הסכמה על אירוע חריג במקום העבודה

אולם, בנסיבות המקרה הנידון, שבהן לא הוכחו סממנים של אוטם בפרק זמן שחלף מאז אותו ארוע חריג ועד למועד ארוע הלב, והתרחש ארוע חריג דרמאטי שאינו קשור לעבודה ביום הפטירה, מקובל עלינו כי לא היה מקום למינוי מומחה רפואי.

כפי שהוסכם על ידי הצדדים בדיון לפנינו, הליך זה עניינו בטענה לפגיעה בעבודה על יסוד שלושה אירועים חריגים.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה הנדון, ונוכח המתח המתמשך שבו היה מצוי המנוח מזה תקופה ממושכת והאירועים שהיו בעבודתו כמתואר בעדויות, שיחת הטלפון הנטענת עם ולדה, הפגישה עם פרופ' פרץ ופגישה לחתימה על טופסי שבתון אינם יכולים להיחשב כ"אירועי שיא" המהווים אירוע חריג בעבודה.

אשר לעילת התביעה הנוספת שנזכרה בטופס התביעה – התעמרות בעבודה – הסכימו ב"כ הצדדים כי נוכח העובדה שעילת תביעה זו לא נבחנה על ידי פקיד התביעות, אזי ככל שהמערערת תעמוד עליה "פקיד התביעות יתן החלטה בפגיעה בעבודה לפי עילת ההתעמרות כפי שמופיע בטופס התביעה." סוף דבר – אין מנוס מדחיית הערעור.

הצדדים הסכימו על התשתית העובדתית שתובא בפני מומחה/ יועץ רפואי שימונה לבחינת הקשר הסיבתי בין פיטורי המנוח מעבודתו ובין התאבדותו.

דיון והכרעה בית הדין הארצי דן בסוגייה של הכרה בתביעה לקיצבת תלויים עקב התאבדותו של אבי המשפחה בעב"ל (ארצי) 66854-11-20 פלונית – המוסד לביטוח לאומי, 29.6.21; עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 5736/21, מיום 13.9.21, וקבע כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "למעט מקרים חריגים, מקרים בהם הוכרה היתאבדות כפגיעה בעבודה היו מקרים בהם הוכח כי ההיתאבדות היתה בסמיכות לארוע בעבודה." עוד נפסק כי – "... התאבדותו המנוח התרחשה כשנה וחודש לאחר פיטוריו. מבלי להדרש לטענת המוסד הנסמכת על הפסיקה, שלפיה די בהיעדר סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין ההיתאבדות כדי לשלול הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה, הרי שבעניינו מגירסת התביעה, הנתמכת בתצהירי אלמנתו וחבריו של המנוח, עולה כי מאז ארוע הפיטורים פעלו אצל המנוח גורמים רבים שהובילו להתדרדרות הדרגתית במצבו של המנוח, ובעיקרם העידר הצלחה לשוב למעגל העבודה, עת נחל אכזבות רבות במהלך התקופה שבין הפיטורים לבין ההיתאבדות. לטעמנו, אירועים אלה כמו גם שיחות הטלפון שהיו הטריגר המיידי להתאבדות מנתקים בהיבט המשפטי את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין ההיתאבדות, גם אם נניח כי ארוע הפיטורים גרם דחק נפשי מסוים במועד הפיטורים, או בסמך לאחר מכן. נבהיר, כי מבחינה משפטית, אין לראות במצב נפשי הנובע מהיעדר הצלחה להישתלב במקום עבודה לאחר פיטורים, חלק מהארוע המיוחד של הפיטורים, הקשור לעבודה. מדובר בנזק מרוחק, שאינו נובע ישירות מהפיטורים אלא מגורמים חצוניים למקום העבודה ולפיטורים, כמו מצב השוק וכישוריו של המפוטר." מן האמור לעיל עולה כי בעוד שככלל, נידרש שתהיה סמיכות זמנים בין ההיתאבדות ובין הארוע בעבודה (בעניינינו - פיטוריו של המנוח), בית הדין הארצי לא שלל אפשרות לחריגה מהכלל, במקרים המתאימים.

...

דיון והכרעה בית הדין הארצי דן בסוגייה של הכרה בתביעה לקצבת תלויים עקב התאבדותו של אבי המשפחה בעב"ל (ארצי) 66854-11-20 פלונית – המוסד לביטוח לאומי, 29.6.21; עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 5736/21, מיום 13.9.21, וקבע כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "למעט מקרים חריגים, מקרים בהם הוכרה התאבדות כפגיעה בעבודה היו מקרים בהם הוכח כי ההתאבדות היתה בסמיכות לאירוע בעבודה." עוד נפסק כי – "... התאבדותו המנוח התרחשה כשנה וחודש לאחר פיטוריו. מבלי להידרש לטענת המוסד הנסמכת על הפסיקה, שלפיה די בהעדר סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין ההתאבדות כדי לשלול הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה, הרי שבעניינו מגרסת התביעה, הנתמכת בתצהירי אלמנתו וחבריו של המנוח, עולה כי מאז אירוע הפיטורים פעלו אצל המנוח גורמים רבים שהובילו להתדרדרות הדרגתית במצבו של המנוח, ובעיקרם העדר הצלחה לשוב למעגל העבודה, עת נחל אכזבות רבות במהלך התקופה שבין הפיטורים לבין ההתאבדות. לטעמנו, אירועים אלה כמו גם שיחות הטלפון שהיו הטריגר המיידי להתאבדות מנתקים בהיבט המשפטי את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין ההתאבדות, גם אם נניח כי אירוע הפיטורים גרם דחק נפשי מסוים במועד הפיטורים, או בסמך לאחר מכן. נבהיר, כי מבחינה משפטית, אין לראות במצב נפשי הנובע מהעדר הצלחה להשתלב במקום עבודה לאחר פיטורים, חלק מהאירוע המיוחד של הפיטורים, הקשור לעבודה. מדובר בנזק מרוחק, שאינו נובע ישירות מהפיטורים אלא מגורמים חיצוניים למקום העבודה ולפיטורים, כמו מצב השוק וכישוריו של המפוטר." מן האמור לעיל עולה כי בעוד שככלל, נדרש שתהיה סמיכות זמנים בין ההתאבדות ובין האירוע בעבודה (בענייננו - פיטוריו של המנוח), בית הדין הארצי לא שלל אפשרות לחריגה מהכלל, במקרים המתאימים.

