כמו כן נאסר על הדייר להעביר את זכויותיו במושכר לאחר מבלי לקבל על כך את הסכמת בעל הבית, התובע, בכתב (ס' 3 להסכם).
הנתבעים נסמכים בית השאר על מכתבו של עו"ד ננר שלא זכה למענה ועל העובדה כי במשך השנים משנת 1999 קיבל הנתבע א הסכמת התובע לעיתים בכתב ולעיתים בעל פה. עוד מצביעים הנתבעים על העובדה שמאז מכתב התובע משנת 2014 שנענה על ידי עו"ד ננר חלפו כ-4 שנים עד הגשת התביעה דנן.
עילות הפינוי – העידר הסכמה לשכירות המשנה של נתבע 6
כמצוין לעיל, התובע מבסס עילות הפינוי שלו על הפרת הסכם השכירות בינו ובין הדייר המוגן (סעיף 3 להסכם האוסר על השכרת משנה ללא רשות בכתב מבעל הבית) ועל עילות הפינוי הקמות לו במצב כזה גם בחוק.
...
עוד נטען, כי גם התובע, שביקר במקום, ידע בדיוק מי מחזיק בו.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטיעוניהם, הגעתי למסקנה כי אכן היה במכתב הנתבעות מיום 16.2.14 כדי להטעות את הנתבעים.
סיכומם של דברים
התביעה נגד הנתבעים 1-5 וכן הנתבעות 6-7 נדחית.
בנסיבות בהן, גם אם לחלופין, הוכרע כי הנתבעים זכאים לסעד מן הצדק, הגעתי למסקנה כי אין ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
