הסמכת בית משפט לפסוק בתביעה עיקרית ושכנגד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט

בתום שמיעת העדים הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לאחר שהובהר לצדדים כי עילות העירעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

ולפיכך, בתביעה העיקרית: הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,166 ₪ (זה הסכום המשקף 35% מסכום התביעה המתוקן שעמד על 6,190 ₪), בצרוף אגרת בית משפט בסך של 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

...

על יסוד כל החומר שהונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שלקחתי בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, קבעתי כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, כך שהנתבע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 35% ואילו התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 65% (עמ' 7 לפרוטוקול).

הגם שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצא בית המשפט לתת הנמקה תמציתית בלבד.

ולפיכך, בתביעה העיקרית: הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,166 ₪ (זה הסכום המשקף 35% מסכום התביעה המתוקן שעמד על 6,190 ₪), בצירוף אגרת בית משפט בסך של 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק ביניהם על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

עוד הוסכם בין הצדדים, כי ככל שהמומחה יקבע כי המכונות אינן תקינות או אינן בהתאם להזמנה החתומה, מסכימים הצדדים להשאיר את ההכרעה במחלוקת ביניהם לשיקול דעת בית המשפט לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בגבולות שבין 0 ₪ עד ל- 120,000 ₪ בתביעה העיקרית, ואילו התביעה שכנגד תדחה ללא צו להוצאות, ובמקרה כזה תנתן לצדדים הוראה להגשת טיעונים קצרים בכתב (להלן: "ההסדר הדיוני").

...

בישיבת יום 27/5/2014 הצדדים חקרו את המומחה על חוות דעתו, ובתום הדיון, ומאחר ומכונת הספירלה הוחזרה לרשות התובעת והנתבעים הודיעו שאינם מעוניינים בה עוד, הסכימו הצדדים להעמיד את שתי המכונות האחרות - מכונת הכיפוף ומכונת הקשתות, לבדיקה נוספת ע"י המומחה, אשר יבדוק את המכונות לאחר שהתובעת תבצע בהן את התיקונים הדרושים, וככל שקביעת המומחה תהיה שהמכונות תקינות ומתאימות להזמנה, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סכום של 95,000 ₪ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת קביעת המומחה.

מכוח ההסדר הדיוני ולאחר עיון, בחינה ושקילה הריני פוסקת לפשרה כדלקמן: התביעה שכנגד התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, ביתר המסמכים והראיות שהוגשו על ידם, ובשתי חוות הדעת שהוגשו לתיק, הריני מקבלת את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 55,000 ₪.

בתום ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות העירעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

אבהיר כי אמנם התביעה שכנגד אינה הכותרת הנכונה שהרי תביעה שכנגד הייתה צריכה להיות מופנית כלפי התובעת ולא רק כנגד נתבע אחר שבתביעה העיקרית, כך שהיה מקום להגיש תביעה נפרדת או הודעת צד ג'.

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם בית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי למסקנות כדלקמן: דין התביעה העיקרית להיתקבל, באופן שנהגת רכב ישיר תישא באחריות לניזקי רכב מגדל בשיעור של 20% ואילו נהג רכב קש יישא באחריות לניזקי רכב מגדל בשיעור של 80%.

...

סבורני כי נהגת רכב ישיר לא הגיבה בזמן לבלימה של הרכב שהיה לפניה (שמי מטעמו אינו צד לתובענה) שבלם בעקבות סטייתו של רכב קש, ולכן נהגת רכב ישיר נאלצה לסטות עם רכבה ימינה כדי לחמוק מהתאונה אך ללא הועיל מאחר שלא שמרה על מרווח תקין מהרכב שנסע לפניה.

דין התביעה העיקרית כנגד הנתבעים 5 ו-6 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 9.1.

עם חידוש הישיבה בתום הסיור ניתנה הסכמה של הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט בנוגע לפצוי "לגבי מה שבית המשפט ראה בסיור" (שורה 1 בעמ' 15) ובתום הדיון הורה בית המשפט למשיבה להגיש סרטונים ותמונות עם הסבר בכתב "לגבי כל מוצר ומוצר בגינו הם טוענים להפרה של הצוים שניתנו" ולאחר קבלת תגובה מטעם המערערים "תנתן החלטה לפי סעיף 79 א' באשר לפצוי הנטען והנדרש". החלטה משלימה ניתנה ביום 21.6.22 בהסכמת הצדדים במתן הוראות בעיניין הגשת פרטים ועמדה בנוגע למוצרים ללא סימון ובעניין מוצרים של יצרן "עירית" אם הם בגדר רשימת הספקים שנאסרה בצו המניעה ובהבהרה.

בכתב התביעה התבקש סעד כספי בגין ניזקי המשיבה מחמת הפרות של ההסכם בעוד המערערים טענו להגנתם כנגד תוקפו של ההסכם בשל זיוף ולהעדר תוקף לתניות שנקבעו בהסכם האוסרות מכירה או שיווק של המוצרים.

לא למותר לציין, כי אין בפסק הדין משום נקיטת עמדה בנוגע להגנה של המערערים בתביעה העיקרית וסכוייה ואין מניעה להשיג על החיוב הכספי עליו הורה בית המשפט במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי שיינתן בבית המשפט קמא.

...

לאחר החלטתי מיום 30.3.23 לפיה אין בפני בקשה כדין לסילוק על הסף, הוגשה בקשת הסילוק ביום 31.3.23 בהתאם לתקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") לפיה אין למערערים זכות להגיש את הערעור ונטען גם לגוף הערעור.

החלטתי כאמור, לדון בבקשה כאילו הוגשה בקשת רשות ערעור על פי סמכותי לפי תקנה 149 (4) לתקנות וניתנת הרשות לערער.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, בכתבי בי-דין בבית המשפט קמא ובפרוטוקולים על פיהם הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, הגעתי למסקנה כי לא נפלה טעות בהחלטה ואין להתערב בה משלא היתה חריגה מסמכות בהחלטה של בית המשפט קמא.

סוף דבר: הערעור נדחה.

זוהי החלטה בבקשת הנתבע בתיק 13618-09-17 והתובע בתיק 32076-01-18 (להלן: "אלחדיף"), לחזור בו מהסדר דיוני לפיו, הוסמך בית משפט לפסוק בשתי התביעות על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בתיק 32076-01-18 הגיש אלחדיף כנגד טופ תביעה כספית על סך 278,611 ₪ בטענה לליקויים בעבודות טופ ברכב בסך 110,565 ₪; פיצוי בסך 96,000 ₪, בגין איחור של 24 חודשים במסירת הרכב; חלקים שלא סופקו ו/או נגנבו בסך 23,000 ₪; מע"מ בסך 39,026 ₪; עוגמת נפש בסך 30,000 ₪ (להלן: "תביעת אלחדיף").

בהמשך הוסיף: "ביהמ"ש בעצמו העלה תמיהות לגבי חומר הראיות כמו למשל התימלול וציטוטים מתוכו. עלו תמיהות ושאלות או אי הבנות וזה המקרה ומן הראוי לסגת מהסכמה זו שפירושה אפשרות לזכות ערעור. לאור כל מה שהתנהל ולמען הצדק שלא רק ייעשה אלא גם יראה, צריך חקירות של העדים. אחת הסיבות העיקריות לכך שדחפו להסכמה ל 79 א' היתה העדרות מומחה הנתבע שהיה בחו"ל, וביהמ"ש לא הסכים לדחות את הדיון. אני הייתי מושבת מסיבות מחלה ואני לא אשם שהקורונה נמשכה שנתיים. אבקש לקיים דיון הוכחות כדי שלא תפגענה זכויות הצדדים." (פ', ע' 22, ש' 5 – 10).

...

בסיום הדיון ביקש ב"כ אלחדיף לבטל את ההסכמה הדיונית, לפיה הוסמך בית משפט לפסוק בשתי התביעות על דרך הפשרה: "כדי לברר את כל הטענות וכן לאור הערות ביהמ"ש שיש צורך בהשלמות, אני סבור שצריך לקיים את הדיון לגופו" (פ', ע' 21, ש' 26 -27).

אכן, מחומר הראיות ומסיכומי הצדדים, עלו שאלות, בגינן החלטתי לזמן את הצדדים להשלמת טיעוניהם.