בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, בתאריך 02.11.20 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, על כביש 6 לכיוון צפון בסמוך לצומת דבירה, החזיקו הנאשמים בצוותא חדא, במושב האחורי של הרכב מסוג פורד פוקוס ל.ז. 84-206-75, שלא לצריכתם העצמית, בסם מסוכן מסוג קאנבוס, במשקל נטו של 3.08 ק"ג מחולק ל- 3 יחידות, מבלי שניתן להם היתר לכך בתקנות או בפקודה או ברשיון מאת המנהל.
נאשם 2
לחובת הנאשם, הרשעה בעבירה שענינה הסעת שוהה בלתי חוקי, אשר הנה מאוחרת להרשעתו בתיק זה.
כמו כן, לחובתו הרשעות בעבירות תעבורה, אשר הנן מאוחרות להרשעתו בתיק זה.
בכך יש כדי ללמד על יחסו של הנאשם לחוק.
...
בתום פרשת העונש, ובטרם ייגזר דינם של הנאשמים, נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה, והפנה את הנאשמים לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס.
לשם בחינת התאמת הנאשמים לריצוי עונשם בדרך של מאסר בעבודות שירות, נעתר בית המשפט לבקשה לדחיית מועד השמעת גזר הדין.
על כך, ראו דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים):
אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.