דא עקא, לאחר שביום 11.6.13 מס ארנון מכתב לבנק בו העלה מספר טענות – כי הבנק פעל שלא כדין בבטול מסגרת האשראי של החברה; כי ערבותם של עמוס ונורית שרירה וקיימת; כי היה עליו לידרוש מעמוס ונורית לשלם את מלוא הסכומים לפירעונם הם ערבים; כי בשל פעילות הבנק הוא מופטר מערבותו האישית אלא אם יותיר הבנק את מסגרות האשראי של החברה כפי שהיו; ודרישה לשחרר פיקדון שלו אשר שועבד להבטחת פירעון חובות החברה (נספח ל' לתצהיר כרמי) – טענות אשר נדחו על ידי הבנק (נספח ל"א לתצהיר כרמי), לא שולמו המשכורות לעובדי החברה.
ארנון הוסיף וציין כי החברה מעולם לא חרגה ממסגרת האשראי שניתנה לה, מעולם – עד לארוע נושא התובענות שלפני – לא חזר לה שיק ולא סורבה לה הוראת קבע בהיעדר כסוי מספיק בחשבון וכי על סמך מצבה האיתן, אותו בדק באופן תדיר באמצעות מאזנים ודו"חות שהעבירה אליו, העניק לה הבנק הלוואות אפילו בחודשים מרץ ואפריל 2013 בסכום של 700,000 ₪ ובחודש מאי הלוואה נוספת בסך 29,000 ₪ והכל ללא הגדלת הבטחונות שהעמידה החברה (סעיפים 54-59 לתצהירו).
לצד העובדה שארנון החליט לא לשלוח תשובה מסודרת בכתב הוא גם נימנע מלהודיע לעמוס על תשובתו בעל פה, ואילו עמוס לא הגיב למסרון מקוטע זה.
בנסיבות אלה ומאחר שעמוס לא קיבל תשובה עד יום 2.6.13 בבוקר הניחו הוא ונורית את מכתב ביטול הערבות ביום זה על שולחן הבנק, ולאחריו החלה שרשרת האירועים מצד הבנק אשר הובילה לביטול מסגרת האשראי של החברה ובהמשך להעמדת יתרת חובה לפירעון מיידי ואף בקשת מינוי כונס נכסים לחברה ובסופו של יום התביעה העיקרית שלפני.
...
סיכום
לאחר שמצאתי כי חוב החברה כלפי הבנק, שלפרעונו ערבים ארנון, עמוס ונורית, הוכח ולאחר שמצאתי כי יש לדחות את הטענה כי עמוס ונורית או הבנק הם שהביאו לקריסת החברה ואף לא הוכחו הנזקים הנטענים על ידי ארנון, וממילא לא קמה לו זכות לקיזוזם, התוצאה היא כי יש לקבל את התביעה העיקרית נגד ארנון אך להפחית ממנה את הסכומים שנפרעו על ידי עמוס ונורית וכל סכום שהתקבל על חשבון חובות החברה וארנון לבנק מאז הגשת התביעה ולדחות את התביעה שכנגד במלואה.
תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת – "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".
בשים לב למכלול שיקולים אלה, אך גם למחדל שמצאתי בהתנהלות הבנק, אני מחייב את ארנון לשלם לבנק גם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ולשלם לעמוס ונורית הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.
הבנק יוכל להגיש פסיקתה לחתימה שתכלול את סכום יתרת החוב העדכני לאחר הפחתת כל האמור לעיל ועימה תצהיר מפורט בדבר מלוא הסכומים שהתקבלו ויתרת החוב העדכנית של ארנון ושל החברה וכן תדפיסי יתרות עדכניים נכון ליום הגשת הפסיקתה.
