בחנתי את המסמך שצורף לתיק על ידי ההגנה בדבר עמדת מח"ש בקשר לתלונה שהגיש הסניגור כנגד השוטרת אנה בגין פוסט שכתבה בפייסבוק שאינו קשור לענייננו, המעיד לטענת ההגנה על מדיניות מח"ש בכל הנוגע לעבירת איומים, אך אינני מוצאת כי יש בכך כל רלוואנטיות, בשים לב לכך שעובדות המקרה דנן שונות לחלוטין גם בקשר לסוג ואופן האיום הנטען, ואינני מוצאת צורך להרחיב מעבר לאמור.
הבחינה האם ביטוי מסוים הוא בעל תוכן מאיים, "אינה מתבצעת בחלל ריק, כי אם על רקע מערך נסיבתי קונקריטי", ויש לבחון לצד בחינת המהות והשליטה של הנאשם על היתממשות התוצאה, גם את ההקשר והנסיבות בהם פעל הנאשם ואמר את דבריו לשם בחינת התקיימותם של יסודות העבירה (ע"פ 3140/11 פלוני נ' מדינת ישראל (30.4.2012), ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (12.7.2010).
שקלתי האם נכון לקבוע כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהאמרה שיוחסה לגלית נאמרה מפיה על יסוד עדותו היחידה של ד"ר מס, אך לאחר שהזהרתי עצמי כנדרש – לא מצאתי לעשות כן. מבלי להטיל כל דופי שהוא במהימנותו של ד"ר מס ועדותו, לאחר שמיעת עדותה של גלית והתרשמותי ממנה באופן בלתי אמצעי, נותר אצלי ספק, שהוא בגדר ספק סביר, שמא קלט ד"ר מס בחושיו אמרה שונה מזו שנאמרה בפועל מפיה של גלית (אשר אישרה שאמרה "אימא שלי תחיה על אפך ועל חמתך").
יש לזכור כי כפי שהציג הסניגור, ד"ר מס אישר פירסומו של פוסט בפייסבוק מטעם בית החולים לאחר הארוע (יסומן עתה - נ/2א, במקום נ/2 שהוא סימון כפול בתיק המוצגים – ד.א.) ולפיו הותקף פיזית, הגם שלא הותקף כאמור ועל פי הסברו חש מאוים פיזית בעת הארוע (עמ' 56 ש' 1-6 לפרוטוקול).
לאחר בחינת הראיות, למרות הכחשתו של דורי, ולאור הישתלבות עדויות עדי התביעה, הגם שחלקם לא זכר את המלל המדויק, אני מוצאת כי הוכח מעל לכל ספק סביר על יסוד עדותם של לודמילה, ד"ר מס, מלק, וינצ'וק כי דורי איים לפגוע ולשבור, לכל הפחות את "כולם" (ובכלל זאת נכללים כמובן גם מטופלים), כשבשל הספק לגביי מלל האיום לגביי "המטופלים" ו"רציחתם", לא אקבע כי השתמש במלל המדויק שפורט בכתב האישום ואף לא במילה "רצח". אבהיר כי נתתי דעתי לטענות ההגנה כנגד הסתמכות על עדותה של לודמילה ובכללן לכך שכפי שציין הסניגור, על פי ת/1, דוח הפעולה של השוטרת אנה, לא מסרה לה לודמילה על האיומים הנטענים מיד בסמוך לארוע.
כבר בתחילת הדיון חשוב לציין כי הטענה לאכיפה בררנית בקשר לעבירת האיומים לבדה רלוואנטית פחות במקרה זה, וודאי בקשר לעניינן של שירית וגלית אשר זוכו כאמור מבצוע עבירה זו. יש להזכיר כי לאורך כל ההליך, בצדק טענו שירית וגלית כי לא ביצעו את העבירה וכי ממילא סגירת תיק בהסדר מותנה מותנית כידוע בהודיית נאשם בבצוע העבירה, כשאיש מהנאשמים לא הודה בביצועה.
...
לאור כלל המפורט לעיל – אני קובעת שדורי ביצע את עבירת האיומים אשר יוחסה לו בכתב האישום.
אשר על כן – אני קובעת כי הנאשמים ביצעו עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי.
סוף דבר - אני מורה על זיכוי נאשמות 2 ו-3 מביצוע עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין אשר יוחסה להן, על הרשעתו של נאשם 1 בביצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועל הרשעת שלושת הנאשמים בביצוע עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין.