הנימוקים למסקנה זו יפורטו בסעיפים הבאים.

בשונה מטיעוני הנתבע כי קביעות המומחית מנוגדות לאסכולה המקובלת שהוצגה לה, לא מצאנו כי כך הם פני הדברים.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו כי מסקנת המומחית המפורטת בחוות הדעת ובתשובותיה לשאלות ההבהרה, עומדת בסתירה לאסכולה המקובלת.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

] טענות הנתבע הנתבע ביסס את החלטתו לדחות את התביעה על הוראות ההסכם ההיתקשרות בין התובע ובין צד ג', ובפרט לאור סעיף 12 להסכם, ממנו עולה כי הצדדים להסכם הסכימו על אי תחולה של יחסי עבודה ביניהם[footnoteRef:59].

] בעיניין הכרה באוטם שריר הלב כתוצאה מפגיעה בעבודה, הנתבע טען כי יש לבחון זאת בהתאם לכללים שנקבעו לבחינת קרות ארוע חריג במקום העבודה תוך הפנייה אל עב"ל (ארצי) 502-09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי (21.10.2010) וכן אל הנפסק בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה נג(2) 529 (1999) בדבר הקשר הסיבתי בין הארוע חריג ובין הפגימה.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

] "ביחס להוכחת תאונת עבודה שגרמה לנזק נפשי, ’על המבוטח להוכיח כי "היתרחש ארוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום‘; כי ’מדובר בארוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו ארוע‘. עוד נפסק כי ’די בהוכחת "ארוע מיוחד" היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נידרשת הוכחתו של "ארוע חריג"‘.

סווג הארוע כ- "ארוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של הארוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).

מעבר להסכמת הצדדים, גם המומחה מטעם מנורה הכיר בכך שהתובע סבל מנכות מלאה וחלקית משך תקופה של כשנה וחצי מהארוע; הדרך שבה הגיב התובע לצעקותיו של מר שפירא, ותגובתם של מר שפירא ושל מר איילון, גם הם היו חריגים – כאמור, עיניו של התובע החלו להסתובב; מר שפירא נלחץ וקרא למר איילון שיעבור לעזור לו; ומר איילון, כאמור, תיאר את התובע כמי שנראה "מעוות". מר שפירא העיד על כך שמדובר היה בארוע חריג מבחינת היתנהלותו.

...

] לבד מן האמור, מקובלת עלינו טענתו של התובע שכן היה ציון מסוים של האירוע בתיעודים הרפואיים.

] לפיכך, אנו מקבלים את גרסתו של התובע ביחס לקרות האירוע.

סוף דבר לתובע נגרמה תאונה המכוסה בשתי פוליסות ביטוח בהן הוא בוטח במנורה.

בהמשך לכך, הודיעו הצדדים במעמד הדיון שהתקיים ביום 9/6/21, כי הסכימו על העברתה של התפקיד מהגזברות לתפקיד רכזת רשוי עסקים.

] על פי גירסתה של התובעת בתצהיר, ביקשה להפגש עם גב' דהאן כדי לעדכן אותה לגבי הכשלים בהתנהלות גב' סמסנוב, אך ללא הצלחה, ולכן ביום 21/7/20 פנתה למנכ"ל הערייה, מר עופר אזרד, וביקשה לדיווח על ארוע חריג בעיניינה של גב' סמסנוב, אך תשובתו של המנכ"ל היתה כי עליה לפנות בעיניין זה לגב' דהאן.

התובעת לא דיווחה לגורם כלשהוא בנתבעת על טענותיה לכשלים בהתנהלות של גב' סמסנוב, אף שניקרו בדרכה מספר הזדמנויות לכך, והתרשמנו כי הגשת התלונה נועדה, לכל הפחות בחלקה, כדי לשמור על מעמדה במקום העבודה.

...

על כן, אף אם לא מצאנו כי הפגמים בהחלטת הניוד ובשימוע נובעים מהתנכלות כלפי התובעת, אין להתעלם מכך כי היה בהם כדי לגרום עוגמת נפש לתובעת, כפי שגם עלה בבירור משיחת השימוע.

לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות לרבות משך עבודתה של התובעת בגזברות, מהות הפגמים בהליך והעובדה כי הם תוקנו תוך זמן קצר יחסית, אך גם כי התובעת נאלצה לפתוח בהליך לסעד זמני, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפגמים בשימוע על סך של 40,000 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪.