הסתמכות עובדי ציבור על תשלום בלתי חוקי

בתאריך 22.4.14 פנה הממונה, הן לתובע והן למדרשה, והודיע כי לאחר בדיקה שנערכה בנוגע לשכר התובע עולה כי המדרשה שילמה לתובע תשלום חורג לכאורה – תוספת השכר בסך 3,110 ₪ המשולמת ללא כל דיווח - בנגוד לנהוג בשירות המדינה ובנגוד להסכמים קבוציים מאושרים ובלא שקבל את אישור הממונה כנדרש בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב.

(ב) ראה שר האוצר, על יסוד ראיות שבפניו, לרבות הטיעונים והמידע שהביאו הצדדים לפניו, כי ההסכם שבבדיקה נוגד לכאורה את הוראות סעיף 29(א) וכי נחוצה תקופה לבדיקתו רשאי הוא – (1) לקבוע תקופה, שלא תעלה על 4 חודשים מיום סיום התקופה שנקבעה לפי סעיף קטן (א)(2), לבדיקת ההסכם בבדיקה (להלן – תקופת בדיקה); בנסיבות המצדיקות זאת רשאי שר האוצר להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(2) ואת תקופת הבדיקה, לצורך השלמת הבדיקה; (2) להורות על גובה התשלום המותר בשל ההטבות הכספיות הקשורות לעבודה, כמשמעותן בסעיף 29, לפי ההסכם בבדיקה, שרשאי הגוף הנתמך או המתוקצב לשלם בתקופת הבדיקה (להלן – התשלום המותר); (3) לקבוע, על אף האמור בכל דין, הוראות בדבר הסדרי הפקדה של תשלומים מעבר לגובה התשלום המותר ואשר בהם התחייב גוף מתוקצב או גוף נתמך על פי ההסכם בבדיקה, וכן לקבוע דרכים לשמירת ערכם של הסכומים שהופקדו למשך תקופת הבדיקה; (4) הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, לא יחולו על תשלום שכר, שהוא מעבר לתשלום המותר בתקופת הבדיקה.

הינה כי כן, בהתאם להוראות חוק יסודות התקציב הנ"ל, אחראי הממונה על מנגנון של בקרה ופקוח הדוקים על הרשויות המתוקצבות בתחום השכר של העובדים בכדי לשמר את קופת הציבור (ראו לעניין זה עניין מגן דוד אדום; בג"צ 6231/92 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מט (4) 749, 773-774).ב בנסיבות דנן – כאמור שולמה לתובע תוספת שכר בסך 3,110 ₪ תקופה ארוכה במהלך העסקתו על ידי המדרשה, בלא שביצע בפועל עבודה בשעות נוספות וכונניות בהקף שנידרש לצורך קבלת התוספת לשכר.

עובד שהועבר על סמך אישור נציבות שירות המדינה בשל דרישות השרות או בשל מצב בריאות, למישרה לה אינן צמודות תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת – ימשיך לקבל ללא דיווח, תשלום מיוחד בשיעור סכום התוספת, שהיה ניתן לו במשרתו הקודמת, ערב העברתו; עובד המקבל תוספת ייחודית עקב העברתו למישרה החדשה, יקוזז סכום אותה תוספת מן התשלום המיוחד הנזכר בסימן (א) לעיל, עד לביטול התשלום המיוחד.

אולם, יודגש כי היות ובנסיבות דנן קבענו משכבר כי תוספת השכר ששולמה לתובע היא תשלום חורג שלא קיבל את אישור הממונה כדין - ככזה, לא ניתן להחיל עליו את הוראות התקשי"ר הפועלות כאשר מדובר בשכר חוקי ולא בשכר חורג.

...

סוף דבר: תביעת תובע על כל סעדיה לרבות הבקשה לסעדים זמניים - נדחית.

התובע ישלם למדרשה 71,984 ₪ , בגין השבת תוספת שכר ששולמה לו החל מחודש 12/2011.

כמו כן, התובע ישלם לנתבעת 1 (המדרשה), בגין הוצאות משפט, סך של 15,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 49285-09-20 25 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום נויפלד התובעת מארה טולסה ע"י ב"כ: עו"ד אביחי וידהורן הנתבעים 1. ישראל בנדיק 2. רבקה בנדיק ע"י ב"כ: עו"ד אלי וויס ואח' פסק דין

מנגד, הנתבעים פנו לגורמים שונים על מנת לברר את הסכומים המגיעים לתובעת ואולם, בין אם הם הסתירו את הקף ההעסקה החלקי במכוון ובין אם בטעות מתוך רשלנות, האשם בדבר תשלומי היתר רובץ לפתחם ובפרט לנוכח העובדה שהנתבעים היו מודעים לכך, לפחות משלב מסוים, שמתכונת ההעסקה החלקית של התובעת אינה חוקית.

כאמור, בהיעדר ידיעה של התובעת על הסכומים המגיעים לה ו/או על תשלומי היתר ובהיתחשב בהשתייכותה לאוכלוסייה מוחלשת ופערי המידע בינה לבין הנתבעים קיימת הצדקה להגן על אינטרס ההסתמכות של התובעת ולא לחייב אותה בהחזר הכספים ששולמו ביתר.

...

בנסיבות אלו, אנו קובעים שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכחת מסגרת שעות העבודה של התובעת בתקופה השנויה במחלוקת מחודש פברואר 2017 ועד לחודש דצמבר 2017 (כולל) ועל כן, אנו מקבלים גרסת התובעת בדבר היקף המשרה, כך שעד לשנת 2018, התובעת עבדה 5 שעות והחל מחודש ינואר 2018 ועד לסיום העסקתה בחודש מרץ 2020 היא עבדה במשך 4 שעות ביום.

מכאן, שאין לאפשר לתובעת לנכות את עלות הביטוח הרפואי גם בגין תקופת פוליסת הביטוח שחלה לאחר תום קשר העבודה הבין הצדדים.

בנסיבות המיוחדות של תקופת הקורונה ובפרט לנוכח הפחד וחוסר הוודאות שררו באותה תקופה ואישור תקנות החירום ביום 19.3.2020 שהגבילו את התנועה, אנו קובעים שאין הצדקה לחיוב התובעת בתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בסך - 98,268 ₪; ב. חלף הפרשות לפנסיה בסך- 29,853 ₪; הסכומים הנ"ל יופחת סך של 41,900 ₪ ששולם לתובעת תוך כדי ההליך, כך שעל הנתבעים לשלם לתובעת את יתרת הסכום בסך 86,221 ₪.

הנתבע טוען, כי התובעת מסתמכת על ההודעה בדבר ההפקעה מהשנים 1997 ו-2006, לפיהן הקרקע מיועדת בדחיפות לצרכי ציבור, אולם בפועל לא נעשה דבר לאורך עשרות שנים.

ברשות הציבורית אין סמכות לאיש להעניק זכויות במקרקעי ציבור על ידי העלמת עין מפולש או על ידי מחדל בפעולה לפינויו של הפולש.

נימוקי הדחיה העקריים הם כאמור העדר קיומה של זכות כלשהיא לנתבע במקרקעין; בניה בלתי חוקית במקרקעי ציבור (בניה אשר לא תוכל לשמש את הערייה ויש להורות על הריסתה); אי תשלום דמי שימוש לאורך כל תקופת ההחזקה ואף קבלת רווח כלכלי מהשמוש הבלתי חוקי; העדר היתנהלות מפלה מצדה של התובעת בטיפולה בפולשים לשטחה; המנעות הנתבע מהגשת תביעה כספית לפצוי.

...

כפי שפורט בהרחבה מעלה, איני מקבלת את עמדת הנתבע לפיה הוא מחזיק בזכות כלשהי (לרבות רישיון מכללא) או כי הוא זכאי להחזר בגין השקעותיו במקרקעין, בשים לב לכך שמדובר במקרקעי ציבור.

בעניין זה הגעתי למסקנה לפיה יש להורות על חיובו של הנתבע בדמי שימוש החל מחודש יולי 2020, הוא המועד בו נשלח מכתב ההתראה מטעם התובעת.

סוף דבר כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לנכון לקבל את תביעת הפינוי ולהורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, וזאת תוך 60 ימים לכל המאוחר ממועד מתן פסק דין זה. ניתן בזאת צו לפיו על הנתבע לפנות את המקרקעין מושא התביעה- מתחם המצוי בתחומי תכנית מתאר מקומית מס' 1358ד'- פארק דרום, וידוע כגוש 6136, חלק מחלקות 37,38,39,40 בעיר תל אביב-יפו – ולהשיבו לתובעת, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לו או למי מטעמו, וזאת לא יאוחר מיום 28.12.2023 בשעה 12:00.

טענות המשיבים להלן תמצית טענות המשיבים: 8.1 החלטת הממונה באה על רקע העובדה שהמשא ומתן בין הצדדים הגיע למבוי סתום ולא כצעד טאקטי; 8.2 החלטת הממונה נוגעת לסכום של עשרות מיליוני שקלים בשנה המשולמים מתוך הקופה הציבורית, בנגוד להסכמים קיבוצים מאושרים, בנגוד למקובל בשירות המדינה, ובנגוד להוראות החוק; 8.3 תפקידו של הממונה על השכר, בהיותו נאמן הציבור, להפעיל את סמכותו ולהשיב סכומים אלה לקופת הציבור, למערכת הבריאות ולטובתם של מבוטחי כללית; 8.4 תשלומים בלתי חוקיים פוגעים בציבור ועומדים בנגוד לשיקולי צדק ושויון, והממונה מפעיל את סמכותו תוך שיקול האנטרס הצבורי הרחב ולא יכול להיתחשב בציבור ספציפי; 8.5 החלטת הממונה התקבלה בהליך מינהלי תקין, לאחר שנשמעו טענות הצדדים ולאחר ניסיון, שלא צלח, להגיע להסכמות בנוגע לחריגות.

ההחלטה סבירה, ראויה ונכונה, ובודאי שאינה חורגת ממיתחם הסבירות באופן המצדיק היתערבות שיפוטית; 8.6 בשני העשורים האחרונים התעצבה ע"י הערכאות המשפטיות גישה חד משמעית המכירה בחשיבות מדיניותו של הממונה על השכר בשמירה על הקופה הציבורית, ובתי הדין לעבודה אף קבעו כי מדיניותו גוברת על טענות כגון אינטרס ההסתמכות של עובד או של ארגון עובדים על ההסדר הבלתי חוקי.

(2) החלטתו האופרטיבית של הממונה כתוצאה מכך, לפיה לעובדים שהחלו את עבודתם בכללית לאחר מועד ההכרזה ביום 29.03.88, יש לשלם על פי הנהוג בשירות המדינה, והחלטתו ביחס לרופאים שהחלו את העסקתם בכללית טרם מועד ההכרזה, הן החלטות סבירות ומידתיות שנמצאות בלבת סמכותו של הממונה.

...

יחד עם זאת, וכפי שציינו ביחס לכל רכיב בנפרד, אנו סבורים, כי מן הראוי שהממונה ייתן דעתו להבדלים השונים שקיימים בין הרכיבים לבין עצמם מבחינת הרקע למתן ההטבה, משך הזמן שניתנה והאם היא ניתנה עבור עבודה נוספת שמי מהרופאים נדרש לעבוד בפועל.

בנוסף, אנו סבורים כי מן הראוי שבבואו לשקול את ההשבה ואת שיעורה, הממונה ייתן משקל מיוחד לעובדה שעסקינן בתחום שנמצא במצוקת כוח אדם, דבר המשליך באופן ישיר ומיידי על בריאות הציבור – אותו ציבור שהממונה אחראי על שמירת כספו.

אחרית דבר הבקשה נדחית בעיקרה, למעט ביחס לדרישת הממונה להצגת מסמכים לתקופה העולה על 7 שנים.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 16308-03-22 09 ינואר 2024 לפני : כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי נציג ציבור (עובדים) מר אברהם קמינסקי נציג ציבור (מעסיקים) גב' אורה נורי התובע אלון כהן ע"י ב"כ: עו"ד אורי שאבי הנתבעת: חברת דואר ישראל בע"מ ע"י ב"כ: עוה"ד דן כרמלי וקרן דברא פסק דין

כמו כן לא יחול סעיף 2 זה במקרה שבו לא שולם לי מתוך טעות תשלום כלשהוא שניתן לשאר העובדים.

התובע חתם על המסמך לאחר שפוטר, והוסיף הסתייגות בכתב יד כדלקמן: "חתימה זו אינה חלה למעט ההליכים המשפטיים שמתקיימים ויתקיימו במסגרת התיקים בבית הדין לעבודה כולל תיקון כתב התביעה כנגד חברת דואר ישראל בע"מ" (נספח 3 לתביעה) הצדדים ביקשו להכריע בתביעה על סמך רשימת המוסכמות העובדתיות וטיעונים בכתב, שהוגשו לאחריה.

...

לאחר שקילת העובדות וטיעוני הצדדים מצאנו כי דין התביעה להידחות.

בניגוד לטענות התובע, לא שוכנענו כי החתימה על כתב הוויתור נועדה לחסום את זכות הגישה לערכאות שלא כדין.

התביעה נדחית.