הסתלקות קטין מירושה והיבטים משפטיים

הגם שהזכויות בעזבון עוברות לזוכים מייד עם מות המוריש, צו הקיום הוא מחויב המציאות כדי שיינתן תוקף משפטי למסמך המוצג כצוואה (שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965, 355 (1992)).

סעיפים 6 ו-7 לחוק הירושה הקובעים שלאחר מות המוריש רשאי יורש להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון ואף להסתלק ממנו, מחדדים הבחנה זו בין העדר זכות של היורשים לפני מות המוריש, ובין זכותם לאחר מותו.

ובאשר להיבט המעשי – שני פנים לו. האחד, מתן אפשרות ליורשים פוטנציאליים לתקוף מיסמך צוואה בעוד החסוי בחיים עשוי להוביל להצפה של תביעות דומות.

בשם אותו עקרון, חוק הירושה קובע כי אין תוקף לצוואה שנעשתה בידי מי שאינו כשיר לצוות – קטין, פסול דין או מצוה שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה (סעיף 26 לחוק).

...

חוק השליחות, התשכ"ה-1965 מחזק מסקנה זו. לפי סעיף 1(ב) לחוק, פעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית – כגון צוואה – אינה יכולה לשמש נושא לשליחות (וראו גם: שילה, שם).

הסקירה של הדין האמריקני בענייננו מחזקת את המסקנה כי עסקינן בשאלה שהתשובה לה תלויה במדיניות המשפטית.

בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.

חברי אימץ את הטענה לפיה אילו היינו מקבלים את העמדה הגורסת שחליפי הקטנים ממשיכים להנות מהגנתו של סעיף 10 לחוק, התביעה לא הייתה מתיישנת לעולם: "לפי שיטת המערערים יש להשעות את תקופת ההתיישנות של תביעת היורשים עד למלאת שמונה-עשרה שנה לקטין, אלא שהקטין, כאמור, נפטר. לפיכך, למרבה הצער, לא ימלאו לקטין לעולם שמונה-עשרה שנה, וגם תקופת ההתיישנות לא תסתיים לעולם. המערערים מציעים לספור לקטין "שנים רעיוניות" עד "שימלאו לו" שמונה-עשרה שנה, שאז תחודש תקופת ההתיישנות.

חברי חזר על ההלכה הפסוקה, ולפיה העזבון אינו אישיות משפטית עצמאית, אלא "שם לציון כלל היורשים". זאת בנגוד לתאגיד, אשר נהנה ממעמד בלתי-מעורער כאישיות משפטית עצמאית ונפרדת מבעלי המניות בו. זו אכן גישתה העקבית של פסיקתנו (השוו ע"א 570/70 חי נ' כהן פ"ד כה(2) 339, 343; וראו מ' קורינאלדי דיני ירושה – ירושות צוואות ועזבונות 15-16 ה"ש 5 (2008)).

העזבון הוא אמצעי להמשך הגשמת מטרותיו של הנפטר בעולמנו גם לאחר הסתלקותו, ועל כן ישנה הצדקה לחריגה מן הכלל שאין קניין אלא לבני אדם חיים.

אלה טומנים בחובם גם היבטים פורמליים של משפט הירושה בתורת ישראל.

...

תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"א (23.12.10) בשם המערערים בע"א 9145/09: עו"ד יוחנן דביר בשם המשיבה 1 בע"א 9145/09: עו"ד יורם גורי בשם המערער בע"א 9154/09: עו"ד רחלי צוריאנו בשם המשיבים: עו"ד חסן דבא"ח פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: האם הוראת סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1959 (להלן: חוק ההתיישנות) – לפיה "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה" – חלה על יורשיו הבגירים של קטין שנפטר, בתביעות המוגשות על-ידם בשם העיזבון? שני הערעורים שלפנינו מעלים שאלה זו, על כן החלטנו לדון בהם במאוחד.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח אופייה הדיוני של ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות.

האם יכולים הוריו לתבוע, ואם כן – עד מתי? לשאלה זו תיתכנה, באופן תיאורטי, ארבע תשובות שונות: ההורים יוכלו לתבוע במשך 17 שנה, עד המועד בו היה הניזוק מגיע לגיל 25 לו היה חי. גישה זו נדחית, כאמור, בפסק דין זה. ההורים לא יוכלו לתבוע, משום שהתביעה התיישנה.

המסקנה בדבר התוספת של 7 שנים לקטין לאחר הגיעו לבגרות מעוגנת בסעיף 10 לחוק: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה". תקופת הקטינות אינה נלקחת בחשבון עבור הקטין התובע, בדומה לתקופת הפגרה עבור בעל דין – "לא תובא במנין הימים" (תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

חברי אימץ את הטענה לפיה אילו היינו מקבלים את העמדה הגורסת שחליפי הקטנים ממשיכים להנות מהגנתו של סעיף 10 לחוק, התביעה לא הייתה מתיישנת לעולם: "לפי שיטת המערערים יש להשעות את תקופת ההתיישנות של תביעת היורשים עד למלאת שמונה-עשרה שנה לקטין, אלא שהקטין, כאמור, נפטר. לפיכך, למרבה הצער, לא ימלאו לקטין לעולם שמונה-עשרה שנה, וגם תקופת ההתיישנות לא תסתיים לעולם. המערערים מציעים לספור לקטין "שנים רעיוניות" עד "שימלאו לו" שמונה-עשרה שנה, שאז תחודש תקופת ההתיישנות.

