טענות אלו, נדחו על ידי המפקחת, אשר קבעה כי לא הוכח דבר עדיפות מיקום הדירה הנוכחי אל מול מיקום דירת התמורה וזאת, מטעמים כדלקמן: ראשית, משלא קיימת כניסה נפרדת לדירת פרץ; שנית, הואיל ולכל בעלי הדירות בבניין קיימת הזכות להרחיב את דירתם ואין מדובר בזכות ייחודית של פרץ.
אשר לכך הפניתה המפקחת לכך שעליית שוויה של דירת פרץ, בהתאם לקביעות השמאי מטעמה, עומדת על סך של 17,000 ש"ח בלבד וזאת, בהבדל מעליה משמעותית בערכן של מרבית הדירות בבית המשותף, העומדת באופן ממוצע על סך של 167,909 ש"ח. בנסיבות אלו סברה המפקחת כי קיימת פגיעה משמעותית בפרץ ביחס למרבית בעלי הדירות בבניין, המצדיקה סרובה להסכים לפרויקט במתכונתו הנוכחית.
...
ברי כי בכך יש כדי להטיל ספק בשאלה האם היה נמצא יזם אשר היה מוכן ליתן לדיירים את מלוא התמריצים לפי תמ"א 38/1 בתמורה לתוספת הדירות המוקנית בהתאם לתכנית זו.
לא זו אף זו, גם אם יש ממש בקביעה ולפיה הדיירים יכלו לקבל תוספות שטחים גדולות יותר לפי תמ"א 38/1 – וכאמור אינני סבורה כי יש ממש בקביעה זו – הרי שממילא, אין בכך כדי להוביל למסקנה הנוספת ולפיה הפרויקט דנן אינו כלכלי לבעלי הדירות והוא משיא תשואות משמעותיות יותר ליזם – קביעה שלא ניתן ללמוד אותה אך מתוך הקביעה האחרת ולפיה יכול שהדיירים היו מקבלים תוספת שטחים גדולה יותר לדירותיהם בהתאם לתמ"א 38/1.
לאור האמור, הרי שהנני סבורה כי יש לבטל את קביעת המפקחת ולפיה יש לפצות את פרץ בסך של 150,909 ש"ח.
סוף דבר;
ערעורה של פרץ נדחה וערעורם של המערערים מתקבל.
בהתאמה – הנני מבטלת את קביעתה של המפקחת ולפיה ישלמו המערערים לפרץ סך של 150,909 ש"ח (הקבועה בסעיף 90 לפסק דינה), כן את חיוב המערערים בהוצאות פרץ כפי שנקבעו על ידי המפקחת בסעיף 92 לפסק דינה.
