הסכמה קהילתית לשימוש ברכוש משותף

בעיניין תחולת ההגנה שבסעיף 15(8) שבחוק, נטען על ידי התובע, זאת בעקבות עדות השוטר הקהילתי, כי המישטרה אינה הרשות המוסמכת כיון שאין זה מתפקידה לטפל בעניינים אזרחיים, והיה על הנתבעת להגיש תביעה למפקחת על בתים משותפים.

אציין כי היה באותה הצעה כדי לצמצם את מעגל הדיירים המעוניינים להישתתף בהגרלה על חנייה מס 45, שכן ניתן להבין כי הדיירים לא רצו לשלם עבור השמוש ברכוש המשותף, ולכן הסכימו כי הזכות לחנייה הכפולה (הכוללת את חניה 45 והחנייה העודפת), תוגרל בין הדיירים מדי אסיפה.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי בנוגע לביטוי אחד שהשמיעה הנתבעת בנוכחות התובע בעת האסיפה הכללית.

יתר רכבי התביעה, בנוגע לפרסומים אחרים, נדחים בזאת.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 750 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

וזו לשון ההסכם: " בשלב זה הגענו להסכמה לפיה אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש כפי שפורטה בפרוטוקול (בעמ' 22), דהיינו שהשטחים שסומנו בורוד (אולם אירועים, חדר כושר, סאונה,  ג'קוזי, שירותים ומקלחות), ירשמו בתקנון הבית המשותף כרכוש משותף וימסרו במצבם AS IS לדיירים ככל שלא נימסרו עד היום. השטח המסומן בקוו מקווקו ורוד ירשם בצו רישום הבית המשותף כזיקת מעבר (זיקת הנאה) ובנוסף, ככל שיש בעיה של פתח מילוט במקרה סכנה, המשיבה מתחייבת לפעול וליצור פתח מילוט בהתאם לדרישות גורמי בטיחות.

גם העובדה שהנתבעות לא העידו מי מחברי קהילת המפונים אשר עשתה שימוש בפועל בבית הכנסת וברכוש המשותף מקימה חזקה לרעתן לפיה ידעו שאלה לא יתמכו בגרסתן וכי השמוש שנעשה בפועל לא היה סביר והיה שימוש ייחודי.

...

בהתחשב באמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לכל הפחות לקביעת דמי שימוש חודשיים של 16 ₪ למ"ר, נכון ליום הגשת התביעה וזאת ביחס לשטח המשותף שהוערך בבית המשפט המחוזי ב250 מ"ר. מכאן שהתובעים זכאים לפיצוי חודשי בסך 4,000 ₪ בגין השימוש בשטח המשותף ומאחר שהתביעה היא בגין 21 חודשים, סך הפיצוי לו זכאים התובעים בעניין זה עומד על סך של 84,000 ₪.

בהעדר תשתית ראייתית מספקת לעניין שיעור ההוצאות, יש לדחות את תביעת התובעים באשר להוצאות.

סוף דבר מחייב הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי בסך 84,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ממש.

ראיה לכך ניתן למצוא בתמליל שיחה בין התובע לבין שוטר קהילתי, אשר הסכים כי הנתבע הנו "איש כוחני". נכון למועד הגשת התביעה, סך כל המתקנים השייכים לנתבעים והממוקמים כיום על הגג הפרטי של התובע כוללים 4 דודי שמש וקולטים, מנוע מזגן (שהורד לאחר הגשת התביעה), אנטנת לויין, צנורות מים וכבלי חשמל לדודים, כעולה מהתמונות שהוגשו ע"י התובעים.

בנסיבות אלו, בהן התברר כי הנתבעים הישתלטו על כל שטח הגינה המשותפת ועשו בה שימוש ייחודי ללא הסכמת התובעים או בעלי הדירות הקודמים, עומדת לתובעים עילת תביעה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 והם זכאים לדמי שימוש בהתאם לחלקם ברכוש המשותף.

...

נוכח כלל האמור הנני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש והעדר ההנאה מדירתם.

סוף דבר אשר על כן, הנני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי שימוש בסך 11,810 ₪ בגין השימוש בגג הצמוד לדירת התובע.

כמו כן, הנני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי שימוש בסך של 10,365 ₪ בגין השימוש הבלעדי בגינה המשותפת.

עניינו בעוולה מתמשכת, היוצרת עילת תביעה חדשה מדי יום, ולפיכך אינה מתיישנת כל עוד נעשה שימוש במקרקעין (ע"א (מחוזי ת"א) 2527-08 ענבר נורית פולק נ' עו"ד מני בן מאור ואח' (21.7.10), פיסקה 23 (להלן: "פס"ד ענבר נורית"); ע"א 3137/15 עריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאית (בפרוק) (21.5.18), (להלן: "פס"ד עריית חיפה"), פסקה 11; ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל - רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, (9.10.18), פסקה 38).

ואומר בית המשפט: "התב"ע מהוה אינדיקאציה רק למצב התיכנוני במקום, ומסדירה את יחסי פרט-רשות במישור דיני התיכנון והבנייה. אין בכך כדי לפטור את המבקשת מחובתה להשיג את הסכמת דיירי הבניין לשימוש הייחודי בקולונדה, שלכאורה מהוה רכוש משותף של כל דיירי הבניין. תקנון הבית המשותף הוא המסדיר את יחסי הדיירים בינם לבין עצמם, ואין בהיתר שנתנה הרשות למבקשת להציב במקום שולחנות וכיסאות, כדי לפטור את המבקשת ממילוי חובותיה לפי תקנון הבית המשותף." רע"א (מחוזי ת"א) 1011-12 מעין בר נ' נציגות הבית המשותף, רח' לואי מרשל 5-7 (2.1.13), פיסקה 4).

...

עיינתי בחוות דעת המומחים, קביעותיהם ועדויותיהם ובשקילת מכלול הנתונים הגעתי למסקנה לקבל את חוות דעתו של השמאי סידאווי.

סיכומם של דברים התוצאה היא כי אני מקבלת את התביעה בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 דמי שימוש ראויים בסך של 6840 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה (22.3.21) ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע המתגורר בדירת אמו בבית המשותף, מציג עצמו כחילוני המשתייך לקהילה הגאה.

בין השנים 2016 -2017 התנהלו בפני המפקח על המקרקעין הליכים משפטיים בין אמו של התובע לבין ה"ה אשכנזי וקהת והנתבעת בטענות להסגת גבול ופלשה של אם התובע לחצר הבניין המשותף, טענת התובע לשימוש ה"ה אשכנזי וקהת שלא כדין ברכוש המשותף וטענה לגבי מיקום בלוני הגז שהציבה הנתבעת ברכוש המשותף וכן נגד בניית סוכות בחצר המשותפת.

מסקנתי שונה ביחס לדבריו של הנתבע "יש לך בעיה אגב בזהות המינית בזהות המינית יש לך בעיה כן כן ... ובהמשך "רק חתולה יכולה ל...(הדברים אינם ברורים - א.ב) אותך. רק חתולה תסכים לזה וגם זה לא בטוח" וכן "לא אותך (בלשון נקבה) ולא אותך (בלשון זכר) לא משנה מה תהיה לא משנה מה תהיי. הגם שבסרטון המוקלט לא נשמע הנתבע אומר את המילים רק חתולים נותנים לך רק חתולות נותנות לך כטענת התובע, התבטאויות אלה של הנתבע הן אמירות מבזות ומבישות המבקשות לעשות שימוש מעליב בזהות מינית ובקשר של התובע לחתולים אשר למרות הקשר הדברים בהן הן נאמרו, עלולות לבזות את התובע ולשים אותו ללעג ובוז - וכאלה הן מהוות לשון הרע.

...

התביעה בגין הטרדה מינית, אפוא, נדחית.

סוף דבר מכל האמור התביעה נגד הנתבעת 1 - נדחית.

התביעה נגד הנתבע 2 מתקבלת בחלקה כך שהנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.