הסכמה רפואית: קטין

יוצא אם כן, כי בית הדין קנה סמכות גם בתחום זה של הטיפול הפסיכולוגי־רפואי לקטינה בהבעת הסכמת הצדדים לנדון ומכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין).

...

לטענת ב"כ המערערת אשפוזה של הקטינה במוסד רפואי פסיכיאטרי לתקופה ארוכה, וכן התדרדרותה המנטאלית והנפשית של הקטינה, הם שינוי נסיבות קיצוני, שאמור להוביל למסקנה שיש להוציא את המשמורת של הקטינה מידי האב.

לכן, כאשר בית הדין כבר התחיל לדון בחינוך הבת בהסכמת הצדדים, ולא העלתה האישה טענה של חוסר סמכות בהזדמנות ראשונה, כבר אינה יכול להעלות לאחר מכן, טענה של חוסר סמכות בנושא החינוך בשלב זה. יובהר ויודגש, שבג"ץ ברית המילה עליו הסתמך ב"כ האישה, נמנע מלהיכנס לעובי הקורה של סוגיית החינוך, ועסקה בחילוק שבין סוגיית ברית המילה לבין סוגיית החינוך, כפי שכתבה המשנָה לנשיא מ' נאור שם (סעיף 30): "החלטה בעניין ברית מילה היא החלטה מורכבת ורגישה. היא מערבת, פרט לאקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד, שאינו צד להליכי הגירושין, שאלות הקשורות בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים." ובהמשך הדברים (סעיף 34): "גם אם תאמר שענייני חינוך הם עניינים שניתן לכורכם בתביעת הגירושין, אין הדבר מחייב מסקנה כזו בענייננו. מסקנתי נסמכת על ההבדלים בין תחום החינוך לבין עניין ברית המילה. עד כה, התרכזו בפסיקה סכסוכים בתחום החינוך בשאלה מעשית, והיא באיזה מוסד חינוכי ילמדו הילדים לאחר הגירושין. בניגוד לברית מילה, שאלת אופיו של המוסד החינוכי שבו ילמד הילד אינה מערבת אקט פיזי בגופו [...] זאת ועוד: מבחינה מעשית, גירושיהם של ההורים עשויים לחייב הכרעה בשאלה איזה מוסד חינוכי יפקוד הילד מדי יום ביומו לאחר הגירושין. זאת, בין אם משום שפעמים רבות בחירת המוסד החינוכי תלויה במקום המגורים של הילד, העשוי להשתנות עקב פרידתם של הוריו, ובין מסיבות אחרות. בשונה מכך, ברית מילה היא אקט חד־פעמי ובלתי הפיך, אשר לגירושיהם של ההורים אין כל השפעה מעשית עליו. על כן, מקובלת עליי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה בהשוואה לתחום החינוך, סוגית ברית המילה מצויה במעגל רחוק יותר מגרעין הנושאים המצויים בסמכותו המקורית של בית הדין הרבני." ברור הדבר, כי בעניין זה, נושא הפנימייה שבתיק שבפנינו דומה יותר לנושא החינוך מאשר לנושא ברית מילה.

אולם, ייתכנו נסיבות אחרות, שהערכאה המוסמכת לקבוע משמורת והחזקת ילדים תגיע למסקנה שמקום מגורים אחר ייתן מענה יותר הולם לצרכי הקטין, בין אם זה בבית אחד הקרובים, כגון סבא וסבתא, ובין במסגרת אחרת, כגון פנימייה, כבנידון דנן.

מסקנה אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים: הערעור בנוגע למשמורת נדחה, והחלטות שנתנו בנושא בעינן עומדות.

במסגרת zzzz הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר בבית הדין האזורי בחיפה ביום ההסכם סיכמו הצדדים, כי שני ההורים מחוייבים לדאוג לטפול ולבריאות הקטינים וכי למעט מקרי חרום ובמקרים של סכנה מיידית, בהיעדר הסכמה בין הצדדים בנוגע להחלטות הקשורות לבריאות הקטינים, ההכרעה תיתקבל על ידי הגורם הרפואי הרלבנטי.

...

כך, גם אם יש ממש בטענות לגבי עוצמת התחלואה בקטינים (וכפי שמפורט בענין פלונית, מהמידע המצוי כעת, יש קושי לקבוע, כי בטווח הארוך סיכוני המחלה לבני נוער אינם משמעותיים) - כאשר הדברים נבחנים גם בהיבט של ההשפעה על המשק הישראלי, האפשרות של חזרה לשגרה והנזקים הרחבים שנגרמים לאוכלוסיות מסוימות כתוצאה מהתפשטות המגפה (לרבות שיתוק פעילות שגרתית בבתי החולים; שחיקת צוותים רפואיים; נזקי הסגרים הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט החברתי; הפגיעה בשגרת חיי הילדים, ובכלל כך לימודים סדירים ופעילות חברתית וכו') ובהסתמך על עמדות הגורמים המקצועיים לגבי בטיחות החיסונים, אני סבורה כי יש בשיקול של ערבות הדדית ואחריות ציבורית כדי לצקת תוכן נוסף לשיקול של "הנחיצות" הנכלל בהוראות החוק.

