הסתלקות מתובענה ייצוגית והוצאות משפט

מטענות הצדדים ניתן להסיק כי אין למשיבה הסתייגות מעצם הסתלקות המבקשים מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית למעט לעניין הוצאות המשפט.

...

לאחר עיון בבקשת ההסתלקות ובתצהירים שצורפו לה, מצאנו כי יש להיעתר לה. בדיון שהתקיים בתיק נחקרו המבקשים על התצהירים שלהם וכפי שהוסבר לצדדים, בית הדין המליץ למשוך את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ללא צו להוצאות.

נוכח האמור, בנסיבות אלו, משעה שאין בהסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה אלא רק כלפי המבקשים ולא נתבקש גמול או שכר טרחה בגין כך, מצאנו להיעתר לבקשה.

משכך הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את המבקשים בהוצאות משפט בגין ההליך.

כעולה מתצהיר באי כוח המבקשת, בנסיבות האמורות, סבורים הם כי מוטב להסתלק מהבקשה הנוכחית ולבחון בעתיד אפשרות הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר תגובה בראיות נוספות ובנתונים סטטיסטיים, זאת בייחוד לאור העובדה כי החל מחודש ינואר 2019 מופעלת, לדבריהם, מערכת בקרה משופרת וממוחשבת אשר יתכן שתאפשר לקבל נתונים שיאפשרו בחינה סטטיסטית של ביצועי המשיבה.

מנגד, בית המשפט העליון סייג כלל זה, בקובעו, כי העמדה העקרונית לפיה פסיקת הוצאות בתובענות ייצוגיות תנתן במשורה, אינה חלה במקרים שבהם מוגשות בקשות סרק בחוסר תום לב. בהקשר זה ההלכה אף קובעת, כי בבואו של תובע להגיש תובענה ייצוגית, נידרש הוא לערוך מלכתחילה בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (פורסם במאגרים, מיום 22.11.2012), פסקה 19; רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים, מיום 21.12.2008), פסקה 9(א)).

...

על רקע האמור ועל אף החשיבות שרואים המבקשים ובאי כוחם בסוגיה אודותיה נסובה בקשת האישור – איכות שירותי תחבורה הציבורית - הגיעו המבקשת ובאי כוחה למסקנה כי אין הצדקה להמשיך בהליך דנן, לכל הפחות במתכונת הנוכחית.

דיון לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור ובתובענה וכן בכתב התשובה ובתגובה לכתב התשובה ובשים לב לנסיבות כמפורט לעיל והקשיים שמעורר ההליך לכאורה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

אני מורה אפוא על מחיקת בקשת האישור, וכן על דחיית תביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבה.

דיון לאחר שעיינתי בתצהירי ההסתלקות ובמסמכים שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

מנגד, בית המשפט העליון סייג כלל זה, בקובעו, כי העמדה העקרונית לפיה פסיקת הוצאות בתובענות ייצוגיות תנתן במשורה, אינה חלה במקרים שבהם מוגשות בקשות סרק בחוסר תום לב. בהקשר זה ההלכה אף קובעת, כי בבואו של תובע להגיש תובענה ייצוגית, נידרש הוא לערוך מלכתחילה בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (פורסם במאגרים, מיום 22.11.2012), פסקה 19; רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים, מיום 21.12.2008), פסקה 9(א)).

...

במענה לכך, טענה המשיבה 1 בתגובתה מיום 27.3.2019, כי דין הבקשה לתיקון כתב האישור להידחות וכי יש לחייב את המבקש בהוצאות.

מאז החלטתי זו, הגיש המבקש בקשה להחלפת ייצוג, אשר אושרה, ובאי הכוח המייצגים החדשים הגישו בקשה לתיקון נוסף של בקשת האישור, אשר נדחתה.

משלא הוגשה בסופו של דבר בקשת אישור מתוקנת, לא נדרשו המשיבות להגיש כתב תשובה בהליך זה. למעשה, מאז שהוטלו הוצאות על המבקש, לא נדרשו המשיבות להשקיע משאבים מיוחדים נוספים, מעבר לתגובות קצרות לבקשות שהוגשו מטעם המבקש.

בנסיבות אלה, אינני מוצאת הצדקה להטיל על המבקש הוצאות נוספות מעבר לאלה שהושתו עליו במסגרת החלטתי הקודמת בעניין.

שכן, יתכן שתוחלת הוצאות המשפט גבוהה מתשלום פיצויים לא מוצדקים, כך שלפחות לעתים העתרות לתביעת הסרק בהסכם פשרה היא המעשה היעיל בנסיבות אף מבחינת הנתבעים.

החשש המתואר לעיל ניצפה על-ידי המחוקק עוד בעת חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, בסעיפים 18-19 לחוק, ועצם הגדרת הצורך לפקח על הפשרות נועד כדי למזער את החשש האמור (ראו למשל קלמנט, פשרה והסתלקות; גיל אוריון וזיו שוורץ "מנגנונים לפיקוח על ממושה של הפשרה בהליך הייצוגי" עלי משפט 6 147, 166-161 (2011)).

...

ממצה, שכן בסופו של דבר לקוחות החברה עתידים לקבל פיצוי של ממש, ואף בהסתכלות רחבה יותר, כפי שטענתי לעיל, יהיה בתוכנו של הסדר זה אף סימן לבאות ולטעמי הוא יתרום להרתעה מפני פגיעה בזכויות הצרכנים של המשיבה ושל חברות אחרות במשק.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בין הצדדים הוסכם, מבלי להודות בטענות מי מהצדדים, כי יהא זה נכון וצודק ליישב את המחלוקות בדרך של הסתלקות מתוגמלת, ועל כן יש מקום לשלם גמול בסך של 500 ₪ למבקשת, וכן כי המשיבה תישא בגמול בגין שכ"ט והוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סוכם כי המשיבה תהא אחראית להעביר במעונה הרצאה בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין לעובדים בשפה הרוסית, וכן בשפה העברית, בהתאם לצורך, בנושא נגישות לבעלי מוגבלויות, תוך היתייחסות להסדרים שקבע המחוקק על מנת לאפשר היזדמנות שווה לבעלי מוגבלויות במרחב הוירטואלי, וכי ההרצאה תמומן על ידי המשיבה.

דיון והכרעה סעיף 16 לחוק מסדיר איפוא את סוגיית ההסתלקות מבקשת אישור או מתובענה ייצוגית, בקביעתו כי עסקינן בבקשה הטעונה אישורו של בית המשפט.

...

לאור האמור לעיל, בהינתן התועלת שצמחה לקבוצה ולציבור בכללותו, ובכלל כך העמקת החשיבות בדבר הנגשת אתר המשיבה; בהינתן מידת ההשקעה של המבקשת ובא כוחה בכל הכרוך בהגשת הבקשה ובניהול דין ודברים עם המשיבה; וכן בנסיבות בהן הצדדים הגיעו לכלל הסכמה עובר לדיונים באולם בית המשפט כך שנחסכו משאבים ציבוריים מוגבלים יקרים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת ההסתלקות להתקבל, בכפוף להפחתת גובה הגמול לסך של 300 ש"ח ושכ"ט בשיעור של 3,000 ש"ח (בתוספת מע"מ כחוק) שיש לפסוק למבקשת ובא כוחה.

סוף דבר הסתלקות המבקשת מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתה האישית של המבקשת נגד המשיבה נדחית, כנגד תשלום גמול בסך 300 ש"ח, ושכ"ט בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ אשר ישולמו בשני חלקים: מחצית בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה, והמחצית השניה לאחר אישור בית המשפט שיינתן עם קבלת הודעה משותפת מטעם הצדדים בדבר יישום התחייבות המשיבה להעברת ההרצאה במעונה, כמפורט בבקשת ההסתלקות, בצירוף תצהיר כדין מטעם המשיבה.