה נזיקית אחרת, ואין נפקות מה חשב בעיניין זה מאן דהוא, אפילו אם המדובר בוועדת חקירה.

אין לגזור גזירה שווה לגבי נושא גילוי מסמכים ספציפיים בתיק אזרחי מבקשה לקבלת חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחסד"פ. מפליא יותר מכל הפסיקה המצוטטת בסעיפים 9-10 לתגובת הנתבעת, הדנות בחיסיון עו"ד –לקוח, ונראה כי הנתבעת מתפרצת לדלת פתוחה, שכן אף אחד לא ביקש לחשוף מסמכים שבין הפרקליטה לשב"ס. גם הסתמכות על הפסיקה הנוגעת לחוק חופש המידע, וניתוח הוראות חוק זה, אינה רלבאנטית.

ככל שהוא יחסי, וככל שנימצא, כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט במסגרת השלב השלישי להכריע בשאלה, האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו.

...

בענייננו, לא שוכנעתי, שקיימת וודאות קרובה לכך, שגילוי ועיון בדו"ח, יביא לחשיפת שיטות עבודה של הנתבעת שלא לצורך, או יפגע בפעולות הנתבעת/שב"ס בעתיד.

מכל האמור לעיל עולה שעל הרשות לבחון גם את המקרה הספציפי, ובענייננו, החשש הכללי שהביעה הנתבעת, אין בו די כדי להביא לחיסיון הדו"ח, או לגבור על האינטרס הספציפי של התובעים בחשיפתו, כדי לתהות אחר הנסיבות שהביאו למות המנוח, כאשר לצד זה, על עובד הציבור ברשות הציבורית, לקחת בחשבון מראש, כי פעילותו במסגרת משרה ציבורית תתנהל ב"חלון ראווה", ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעע"מ 9135/03, לעיל: "אכן, החשש הכללי שביסוד הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע כי ייפגעו כנות הדיונים הפנימיים המתקיימים ברשויות ציבוריות והאפקטיביות שלהם, אינו פוסח על המועצה. עם זאת חשש כללי זה לבדו אין בכוחו להכריע את הכף בכל בקשה לחשיפת מידע בדבר דיונים פנימיים. כפי שכבר צוין, ההתמודדות של הנושאים במשרה ציבורית – ובכללם חברי המועצה – עם המתחים הכרוכים בצורך לפעול בשקיפות ולחשוף לעין הציבור את המידע הקשור לפעילותם, היא בלתי נמנעת ומתחייבת מהאופי הציבורי של הפעילות. הנה כי כן, כמשרת הציבור וכמי שחב לו חובת נאמנות, צריך המקבל על עצמו משרה ציבורית להביא בחשבון מראש כי פעילותו במסגרת משרה זו תתנהל במידה רבה ב"חלון ראווה" .

בעניין זה, יאים הדברים שנאמרו בת"א (מחוזי-חיפה) 147/01 לעיל: "אין חולק כי דו"ח ועדת החקירה אינו סודי וגם אינו חסוי. בבואנו להחליט בשאלת הקבילות, ראוי להציב גבולות בין חסיון - סודיות - קבילות, על מנת למנוע עירוב תחומין בין הסוגיות, מה שעלול להביא לטשטוש התמונה המשפטית. אקדים אפוא מילים מספר בנושא זה...קבילות - יש הוראות דין הקובעות כי מסמכים מסוימים אינם קבילים...ככלל, מסמך חסוי, הוא בלתי קביל, אך לא להיפך. דהיינו, יכול ומסמך יהיה לא קביל בהליכי בית משפט, אך מנגד, לא ייהנה מחסיון ותחול חובת הגילוי. אומנם לא ניתן יהא להציג את המסמך במסגרת ההליך המשפטי, אך המסמך כשלעצמו, לא יהא חסוי, ובעל הדין שכנגד, יהא רשאי לעיין בו...". בסיכומו של דבר אומר, כי לא הוכח שבמקרה דנן קיים חיסיון או ערך אחר שיש בו כדי למנוע את עיון התובעים בדו"ח. אין המדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט או התייעצות בין פרקליטים, אלא למקרא הדו"ח נראה שכל מטרתו הוא חקירת האירוע והפקת לקחים, ועל-כן אין מקום לחסותו מכל טעם שהוא.