הסכמה של מעסיק להוציא עובד לחל"ת בגלל עומס עבודה

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ס"ק 14241-09-20 04 אוקטובר 2020 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (עובדים) – גב' מרים יעיש נציג ציבור (מעסיקים) – מר אלברט שיטרית המבקשת: קונה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אייל שמר ועו"ד אייל ריבנר המשיבים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. ועד העובדים ע"י ב"כ עו"ד יעל שילוני ועו"ד אברהם מנקס החלטה

מה עוד שהדרישה לקבלת דוחות בקשר להסכם הקבוצי בדבר הוצאת העובדים לחל"ת אינה חלק מהעילות המשפטיות המפורטות בהכרזה על סיכסוך עבודה ואף אינה חלק מבקשת הצד שכנגד; במסגרת הפגישות והיוועצויות הרבות שהתקיימו בין הצדדים נימסר לעובדים מידע מלא ומקיף בדבר הצורך בנקיטת צמצומים והקפאת התוספות, לרבות, תחזיות צפויות המצדיקות את נקיטת הצעדים להתייעלות.

עוד טוענת החברה, כי עילה זו מצאה את פיתרונה ומוצתה במסגרת הסכם ההבנות שבמסגרתו הוסכם כי וועד העובדים יעדכן מפעם לפעם האם ישנם אזורים מסוימים שבהם יש לשיטתו עומס עבודה והדבר יבחן על ידי החברה כאשר הועד לא פנה בעיניין זה להנהלת החברה.

...

לא מצאנו ליתן הוראות מעבר לכך.

סוף דבר לאור כל האמור, תגלה החברה כדלקמן: אישורים מאומתים על ידי רואה חשבון המפרטים את הירידה בהיקף הפעילות והמגמות המסתמנות.

בנוסף אנו מורים כי ככל שימצא המגשר כי נדרשים לו נתונים ומסמכים נוספים לצורך בירור הטענות שבפניו, על החברה להמציאם לידיו תוך המועד שיקבע על ידו.

יחסי העבודה בין הצדדים להליך דנן הסתיימו בשל סרובה של התובעת לשוב לעבודתה לאחר הוצאתה לחל"ת על רקע התפרצות מגיפת הקורונה.

דיון והכרעה נסיבות סיום ההעסקה (פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, העדר שימוע) לטענת התובעת הנתבעת הוציאה אותה לחל"ת כפוי של חודשיים, אולם דרשה מהתובעת לשוב לעבודה לאחר פחות משבועיים ממועד הוצאתה לחל"ת. לטענתה החזרתה מהחופשה הכפויה (אשר ההודעה עליה נקבה בזמן מוגדר לחזרה לעבודה) הייתה צריכה להיות רק בהסכמתה וזו מעולם לא ניתנה.

ליאור: "לא ניתן דרך הטלפון...נשמור על הפרדה וחלוקה של כולם בכל חדרי המשרד, כך גם היועצים לא עובדים". התובעת: "ליאור איני מבינה את דרישתך הרי ביום ה 7.4 הוצאתם אותי לחל"ת בנגוד להסכמתי (ערב לפני חג הפסח) עד ליום ה1.6 לפיכך מיד עם תום ימי החל"ת הכפוי אשמח להגיע לעבודה. כמו כן אגיד שעד לרגע זה למרות דרישותיי החוזרות ונישנות ובנגוד להוראות הדין לא פתחו לי קרן פנסיה וזאת למרות שחלפו למעלה מ13 חודש מיום קיבלתי לעבודה" בהמשך הדברים, היתנהלה התכתבות נוספת בין התובעת לבין ליאור, כדלקמן: ליאור: "עמיתוש טרם קיבלת ממך תשובה לגבי החלטתך על ימי ההודעה המוקדמת. רשמתי על כך במכתב שהגשתי." התובעת: "אני מרגישה שאתה רוצה לסיים כבר..נכון?" ליאור: "הרגשתי היא לא הנקודה אלא החלטת החברה והמעסיק. אכבד כל החלטה..." במקביל לאמור, ולאחר הודעת הדוא"ל ששלחה התובעת, החלה התכתבות עניפה בין התובעת לבין ענת אהרוני, אשר עיקריה יובאו להלן: ענת: "שבוע טוב נשמה. כמה דברים כדי שיהיה ברור.

לטענתה היה עליה להחזיר ללקוחות 115,310 ₪ והתנהלותה התובעת הובילה לכך שחלק מהלקוחות עצרו את התהליך שהתחילו בנתבעת וחלקם עברו למנהלי תיקים אחרים בנתבעת שהיו עמוסים והנתבעת נאלצה לשלם להם בונוסים עקב כך. עוד לטענתה הנתבעת החלה לעבוד בחברה מתחרה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שטענות הנתבעת במסגרת תביעתה שכנגד לא הוכחו.

נוכח האמור, התביעה שכנגד לא הוכחה, והיא נדחית.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 39145-06-20 04 דצמבר 2022 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציגת ציבור (עובדים) גב' רוני גגין נציג ציבור (מעסיקים) מר טרודי עאמר התובע סאפי מזאריב ע"י עו"ד מוהנד זובידאת הנתבעת מסעדת העמקים בע"מ ע"י עו"ד מאדי הייב פסק דין

רקע נידרש: הנתבעת, מעסיקתו של התובע, הפעילה בתקופה הרלוואנטית סניף של 'קפה קפה' בגן שמואל.

התלושים המתוקנים הוגשו על ידי התובע למוסד לביטוח לאומי והתובע עצמו הסתמך עליהם ועל הנתונים בהם בקשר לתביעה לתשלום דמי אבטלה בתקופה בה שהה בחל"ת. ראיה לכך, רשם התובע בסע' 7 לטופס התביעה לדמי אבטלה (נספח ג לתצהיר גילוי מסמכים) כי עבד אצל הנתבעת מיום 01.08.2019 ועד 02.03.2020 בהתאם לתלושי המשכורת.

נוסיף כי התובע הוצא מקבוצת אחראי משמרת רק ביום 09.03.2020, כשהיה ברור שאינו חוזר לעבודה, ואפשר שלאחר ששלח את הודעתו הנ"ל ליוסף, (עמ' 30 תצהיר גילוי מסמכים התובע).

עם זאת, ניתן צו המורה לנתבעת להעביר עותק מהדוחות לתובע על מנת לאפשר לו עיון בהם ושקילת הסכמה להגשתם לאחר עיון בהם, לצורך הוכחת תקופת עבודתו ורכיב תביעה זה. טענת הנתבעת בסיכומיה כי החובה להציג דיווחי נוכחות מושתת על התובע, דינה להדחות כל עוד אלו לא נמצאים ברשותו.

בתצהירו טען – "הייתי עובד חמישה עד שישה ימים בשבוע מעל שמונה וחצי שעות ולפעמים 12 עד 14 שעות בימים שהיו עומסי עבודה חריגים". בדיון המוקדם הובהר כי שעות המשמרות היו קבועות – בוקר 8:00 – 17:00, וערב – 15:00 – 24:00 (ראו עמ' 2, ש' 8-6).

...

על כן תשלם הנתבעת לתובע סך 3,048 ₪ בגין פדיון חופשה.

אשר על כן נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כך שמתקבלים רכיבי התביעה פדיון חופשה 3,048 ₪, הפקדות פנסיוניות 5,775 ₪ - סה"כ 8,823 ₪.

על אף האמור והקשיים שעוררה בנו גרסתו של התובע, החלטנו לא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, בשים דגש על אי הגשת מסמכים רלוונטיים כמו הודעה על תנאי עבודה או דוחות נוכחות בשלב מוקדם בהליך, מה שהיה מייתר את ניהול התביעה והיה חוסך בעלויות התובע להוכיח תקופת עבודתו או שכרו לחישוב זכויותיו.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 13473-02-21 24 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופטת רחל גרוס נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד התובע: מנשה עזרן ע"י ב"כ עוה"ד סימונה גולדמן מימון הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד ילנה צ'וקלר החלטה

במקביל, בשל הוצאת רבים מעובדי החברה לחל"ת גם עומס העבודה במוסכים עלה משמעותית.

בדיון האמור, ציין התובע כי המתח בעבודה עלה בשבוע שקדם לארוע המוחי; והבהיר כי ככל שהנתבע יסכים לראות בעבודה בימים שבין 15.3.2020 עד 22.3.2020 ובעצם ההגעה לעבודה ביום 23.3.2020 כארוע חריג הוא יסכים למינוי מומחה על סמך עובדות אלה (קרי – מבלי לטעון לחריגות הנובעת מהויכוח עם הסדרן והמנהל ביום 23.3.2020).