אם כן, לאור פירוט טעמיי כאמור ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לאשר טיפול רפואי לקטין בנסיבות בהן אין הסכמה של הוריו הגעתי למסקנה, כי יש להיעתר לבקשת האב ולאפשר את מתן החיסונים לקטינים על אף התנגדותה של האםֵ.

לאור טיבו של הענין, המורכבות הכרוכה בו והאופן בו ניהלו הצדדים הליך זה - החלטתי שלא לחייב בהוצאות.

השלישית – בקשה להרחבת הבקשה לצוו מניעה כך שיאסור על המשיבה קבלת החלטות רפואיות ביחס לקטין בהיעדר הסכמה לרבות העברת תיק טיפת חלב ביחס לקטין לעיר אחרת.

...

ב"כ המשיבה טען כי הבקשה היא הלכה למעשה בקשה לצו עשה המורה על השבת הקטין ולפיכך לא ניתן להיעתר לבקשה במסגרת הליך מכח החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי .

אם נקבל טענת המשיבה לעניין זה נמצאנו מכשירים פעולות חד צדדיות של העתקת מקום מגורי קטין שנעשו שלא כדין וברי כי אין להורות כן. יתרה מכך, העתקת מקום מגורי הקטין מהעיר א' לעיר ר' משליכה בהכרח על אפשרות המבקשת לקיום מפגשים עם הקטין.

מכל המקובץ לעיל אני מורה כדלקמן: המשיבה תשיב את הקטין למגורים בעיר א' תוך 7 ימים.

בהסכמת האב, הוגשו המסמכים לתיק.

לאור גובה הקיצבאות המשולמות עבור הקטינים מהמוסד לביטוח לאומי ומכלול נסיבותיו של המקרה, לרבות העובדה ש-ב' מקבל גם טיפולים במסגרת בית הספר אף אם אין בהם כדי למצות את צרכיו, העובדה שההורים אינם נדרשים לממן את הסייעת המלווה את א' (חקירתה הנגדית של האם, עמ' 22 ש' 35-24 ), ומצבו הכלכלי של כל אחד מההורים, אין בכוונתי לחייב את ההורים לממן את הוצאות הרפואה והחינוך החריגות של הקטינים מעבר לאמור.

...

אמנם, האם לא ידעה להשיב מדוע לא שולמו לה דמי הבראה ושכר על יום בחירות (עמ' 17 ש' 31-28 ), אולם בכך אין כדי להוביל למסקנה שתלושי השכר שצירפה אינם משקפים את הכנסתה החודשית.

איני מקבלת את עתירת האם כי חיוב האב במזונות בהתאם לפסק דין זה יהיה גם בבגרותם ו"כל עוד תימשך נכותם ו/או היזקקותם" (סעיף 42 לסיכומי האם).

( לעומת סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט 1959- לסיכום: לאור כל המפורט לעיל: האב ישלם לידי האם עבור מזונות הילדים סך של 3,500 ₪ לחודש.

חתימת המערערים על טופס שימור זרע נועדה לצורך קבלת הסכמה מדעת לבצוע טפול רפואי בקטין והדבר הצריך את אישור האפוטרופסים.

...

לפיכך, אני סבור שאין לקבוע קטגורית שלרצון של קטין כבן שבע עשרה, כמו במקרה דנן, אין תוקף משפטי.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור, תוך שאת השאלה העקרונית האם יש ליתן תוקף משפטי לרצונו של קטין לעשיית שימוש בזרעו לאחר פטירתו, נותיר בצריך עיון.

משאין מקום להבחין בין בגיר לקטין בכל הנוגע לצורך בקיומן של "אינדיקציות ברורות וראיות משמעותיות" בדבר רצונו של מנוח להביא מזרעו ילדים לעולם גם אם אינו בין החיים; ילדים שלא יכיר ולא יגדל; ילדים שיגדלו בחברת אם שאינו מכיר; אם שאחרים, גם אם אלו הוריו, יבחרו במקומו להיות אם לילדיו; משראיות שכאלה לא הונחו לפני בית משפט קמא, גם לא לפנינו, במקרה מושא פסק דינו של בית משפט קמא - אין מנוס אלא לדחות את הערעור ודי בטעם האמור לשם כך. השאלה הנכבדה, בה הכריע בית משפט קמא, בדבר הכרה ברצון של קטין להורות אינה צריכה הכרעה במקרה שלפנינו ואני מסכים עם חברי, הש' שילה, כי ניתן להותירה בצריך עיון, מנימוקיו.