נישאל על כך המומחה האס במסגרת חקירתו הנגדית, ואף הוצג לו ההסכם שבין קופת חולים לאומית (בה חבר התובע) לבין המל"ל שנחתם ביום 6.6.16 (הוגש וסומן ת/6), בו רואים כי ההסכם עוסק אך ורק בעזרה סיעודית רפואית (החלפת חבישה, טפול בסטומה ו/או בזונדה וכד').
באשר לשאלה העומדת על הפרק בראש נזק זה, ראוי לצטט מדבריו של בית המשפט בענין ע.מ.מ.(פסקה 65), כדלקמן:
"ככלל, על ניזוק מוטלת חובת הקטנת הנזק ובכלל זה החובה להזקק לשירותים הניתנים על ידי קופת חולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (ראו ע"א 5557/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א (2) 724, 752 (1997)). ולכן, בעקרו של דבר, זכאי התובע לקבל את הטיפולים הרפואיים והפרא-רפואיים שהוא נזקק להם על פי האמור בחוות דעתו של ד"ר זייליג במסגרת קופת החולים (ככל שהטיפול מופיע בתוספת השנייה של חוק ביטוח בריאות)...
בנוסף, התובע לא טרח להביא מאן דהוא מוסמך ממחלקת שקום נורולוגי של בית החולים תל השומר בכדי שיבהיר, ויאיר עינינו על אודות מכשיר ההליכה והתאמת התובע למכשיר זה.
בשיקלול הדברים, ולנוכח הספקולנטיות הכרוכה במכשיר זה (המומחים איבניצקי והאס לא ראו את המכשיר בפעולה מטיבה על נכה כלשהוא, וראו דברינו בסעיף 124 לעיל), כשלא בטוח כי מתאים בסופו של דבר לתובע ויהיה יעיל ושימושי בעבורו (טרם עבר הכשרה והתאמה מתאימה וראויה שתראה הצלחה מוכחת) והיותו מכשיר יקר מאוד, לא שוכנעתי לאשרו לתובע.
...
שוכנעתי מטענות התובע בדבר אחריותה של הנתבעת 1, מעבידתו, לתאונה, מכח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין (הפרה שטען לה בכתב תביעתו).
סיכום ביניים של סכומי הנזק
לאור כל האמור לעיל, סכום ביניים של נזקי התובע הם כדלקמן:
הפסד שכר בעבר – 565,750 ₪;
הפסד השתכרות לעתיד – 1,218,706 ₪;
הפסד פנסיה – 214,135 ₪;
עזרת הזולת בעבר ולעתיד – 3,080,700 ₪;
הוצאות ניידות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 566,160 ₪;
התאמות דיור – 300,442 ₪;
הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ולעתיד – 150,000 ₪;
מכשירים ואביזרים רפואיים או אחרים – 890 ₪;
נזק לא ממוני – 800,000 ₪.
לחיזוק טענה זאת הפנו הנתבעות 2-3 בסיכומיהן לפסק דינו של חברי כב' השופט רון סוקול, ב-ת.א. (חי') 60161-03-17 פלוני נ' כאן בונים בע"מ (25.9.18), שנהג בדרך בה רוצים הנתבעים 2-3 לילך בה. היינו – השוואת סכומי המל"ל לניכוי (שיעור היוון של 3%) לסכומי המל"ל הנתבעים בתביעת שיבוב מהמזיק (שיעור היוון של 3%), למרות שבתקנות ההיוון נקבע שיעור היוון של 2% שעל פיו אף חושבה ווגשה תביעת שיבוב של המל"ל שם.
אין בידי לקבל טענה זאת.
לאור כל האמור לעיל אני מורה, כי הנתבעת 2 תשלם למל"ל את סכומי המל"ל בסכום השקול ל-30% (כשיעור אחריות הנתבעת 2 לתאונה, וכקביעתי לעיל) מהסכומים שייקבעו בחוות הדעת האקטוארית שיגיש המל"ל בהתאם להוראותיי בפסק דין זה, ותאושר על ידי.
