מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הסכמה של בגיר לפירוק שיתוף

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

לאחר פרידתם של המבקש והמשיבה 1, המבקש המשיך להתגורר בנכס יחד עם בת בגירה ובת קטינה.
החלטת בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם המנגנון עליו הסכימו הצדדים לפירוק שתוף ביניהם ולמימוש זכות הקדימה בנכס אינו תואם במדויק את הפרוצידורה המותווית בסעיף 102 לחוק המקרקעין, אולם סעיף 102 הנ"ל הנו בעל אופי דיספוזיטיבי ואינו מונע מבני זוג להסכים על מנגנון חלופי.
...
בתשובתו של כונס הנכסים נטען כי יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה על נספחיהן כמו גם בהודעתו המשלימה של הכונס מיום 14.4.2011 על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, דין בקשת הרשות לערער להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבע 1 (שהיה בתחילת ההליך הנתבע היחידי) היה בעליה של המחצית השנייה של הזכויות במקרקעין, והוא העביר את זכויותיו בה לנתבעים 2 – 4, ילדיו הבגירים.
על כן, למשל, רשאים השותפים להסכים על הליך של היתמחרות פנימית, אשר עלול להביא לתמורה מופחתת לעומת מיכרז פומבי, ובית המשפט ייתן משקל להסכמה זו. בדומה, דרך המלך בפרוק שתוף במקרקעין היא פירוק בעין, אף אם פירוק מסוג זה גורם הפסד לשותפים, ובילבד שההפסד אינו "הפסד ניכר" (ס' 40(א') לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969).
...
אולם דין הטענה להידחות מיותר לציין, שאין אדם יכול לרכוש (או למכור לעצמו) את חלקו שלו.
לפיכך אני מאשרת את הצעת התובע, ומורה לכונסי הנכסים לחתום על הסכם מכר, לפיו ירכוש התובע, בעצמו או בנאמנות עבור צדדים שלישיים את חלקי הנתבעים.
הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2015 ברבני פתח תקווה נפסק כדקלמן:

לפיכך, הואיל ובהתאם להלכה ולחוק, פירוק שתוף הנו סעד שבן או בת זוג השותפים במקרקעין רשאים לקבל את חלקם ובודאי לאחר הגירושין, מחליט ביה"ד כי רשאית האשה עקרונית כבר עתה לקבל את חלקה בדירת הצדדים, ובמידה ותחליט האם להגיע להסכמות עם האב בדבר השארת הדירה לשימוש האב והילדים עד הגיע אחרון הילדים לגיל 18 יהא זה אך ורק מרצונה הטוב.
2) במידה והילדים המשותפים הבגירים מתגוררים בדירת ההורים בהסכמת האם, מהתשלום אותו אמור האב לשלם לאם יש לקזז באופן יחסי את חלקם של הילדים הבגירים מדמי השמוש שעל הגרוש לשלם לגרושה.
...
אך למרות גודל ההוכחה שא"א לחייב שותף בחיוב 'נהנה' נראה לי כי בנדון יש לחייב את הבעל בדמי השכירות הנ"ל, ומכמה סיבות: הרשב"א שהוא מקור הדין הוסיף בטעמו דברים נוספים והם: "דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש ואלו רצה חבירו היה משתמש בו". נראה שכוונתו שהגם שטעמו לפטור את השותף מחיוב 'נהנה' הוא כי 'בשלו הוא משתמש' וכראב"י בפ"ה דנדרים ומשום יש ברירה כלשון הרשב"א. מ"מ זה אינו אלא כשהשימוש אינו מונע מהשותף השני מלהשתמש אף הוא בנכס.
על הפטור מחיוב נהנה, נימק הרשב"א רק במילים 'דכל שלא חלקו, בשלו הוא משתמש' בלי ההוספה של 'ואלו רצה חבירו היה משתמש בו', ובזה י"ל שסבירא ליה שבכל גווני אנו דנים את שימוש השותף בנכס השותפות ש'בשלו הוא משתמש'.
לסיכום: אני מצטרף לדעת חברי בית הדין כי על האב לשלם דמי שימוש ראויים על שימושו בחלקה של האשה בדירה.

בהליך תמ"ש שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

עקרי טענות האישה: בעיניין דירת המגורים ברח' פ', בסיכומיה מסכימה לבצע פירוק השתוף, וזאת בשונה מהאמור בכתבי הטענות.
שאלה ראשונה: האם יש לפרק השתוף בדירת המגורים המשותפת ברח' פ'? דירה זו רשומה בבעלות שני הצדדים, משמשת למגורי שלושת הנכים, הבגירים.
בשלב זה מתפצלות גרסאותיהם של הצדדים: האיש טוען כי מסר את הכספים לאישה, אשר העבירה אותם לאחיה ללא הסכמתו של האיש (עמ' 25 ש' 501).
...
סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האיש (בתלה"מ 42591-10-17) מתקבלת חלקית, באופן בו הדירה המשותפת ברח' פ' בעיר ל', הידועה כחלקה 190/8 בגוש 1958, תימכר למרבה במחיר, כאשר תמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
תביעת האשה בתלה"מ 43819-05-18 נדחית במלואה, מהטעמים שפורטו בגוף פסק הדין.
ככל שתגיע למסקנה כי יש לנקוט הליכים בענין זה, תפעל על פי שיקול דעתה המקצועי.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

שכיום הנם בגירים והשלישית קטינה.
לפיכך התבקש בית המשפט לקבוע כי הבית ב - מ' שייך לצדדים בחלקים שוים, וכן להורות על פירוק השתוף בבית.
בהתאם לאמור בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, מאחר שמחצית מהזכויות בבית ב - מ' הוענקו לנתבעת במתנה, הרי שחלק זה של הזכויות בבית הנו בבחינת נכס "חצוני", שלתובע אין זכויות בו. כאמור, באפשרות בן זוג להוכיח זכויותיו בנכס חצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השתוף הספציפי". ואולם, יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו, ובפרט את אומד דעת הצדדים, כוונתם ציפייתם הלגיטימית, הסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי.
...
סוף דבר בראי כלל הנסיבות במקרה זה, משאין חולק כי עיקר הסכום ששימש לרכישת בית הצדדים מקורו בדירה שהייתה בבעלות הנתבעת קודם לנישואי הצדדים וכי הצדדים נתנו לכך ביטוי באופן הרישום של הבית ב - מ' (מחציתו על שם הורי הנתבעת).
לפיכך, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו