מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הסתמכות על הגנה עצמית לזיכוי בתיק תקיפת זקן

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

בגין כך מיוחסת לנאשם עבירת תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368 ו (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
לנאשם לא הייתה לו כוונה פלילית לתקוף את המתלוננת אלא הוא פעל מתוך הגנה עצמית.
להלן תמצית הדברים: המאשימה עותרת להרשיע את הנאשם על סמך עדויות עדי התביעה, ובפרט עדות המתלוננת עדות המתלוננת היתה אמינה, אותנטית וקוהרנטית ויש לתת בה אמון.
עם זאת, במקרה ספציפי זה המחדל אינו מקים ספק סביר בהתקיימות רכיב זה לאור מסמכים שהוגשו אל התיק ולא מצאתי לנכון כי מקרה זה מצדיק להניח הנחה עובדתית לזכות הנאשם רק מחמת מחדלה של המאשימה, אף שבאופן אמיתי אין בפניי ספק סביר בהתקיימות הרכיב הנסיבתי: משהוגשו לתיק בהסכמה ללא הסתייגות לתוכן מסמכים רפואיים "רישמיים" שעליהם מוטבע תאריך הלידה של המתלוננת (ראו ת/3 מכתב שיחרור מבית החולים; ת/2 דו"ח רפואי ממד"א), והנאשם לא עורר שאלה בנוגע להטבעתם ונכונותם במסגרת החקירה הנגדית, אף לא הציג ראיה אחרת כלשהיא שיש בה לערער נכונות ההטבעה במסמכים הרישמיים, הרי שניתן ללמוד מהמוטבע על גבי המסמכים את נכונות הדברים ואין קיים באופן אמיתי ספק סביר לגבי גילה של המתלוננת.
...
לעניין זה אעיר, כי גם לו נמצא ברזל כלים בדירה (וראו טענת הסניגור לגבי מחדל חקירה בעניין זה), לא היה בכך כדי לשנות כהוא זה את המסקנה העובדתית או המשפטית.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את עדות המתלוננת, הנתמכת בראיות נוספות ודוחה את עדות הנאשם, כבלתי מהימנה.
אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בחנתי את המסמך שצורף לתיק על ידי ההגנה בדבר עמדת מח"ש בקשר לתלונה שהגיש הסניגור כנגד השוטרת אנה בגין פוסט שכתבה בפייסבוק שאינו קשור לענייננו, המעיד לטענת ההגנה על מדיניות מח"ש בכל הנוגע לעבירת איומים, אך אינני מוצאת כי יש בכך כל רלוואנטיות, בשים לב לכך שעובדות המקרה דנן שונות לחלוטין גם בקשר לסוג ואופן האיום הנטען, ואינני מוצאת צורך להרחיב מעבר לאמור.
הבחינה האם ביטוי מסוים הוא בעל תוכן מאיים, "אינה מתבצעת בחלל ריק, כי אם על רקע מערך נסיבתי קונקריטי", ויש לבחון לצד בחינת המהות והשליטה של הנאשם על היתממשות התוצאה, גם את ההקשר והנסיבות בהם פעל הנאשם ואמר את דבריו לשם בחינת התקיימותם של יסודות העבירה (ע"פ 3140/11 פלוני נ' מדינת ישראל (30.4.2012), ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (12.7.2010).
שקלתי האם נכון לקבוע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהאמרה שיוחסה לגלית נאמרה מפיה על יסוד עדותו היחידה של ד"ר מס, אך לאחר שהזהרתי עצמי כנדרש – לא מצאתי לעשות כן. מבלי להטיל כל דופי שהוא במהימנותו של ד"ר מס ועדותו, לאחר שמיעת עדותה של גלית והתרשמותי ממנה באופן בלתי אמצעי, נותר אצלי ספק, שהוא בגדר ספק סביר, שמא קלט ד"ר מס בחושיו אמרה שונה מזו שנאמרה בפועל מפיה של גלית (אשר אישרה שאמרה "אימא שלי תחיה על אפך ועל חמתך").
יש לזכור כי כפי שהציג הסניגור, ד"ר מס אישר פירסומו של פוסט בפייסבוק מטעם בית החולים לאחר הארוע (יסומן עתה - נ/2א, במקום נ/2 שהוא סימון כפול בתיק המוצגים – ד.א.) ולפיו הותקף פיזית, הגם שלא הותקף כאמור ועל פי הסברו חש מאוים פיזית בעת הארוע (עמ' 56 ש' 1-6 לפרוטוקול).
לאחר בחינת הראיות, למרות הכחשתו של דורי, ולאור הישתלבות עדויות עדי התביעה, הגם שחלקם לא זכר את המלל המדויק, אני מוצאת כי הוכח מעל לכל ספק סביר על יסוד עדותם של לודמילה, ד"ר מס, מלק, וינצ'וק כי דורי איים לפגוע ולשבור, לכל הפחות את "כולם" (ובכלל זאת נכללים כמובן גם מטופלים), כשבשל הספק לגביי מלל האיום לגביי "המטופלים" ו"רציחתם", לא אקבע כי השתמש במלל המדויק שפורט בכתב האישום ואף לא במילה "רצח". אבהיר כי נתתי דעתי לטענות ההגנה כנגד הסתמכות על עדותה של לודמילה ובכללן לכך שכפי שציין הסניגור, על פי ת/1, דוח הפעולה של השוטרת אנה, לא מסרה לה לודמילה על האיומים הנטענים מיד בסמוך לארוע.
כבר בתחילת הדיון חשוב לציין כי הטענה לאכיפה בררנית בקשר לעבירת האיומים לבדה רלוואנטית פחות במקרה זה, וודאי בקשר לעניינן של שירית וגלית אשר זוכו כאמור מבצוע עבירה זו. יש להזכיר כי לאורך כל ההליך, בצדק טענו שירית וגלית כי לא ביצעו את העבירה וכי ממילא סגירת תיק בהסדר מותנה מותנית כידוע בהודיית נאשם בבצוע העבירה, כשאיש מהנאשמים לא הודה בביצועה.
...
לאור כלל המפורט לעיל – אני קובעת שדורי ביצע את עבירת האיומים אשר יוחסה לו בכתב האישום.
אשר על כן – אני קובעת כי הנאשמים ביצעו עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי.
סוף דבר - אני מורה על זיכוי נאשמות 2 ו-3 מביצוע עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין אשר יוחסה להן, על הרשעתו של נאשם 1 בביצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועל הרשעת שלושת הנאשמים בביצוע עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ב"כ הנאשמת טענה בסיכומיה, כי יש לזכות את הנאשמת ילידת 1940, אשר מעדויות עדי ההגנה עולה, כי הנאשמת היא "הקורבן" היא זו שספגה שנים מכות והיתעללות נפשית מהמתלונן.
כשנשאל מאיפה ידע כי המתלוננת תטען ששרט את עצמו השיב: "אני לא זוכר מאיפה זה נודע לי. זה כנראה מה שהיא אמרה היא כל הזמן צייצה שאני שרטתי לעצמי...
לאחר שבחנתי היטב את עדות המתלונן שהנה עדות יחידה ,מצאתי כי לא ניתן על סמך עדותו לקבוע מעבר לכל ספק כי הנאשמת תקפה את המתלונן, שכן המתלונן סיפר בהודעתו (ת/1) כי היתנהל מאבק בינו לנאשמת, כן אמר בהודעתו כי הנאשמת תאמר כי הוא שרט את עצמו, המתלונן בעדותו לא הסביר את אופן המאבק ביניהם ולא נתן כל הסבר כיצד ידע כי הנאשמת תטען כי שרט את עצמו.
בנסיבות אלו , נותר ספק בליבי האם הנאשמת תקפה את המתלונן, כשאיני יכולה לשלול כי המתלונן שרט את עצמו ולפיכך לא מצאתי חזוק בת/2 ובת/3 ומצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מבצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 380+ 382(ג) לחוק העונשין.
" בע"פ 6368/09 מתן זקן נ' מדינת ישראל (12.7.10) כתב הש' הנדל: "לצד מבחן השליטה ומבחן המהות שהובאו לעיל ניתן להציע מבחן אחר, אשר לטעמי יסייע במלאכת ההכרעה בתיק זה – מבחן ההקשר. על פי המבחן המוצע יש לשאול שלוש שאלות: האחת, מה אמר. השנייה, מי אמר. השלישית, מדוע אמר. מבחן ה'מה' מיתמקד בשאלת מעשה העבירה. כמובן, ניתן לבצע פעולת איום גם ללא מילים אלא באמצעות סימנים או היתנהגות אחרת. ברם, פשיטא, ללא מעשה – אין עבירה. מבחן ה'מי' נועד לבדוק את הקשר בין הנאשם לבין מעשה האיום. בדרך זו ניתן ללמוד על אופיו של מעשה האיום. מבחן ה'מדוע' מטרתו לבחון את הכוונה העומדת מאחורי המעשה כנדרש בפלילים. יש לשקלל את שלושת המבחנים – מה, מי ומדוע – על מנת להגיע להכרעה האם בוצעה עבירת איום. במובן זה, המבחנים הנם משולבי..." אשר ליסוד הנפשי הנידרש קבעה הפסיקה, כי משמעותו היא שהמאיים הציב לנגד עיניו את המטרה והיעד של הפחדה והקנטה במקום שלמאיים הייתה שאיפה להשגת היעד הזה, או, שהייתה לו מודעות, ברמה גבוהה של היסתברות, כי היעד של הפחדה או הקנטה יתממש עקב איומו.
...
לאחר שבחנתי היטב את עדות המתלונן שהינה עדות יחידה ,מצאתי כי לא ניתן על סמך עדותו לקבוע מעבר לכל ספק כי הנאשמת תקפה את המתלונן, שכן המתלונן סיפר בהודעתו (ת/1) כי התנהל מאבק בינו לנאשמת, כן אמר בהודעתו כי הנאשמת תאמר כי הוא שרט את עצמו, המתלונן בעדותו לא הסביר את אופן המאבק ביניהם ולא נתן כל הסבר כיצד ידע כי הנאשמת תטען כי שרט את עצמו.