כל זאת, במטרה לבצע את העבודה הנדרשת ממנו ולהמנע מהוצאה לחל"ת. על רקע האמור נציין, כי איננו מקבלים את עדות הסדרן שלפיה התובע לא דיווח לו שהוא לא מרגיש טוב וכי הסדרן לא אמר לתובע כי אם הוא לא ימשיך לבצע את העבודה הוא יפוטר או יוצא לחל"ת. גם אם אין בסמכותו של הסדרן לאיים בהוצאה לחל"ת, שוכנענו, כי במקרה הנוכחי על רקע העומס ששרר והחוסר בנהגים מחליפים, הדברים אכן נאמרו לתובע.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה מדובר במתח מתמשך ולקבוע כי העימות שהתנהל בין התובע לבין הסדרן ביום 23.3.2020 והיחס המזלזל והמשפיל מצידם, אשר לא היה דבר שבשגרה, הינם בגדר אירוע חריג בעבודת התובע ולמנות מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יתבקש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע החריג לבין האוטם המוחי בו לקה התובע.

התנהלות זו מלמדת אף היא על הלחץ החריג בו היה מצוי התובע ביום 23.3.20 לאור החשש מפני הוצאה לחל"ת. כאמור לעיל, שוכנענו, כי מעבר לחריגות העבודה בימים שביום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, הרי שגם העיכוב בפניה לקבלת הטיפול הרפואי לאור דרישות מקום העבודה הינו בגדר אירוע חריג.

] סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי על אף שלא הוכח הוויכוח הראשון ביום 23.3.20 ועל אף שהתובע היה נתון בלחץ חריג החל מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, אין בלחץ האמור שנמשך על פני מספר ימים כדי לעלות כדי "מתח מתמשך". בדומה לנפסק בענין תשתש גם בענייננו, באותם ימי לחץ בעבודה, לא נשמרה אותה רמת חריגות.

לאור כל האמור, הננו קובעות כי יש לראות באירוע מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20 כאירוע חריג הנמשך על פני ימים אחדים ולמנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת סוגיית הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו לקה התובע ביום 23.3.20, על סמך העובדות הבאות: התובע יליד 1956, מתגורר בעיר דימונה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 47727-08-20 26 דצמבר 2023 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר יוחנן בכלר נציג ציבור (מעסיקים) מר שמחה שמחוביץ התובע/ים חיים בראון ע"י ב"כ: עו"ד נורית פייקובסקי ודוד קפוסטין הנתבע/ים איי 2 זי מזון בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד עמוס פריד פסק דין

המבחן הרלוואנטי לשאלת תחולת צו הרחבה הוא מבחן עיקר עסוקו של המעסיק (דב"ע נג/125-3 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ (נבו.

לנוכח קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה בעיניין סיאד, נוטים אנו לסברה שבמקרה דנן מתאימה קביעתו של השופט צור, בדעת מיעוט, בעיניין פיליפוביץ: "אולם מעסיק שאינו מסוגל לספק עבודה לעובדיו אינו חייב לנקוט מהלך של פיטורים. מהלך שכזה הוא קצוני ואינו בר השבה. במקרה שכזה יכול מעסיק לנקוט צעד מתון מזה ולהוציא את עובדיו לחל"ת. מהלך שכזה אינו מהוה פיטורים. מהלך שכזה הוא פחות חריף ממעשה פיטורים ויש בו יתרונות הן למעסיק והן לעובדיו..." ובהמשך: "אמור מעתה, משעה שמעסיק מוציא את העובד לחל"ת באופן חד צדדי ולתקופה בלתי מוגבלת, קמה לעובד האופציה להתפטר בדין מפוטר". בנסיבות כפי ששררו במשק בתחילת גל הקורונה ובנסיבות בהן נאמר לתובע, במענה לפניותיו, מספר פעמים, ש"ימתין", מצופה היה מהתובע להתריע לפני הנתבעת שאי השבתו לעבודה תגרור התפטרות בדין פיטורים (ובהשוואה לתנאים הנדרשים להתפטרות נוכח הרעת תנאים כקבוע בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ("חוק פצויי פיטורים")).

ס' 7א' לצוו הרחבה – הסכם מסגרת 2000 מיום 21/06/20 קובע: "עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג 0יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות)". בסעיף 155 לסיכומיו טען התובע לזכאות ל-8 ימי חג לשנה.

...

לנוכח האמור טענות הקיזוז נדחות.

סיכום וסעדים הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בעד היעדר הודעה כדין על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בפועל לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ההליך.