חברי חזר על ההלכה הפסוקה, ולפיה העזבון אינו אישיות משפטית עצמאית, אלא "שם לציון כלל היורשים". זאת בנגוד לתאגיד, אשר נהנה ממעמד בלתי-מעורער כאישיות משפטית עצמאית ונפרדת מבעלי המניות בו. זו אכן גישתה העקבית של פסיקתנו (השוו ע"א 570/70 חי נ' כהן פ"ד כה(2) 339, 343; וראו מ' קורינאלדי דיני ירושה – ירושות צוואות ועזבונות 15-16 ה"ש 5 (2008)).

העזבון הוא אמצעי להמשך הגשמת מטרותיו של הנפטר בעולמנו גם לאחר הסתלקותו, ועל כן ישנה הצדקה לחריגה מן הכלל שאין קניין אלא לבני אדם חיים.

אלה טומנים בחובם גם היבטים פורמליים של משפט הירושה בתורת ישראל.

...

תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"א (23.12.10) בשם המערערים בע"א 9145/09: עו"ד יוחנן דביר בשם המשיבה 1 בע"א 9145/09: עו"ד יורם גורי בשם המערער בע"א 9154/09: עו"ד רחלי צוריאנו בשם המשיבים: עו"ד חסן דבא"ח פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: האם הוראת סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1959 (להלן: חוק ההתיישנות) – לפיה "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה" – חלה על יורשיו הבגירים של קטין שנפטר, בתביעות המוגשות על-ידם בשם העיזבון? שני הערעורים שלפנינו מעלים שאלה זו, על כן החלטנו לדון בהם במאוחד.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח אופייה הדיוני של ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות.

האם יכולים הוריו לתבוע, ואם כן – עד מתי? לשאלה זו תיתכנה, באופן תיאורטי, ארבע תשובות שונות: ההורים יוכלו לתבוע במשך 17 שנה, עד המועד בו היה הניזוק מגיע לגיל 25 לו היה חי. גישה זו נדחית, כאמור, בפסק דין זה. ההורים לא יוכלו לתבוע, משום שהתביעה התיישנה.

המסקנה בדבר התוספת של 7 שנים לקטין לאחר הגיעו לבגרות מעוגנת בסעיף 10 לחוק: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה". תקופת הקטינות אינה נלקחת בחשבון עבור הקטין התובע, בדומה לתקופת הפגרה עבור בעל דין – "לא תובא במנין הימים" (תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

(ג) הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט.

( נכון" (עמ' 66 , ש' 27 – עמ' 67 , ש' הינה כי כן, יש במהלך זה כדי להוות ראיה ניצחת לכך שאין כל תוקף לתצהירי ההסתלקות ו/או הויתור של הנתבעים 1-4 מהעיזבון המנוח שכן בעצם פעולת הרישום של הנתבעים 1-4 כבעלי זכויות בדירה בהתאם לצוו הירושה יש כדי לשלול מבחינה משפטית את תצהירי ההסתלקות ו/או המסמכים הקודמים בעיניין הוויתור ולהצהיר כלפי כולי עלמא כי הנתבעים 1-4 הנם יורשים על פי דין של המנוח ובעלי זכויות בדירה מבחינה חוקית ורשמית.

בהיבט הראייתי וללא קשר לטענת הזיוף, בעצם הכנת הסכם מכר ע"י התובע 4 עצמו בשנת 2017 גילה התובע 4 דעתו כי אין כל תוקף לפעולות העבר.

...

אני ממנה את ____ ככונס נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בין הצדדים כמפורט להלן.

לצורך קידום הליך פירוק השיתוף, אני מורה כבר עתה על מינוי שמאי מטעם ביהמ"ש לצורך הערכת שווי הדירה.

אני ממנה את _____.

עדיין קטינה, אך זמן קצר לאחר מכן ועוד טרם היתקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, היא בגרה.

לטענת הנתבעת, המנוח והיא ניהלו קשר זוגי ממושך ומחייב, הן בהיבט האינטימי, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הכלכלי, אשר מצא ביטויו, בין היתר, באלה: המנוח העניק לה טבעת ביום הולדתה והציע לה נישואין כשנה טרם פטירתו.

בנסיבות אלו, לדידן, מושתקת היא מלטעון כעת שהיא הייתה ידועה בציבור של המנוח טרם הסתלקותו מן העולם.

הינה כי כן ועפ"י ההלכה הפסוקה, בבואה ליישם ההוראה שבסעיף 55 לחוק הירושה, על הערכאה הדיונית לבחון המקרה המובא לפניה באופן קונקריטי ועל יסוד נסיבותיו הספציפיות, תוך התבוננות עמוקה לעבר האופן בו ראו בני הזוג מערכת היחסים ביניהם על רקע כלל הנסיבות האופפות אותה, ובתוך כך אורחות חייהם והשקפת עולמם.

שפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי - הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל - דין בכתב - טענות אחד משום דוגמה של השתק שפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ).

...

( מיום 06.02.2019 שוכנעתי, אפוא, כי מערכת היחסים אותה ניהלו המנוח והנתבעת לא כללה ניהול משק בית משותף, כי אם סיוע כספי וכלכלי שהעניק לה המנוח בלא כל היבט שיתופי או הדדי שהוא בפן הכלכלי.

למען הסר ספק יובהר ויודגש, כי האמור לעיל בכל הנוגע לאופי שנשא הקשר בין המנוח והנתבעת נכתב למעלה מן הצורך, שעה שמצאתי, כי חל בענייננו הכלל בדבר השתק שיפוטי, וכי הנתבעת מושתקת מלטעון שתי הטענות שבבסיס ההתנגדות למתן צו הירושה, ומשכך ממילא דין ההתנגדות להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל בהרחבה, דין ההתנגדות שהגישה הנתבעת למתן צו הירושה אחר עיזבון המנוח – להידחות.