מעדות המתלונן ומת/4 אני קובעת כי הוכח כי הנאשמת אמרה למתלונן "גנבת לי את הפנסיה אתה תמות, לך לזונה שלך" יחד עם זאת אני סבורה, כי אין באמרת הנאשמת למתלונן כדי להוכיח כי בוצעה עבירת איומים.
סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל אני מזכה, מחמת הספק את הנאשמת מביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380+ 382(ג) לחוק העונשין, ומזכה את הנאשמת מביצוע עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה סמכה ידיה על הראיות ועל הפסיקה.
הזיקנה אמרה להם שהוא ניסה לגנוב לה את התיק ולא את האופניים.
בא כח הנאשם תלה יהבו בפסק דין אחר של בית המשפט העליון אשר זיכה מערער מעבירת שוד והמירה בעבירה של תקיפה לשם גניבה.
זו לשון הסעיף: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחרותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים." הנאשם הביא בהתנהגותו הפסולה לצורך לעצור בעדו בכח, לבל יימלט מהמקום.
...
סוף דבר בסוגיה זו – לא נס ליחה של הלכת הררי.
אני מרשיע אפוא את הנאשם בביצוע עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 402(א) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק.
הנאשם הרחיק עצמו באדיקות מהאופניים ועל כן לא היה טעם של ממש בחקירתו הנגדית בסוגיה זו. סוף דבר - אני מרשיע הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2010 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות ובשים לב להתרשמותי ממהימנות עדי התביעה לעומת עדי ההגנה, הגעתי למסקנה לפי לא עמדה התביעה בנטל השכנוע ביחס לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום שעניינה תקיפת זקן הגורמת לחבלה חמורה, אך עמדה בנטל השיכנוע ביחס לעבירה שעניינה תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
טענת ההגנה העצמית טענתו העיקרית של הנאשם בתיק שלפנינו הנה טענת הגנה עצמית, כאמור בסעיף 34י לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
אמור לאדם כי טענה של "הגנה עצמית" לא תעמוד לו; הישמע לנו? הנוכל שלא לזכות אדם בהגנה של צורך או של כורח? והרי האינסטינקט שבנו יפעל מעצמו, ואדם כי יותקף יגן על עצמו ולו תוך תקיפת התוקף.
פ"ד נה(2), 337,עמ' 351-352: "סעיף 34י' של חוק העונשין, פוטר אדם מאחריות פלילית "למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו", וכל זאת בכפוף לאמור בסעיף 34טז' של החוק, לאמור, שבצילה של אותה הגנה לא יוכל לחסות מי שלצורך הדיפת התקיפה, עשה מעשה אשר "לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה". ובמלים אחרות, מי שנתון תחת סכנה, ותגובתו הייתה בלתי סבירה ומעל לדרוש כדי להדוף את התקיפה, עלול למצוא את עצמו חב בפלילים, ובלשונה של כב' השופטת דורנר בע"פ 4785/90, ג'ברין נגד מדינת ישראל, פד"י מט, חלק חמישי, 221,: 228 "הסבירות במהותה נקבעת על סמך מבחן אובייקטיבי. אף מי שמבחינתו הסובייקטיבית סבר כי הוא מגן על עצמו ובמצב הפחד שבו היה שרוי המשיך לתקוף את מי שביקש ליטול את חייו והרג אותו לאחר שהסכנה חלפה, נושא באחריות למות התוקף. יחד עם זה, מובן כי סבירות ההתנהגות נקבעת על סמך הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, שבגדרן נותנים את הדעת למצב הלחץ והמצוקה שבו נתון הנתקף". מן הכלל אל הפרט לאחר שהגעתי למסקנה לפיה גירסתו של הנאשם היא המשקפת נכונה את אשר אירע בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, כפי שתיארתי לעיל, אין ספק שהנאשם מצא את עצמו במצב שהיה רשאי להגיב כדי להגן על חברתו ולאחר מכן מצא את עצמו במצב שהוא זכאי להגן על עצמו.
...
המסקנה המתבקשת היא, איפוא, שהנאשם זכאי ליהנות מן הספק ביחס לשלב בו נגרמה החבלה החמורה למתלונן ומשום כך, אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, שעניינה תקיפת זקן לפי סעיף 368(ו)(ב) לחוק העונשין.
יחד עם זאת, לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה מעשיו של הנאשם לקראת סוף האירוע אינם חוסים בצל הסייג להגנה עצמית, שכן מדובר בתקיפה לשמה.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשם מהעבירה של תקיפת זקן הגורמת לחבלה חמורה לפי סעיף 368(ו)(ב) לחוק העונשין, המיוחסת לו בכתב האישום, ומרשיע אותו בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו