הסכמתם של אלפי כלבי נחייה לעיוורים לשימושם

ברמה העובדתית, המשיבה מציינת כי העיצומים הספציפיים נשוא הליך זה פגעו בציבור של אלפי אנשים שהגיעו ללשכות ההוצאה לפועל על מנת לקבל שירותים.

] "עובד אינו זכאי לקבל שכר בזמן שביתה או עיצומים. חוזה העבודה המקורי בין הצדדים מושעה בזמן כזה, ובכלל זה מושעות כל התניות המיטיבות כמו גם תשלום פרמיה. הסכמתו של המעסיק לקבל את העבודה החלקית של העובדים בזמן עיצומים, מקנה לכל היותר את הזכות לקבל שכר ראוי עבור עבודה זו. שכר זה הנו השכר אותו המעסיק מסכים לשלם עבור העבודה, ושאינו פועל יוצא של המוסכם בין הצדדים בזמן שהחוזה הרגיל חל עליהם." מן הכלל אל הפרט: האם החלטת ניכוי השכר היא החלטה מידתית, ראויה וסבירה – טענות הצדדים – המבקשים טענו כי ביום 12.5.2019 היתקבל מכתבו של מר קובי בר-נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, שם נכתב כי יש לשלם לעובדים שנקטו בעיצומים שכר חלקי בלבד.

] "... עיקרון יסוד הוא שעובדים שובתים אינם זכאים לשכר בעד התקופה בה הם שובתים, ועליהם להביא בחשבון אף את המחיר הכלכלי של השמוש באמצעי השביתה. עיקרון יסוד זה ישתבש לחלוטין ככל שתוכר 'זכות' של העובדים השובתים, ו'חובה' של המעביד, להגיע להסדרים אשר ימזערו את ניזקי השובתים או יבטלו אותם." מעבר לאמור לעיל, גם מקובל עלינו הטיעון כי בתקופת העיצומים, מתבצע "שינוי" בתנאי החוזה המושעה, הנוגע לתמורה לה יהיו זכאים העובדים תמורת העבודה ה"חדשה".

...

מנגד טענה המשיבה, וגם במקרה זה אנו מקבלים את טענותיה, כי חוק הגנת השכר אינו רלוונטי לנסיבות בהם העובדים נוקטים בשביתה.

בהתאם, גם אנו סבורים, כי בענייננו מדובר באי-תשלום שכר על עבודה שלא בוצעה בפועל, כך שאין תחולה לחוק הגנת השכר.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת הצד שהוגשה על ידי המבקשים, ובאשר לתשלום שכר ראוי עקב העיצומים שהתקיימו במשיבה בימים 18 ו-19 לחודש 12/2018, דינה להידחות.

כך או כך, אם בעלים שרישיונם בוטל בחרו בחלופת המסירה למאורת הרשות, הרופא הוטרינר העירוני "ימסרו" – בתום תקופת "עיכוב ביצוע" בת שבעה ימים (סעיף 17(א)(1) לחוק – "למערכת הבטחון או לגורם אחר שיקבע השר, ורשאי השר לקבוע הוראות מיוחדות לגבי מסירת כלב נחייה כהגדרתו בחוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג-1993" (סעיף 6(ה)(1)).

(2) למערכת הבטחון או לאירגון למען בעלי חיים כהגדרתו בחוק צער בעלי חיים" (דהיינו, לפי סעיף 1 לחוק זה, "תאגיד רשום שמטרתו ועסוקו הגנה על בעלי חיים, מניעת סבל מהם ודאגה לרווחתם"; תוספת הבהרה); "(3) לעמותה שעיסוקה בהכשרת כלבי נחיה, אם הוא כלב נחיה ובתנאי שהעמותה הסכימה לקבלו [...]". עם זאת, במצבים שבהם "לא ניתן למסור כלב" לפי חלופות אלה, "רשאי הרופא הוטרינר העירוני להורות על המתתו; המתת הכלב תבוצע תוך מניעת סבל מיותר, ובעליו של הכלב יישא בהוצאות ההמתה" (סעיף 6(ה)(2)).

בד בבד, מאורת הרשות משמשת כיעד בלעדי להעברת כלבים שנתפסו על ידי רופא וטרינאר ערוני – או מפקח, שהוא "עובד הרשות המקומית שמינה, לענין חוק זה, ראש הרשות המקומית בהסכמת הרופא הוטרינר העירוני" (סעיף 1 לחוק הסדרת הפיקוח) – לפי סעיף 13 לחוק.

...

הנה כי כן, בהעדר פגם אינהרנטי באישור כלביות פרטיות כמאורות רשות, ובהעברת כלבים אליהן בהתאם להוראות חוק הסדרת הפיקוח, לא ניתן להיעתר לראשיה הראשונים של העתירה במתכונת הגורפת בה נוסחו.

אשר על כן, העתירה במתכונתה הנוכחית נדחית, והצו על תנאי שניתן בה – בטל.

ת השופט י' אלרון: אני מצטרף לחוות הדעת המנומקת והמפורטת של חברי השופט נ' הנדל, לפיה דין העתירה להידחות.

. שר הפנים רשאי לקבוע בצו שמקום פלוני, שגבולותיו מסוימים בצו, יהיה מקום רחצה מוכרז; היה המקום סמוך לנמל, יהיה צו כאמור טעון הסכמתו של שר התחבורה".

כך קובע מומחה התובע בעצמו ד"ר ביקלס בעמ' 28 מול 33 "המקום כשלעצמו בטוח לחלוטין" ; כך גם קובע מומחה המדינה בעמ' 12 לחוו"ד: "לא מצאתי מפגעים מסוכנים מיוחדים, המאפיינים את מקום המקרה מרוב המקומות בטבע הפראי, להוציא כמובן את הסיכון של שימוש מסוכן וחסר אחריות בטבע הפראי, כמו למשל לקפוץ קפיצת ראש עוורת למים". מכאן שהסכנות שבעצם הרחצה במקום שכזה אינן מובהקות כאשר ברור לי כי גם רחצה באמבטיה עלולה להיות מסוכנת בנסיבות המתאימות.

...

הוצאות שכאלה שהוצאו בעבר מחייבות הצגת קבלות, אלא שהתובע למרבה הצער לא הציג קבלות שכאלה ולפיכך אין מנוס מלקבוע כי הוכחת ההוצאה בעבר לא נעשתה.

לכך יש להוסיף את תקופת האשפוז הארוכה כמו גם קיצור תוחלת החיים ואבדן הנאות החיים בשל מצבו המביאים אותי למסקנה ולפיה הסך של 1 מיליון ₪ הינם סכום ראוי נכון להיום.

סוף דבר התביעה כנגד המדינה ורשות הניקוז נדחית.

ליחיד ולבנו, ירדן מורי ("ירדן"), היה עסק בתחום היהלומים, אשר פעל בהונג-קונג, במסגרת חברה בשם "מוריה". מסיבות כאלה ואחרות העביר יואל ליחיד, לאורך שנים, החל מיום 2.1.2007, סכומי כסף שונים, המצטברים לסך של מאות אלפי דולרים.

הנאמן קיבל את עמדת מלמד בשאלת המועד לצורך חישוב שער הדולר בשקלים (מועד מתן הצוו לפתיחת הליכים); וכן בשאלה האם יש מקום לקבע הצעה שנתנו מלמד לירדן תמורת מכירת היהלומים באופן מיידי, תוך שקבע כי משעה שהעסקה לא יצאה לפועל, ההסכמה פקעה וסכום היהלומים נותר כפי שסוכם מלכתחילה.

במסגרת בחינתה של שאלה זו, לעובדת רשומו של המישכון ערך ראייתי במובן זה שהיא יכולה לשמש אינדיקאציה לכוונת הצדדים, אולם בשלב זה כלל לא נבחן מעמדו של יואל בסדר הנשייה.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, שעליה אין חולק, כי גם כיום, בהיותו של היחיד חדל פירעון, ממשיך יואל לתמוך באחיו מבחינה כלכלית, כאשר מדי חודש בחודשו הוא מעביר לו אלפי שקלים (כ-7,000 ש"ח מדי חודש).

שנית, סבורני, כי בענייננו אכן מצטיירת תמונה אשר עולה בקנה אחד עם "חזקת המתנה", שעה שמדובר באח אשר רואה עצמו אחראי לשלומו וטובתו של אחיו הצעיר, ודואג לרווחתו הכלכלית.

אולם משהובאה הסוגיה לפתחי, סבורני כי אין מנוס מקבלת ערעורם של מלמד ומשינוי התוצאה הסופית שאליה הגיע הנאמן.

סוף דבר התוצאה שאליה הגעתי היא, אפוא, כדלקמן: (1) ערעורו של יואל בעחדל"פ 34066-05-22 – נדחה; (2) ערעורם של מלמד בעחדל"פ 53015-05-22 – מתקבל; (3) ערעורו של היחיד בעחדל"פ 65675-05-22 – נדחה.

בהקשר זה טענו עוד המערערים (במסגרת תגובותיהם לתשובות המפרק) כי הכספים ששלמו שמשו את הפרויקט בכללותו, לרבות הוצאות בלתי-צפויות (כגון כופר החניה והוצאות משפטיות שונות), ולכן יש להכיר בכל התשלומים כתשלומים מובטחים ואין זה הוגן לבחון רק את הרכיב הספציפי של היתקדמות קצב בניית יחידות-הדיור.

בתום הדיון הצעתי לצדדים כי ייעשה ניסיון "להגדלת העוגה" וכי "טרם יוכרעו הערעורים שבפניי מוצע למפרק אפשרות לפנות לעירית רמת גן פעם נוספת לצורך קבלת פטור מכופר חניה שהוטל על הפרויקט וככל שיענה בחיוב יהיה בכך כדי להגדיל את קופת הנשייה באופן שיאפשר להגיע להסכמות כוללות בין כלל הנושים". ברם, ניסיונות המפרק מול עריית רמת-גן עלו בתוהו לפי שעה (באשר המועד האפשרי להגשת בקשה להשבת כספי כופר החניה - אם בכלל - הנו לא לפני חודש דצמבר 2024).

...

עניינים אלו ואחרים הובילו להפסקת העבודות בפרויקט עד שבסופו של דבר הגישו בעלי-הזכויות בבניין ביום 7.5.2018 בקשה למתן צו פירוק לחברה (פר"ק 14785-05-18).

אגרת-החוב; זכות מעין עכבון באותו אופן אני סבורה כי יש לדחות מכל וכל את טענות המערערים ביחס לאגרת-החוב, וזאת מנימוקי המפרק בתוספת הדברים שלהלן.

לדברים אלה יש להוסיף את מושכלות-היסוד בעניין ההבחנה בין דרכי הפעולה של נושה מובטח לדרכי הפעולה של נושה רגיל (ראו גם החלטתי בפש"ר 39734-12-13 שושן ואח' נ' בנק אגוד לישראל בע"מ ואח' (16.12.2020)).

סוף דבר מכלל האמור לעיל, שני הערעורים על שתי ההכרעות בתביעות-החוב נדחים.