הסכמה משתמעת לשינוי תנאי העסקה

מר יוגל השיב לטענה שלעיתים החברה מבקשת לשמר את עובדיה ולכן היא לא עומדת על הסכמתו כתנאי להמשך העסקתו בחברה (עמ' 77, ש' 32-33 לפרוטוקול) ומשאירה לגביו את המודל ללא שינוי.

כדי להמנע מכך ובראי עקרון חופש החוזים וכי הסכמים יש לקיים, אין מקום להעמיס חיובים שאינם משתמעים ואף סותרים להסכמות הצדדים.

...

לפיכך, הבקשה לקבוע שהחברה הפרה את ההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות בכך שהיא לא קיבלה את הסכמת עובדיה – הנציגים המתומרצים – טרם שינוי מודלי התמריצים שלהם, נדחית.

דיון בשאלה קונקרטית אינו נדרש במסגרת הליך זה. לפיכך, הבקשה לסכסוך צד בהסכם קיבוצי נדחית גם ביחס לאופן חישוב פיצויי הפיטורים.

סוף דבר הבקשה לסכסוך צד נדחית.

[5: ע"ע (ארצי) 197/03 אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ (16.6.05):"במסגרת הזכות הניהולית של מעסיק הוא רשאי לשנות את הסדרי העבודה, לשנות מבנה של מחלקות שונות, לצמצם חלק מהמחלקות. אך עליו לעשות זאת בצורה סבירה, תוך פגיעה מינימאלית בתנאי העבודה. הפחתה חד צדדית של שכר צריך שתבוא בהסכמה."; בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210 (87)] [6: ע"ע 1495/02 טרודי עאמר - מועצה מקומית חורפש (14.2.06) "נמצאנו למדים כי לא אלמן עובד ישראל, אשר תנאי שכרו שונו באופן חד צדדי. אכן, יכול הוא להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ולזכות בפיצויי פיטורים, אך גם רשאי הוא, כל עוד מעסיקו לא בחר לסיים את העסקתו וכל עוד לא ניתנה הסכמת העובד לשינוי במפורש או מכללא, ואפשר כי הסכמה זו תלמד אף מהיתנהגות, לפנות בתביעה לבית הדין להצהיר כי הוא זכאי לתנאים הקבועים בחוזה, לפני שינויו החד - צדדי. "] מסתמן שעיקר השינוי בתנאי שכר התובעת היה בשל הפחתת משמרות הלילה אותן נהגה לבצע באופן קבוע, כאשר על משמרת לילה קיבלה תוספת שכר של 50% טרם השינוי.

האם יש לראות בתובעת כמי שהסכימה לשינוי? אנו סבורים, בנסיבות שיפורטו להלן, כי יש לראות בתובעת כמי שנתנה הסכמתה המפורשת או המשתמעת לשינויים הללו בזמן אמת.

...

על אף סברה זו, מצאנו קושי רב בתימוכין לפסיקת פיצוי לתובעת כאמור.

מכאן ומאחר והתובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי התומך בסעד אותו ביקשה, אין לנו אלא לדחות רכיב תביעתה זה. סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן - השלמת פיצויי פיטורים – 21,074 ₪ פדיון ימי חופשה – 496 ₪ הסכום של 21,570 ₪ ישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה, בתוספת הצמדה וריבית כדין החל ממועד סיום העבודה ב- 25.9.16 ועד לתשלומו המלא בפועל.

תביעת התובעת בגין רכיבי התביעה - החזר תוספות שכר, פדיון דמי הבראה, הפרשי שכר עבודה, הפחתת שעת חופש, הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין הפרת חוקי עבודה נדחית.

הסכמה משתמעת של העובד לשינוי בתנאי עבודתו יכולה להילמד מהתנהגותו, לרבות אי-מחאה בעקבות שינוי שביצע המעביד (ע"ע 21920-02-13 דיאמנט צעצועים נ' פרנצב (1.6.2015); ער 60844-12-14‏ אנשוראנס סולושנס נ' עמר (26.10.15)).

נוסיף ונקבע שבחנו גם את טענת הנתבעת שיש לראות בתובע כמי שהסכים לשינוי שחל בשכרו משנת 2014, ואנו סבורים שאף דינה להדחות, מהנימוקים הבאים: ראשית התובע העיד בתצהירו שבדצמבר 2014 החלו שמועות בקרב עובדי המחלקה ששכרם משולם בנגוד להסכמי ההעסקה, כשבתחילת שנת 2015 "לאחר שבחנתי את עניין הקיזוזים הבלתי חוקיים" הבין שבוצעו קזוזם מהעמלות בנגוד להסכם עבודתו (סעיפים 14 -15 לתצהירו).

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי עמלות בסך 32,726 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

העולה מן האמור הוא כי לפי בג"צ מילפלדר ופסיקתו של בית דין זה, ניתן ללמוד מהיתנהגות העובד על הסכמה לשינוי חלק מתנאי ההעסקה שלו".

וכך נקבע: "לא הוכח כי החלתו של הסדר השכר הכולל על מר מזור היא פרי הסכמה של נציגות העובדים בפרידנזון או הסכמה מפורשת של מר מזור. התשתית העובדתית לקיומה של הסכמה משתמעת מצידו של מר מזור לוקה בחסר. שכן, הלכה למעשה פרידנזון הסתמכה על הוראות ההסכם הענפי בדבר שכר כולל כפי שפורשו על ידה. טענתה היתה כי תנאי העבודה של מר מזור הוסדרו לפי הקבוע בהסכם 1996 – שכונה על ידה חוברת חובות וזכויות.

...

לא מצאנו כל הסבר או ראיה לחובתה הנטענת של הנתבעת כלפי התובע ברכיב זה ועל כן נדחית תביעתו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע דמי חופשה בסך של 9,920 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו של הסכום בפועל לנתבעת.

בנסיבות אלה אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבע, שהתביעה נגדו נדחתה, ובהוצאות הנתבעת בסך כולל של 15,000 ש"ח. סכום זה בו חויב ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

תשובה זו תואמת את נוהל 31.11 אשר פורסם ביום 13.11.06 להבדיל מן הנוהל שהיה קיים במועד הרלוואנטי לחוזים שנחתמו בעניינינו, אשר קבע כי באישור המינהל והתמ"ת ניתן יהיה להתיר את שינוי מטרת החכירה גם לפני תום תקופה של 7 שנים ממועד אישור העסקה (ראו מוצגים נ/1 ונ/2).

על רקע הדברים היתנהגותו של המינהל לא משדרת בשום אופן הסכמה משתמעת שלו לשינוי כה מהותי בתנאי החוזה.

...

כאמור, טענת הנתבעות כי בשתיקת המינהל ביחס לשינוי הייעוד בועדת התכנון יש משום הסכמה, נדחית.

סוף דבר הנתבעות זכו בקרקע בלא מכרז על מנת להקים מבני תעשייה.

דרישה זו יש לאכוף על הנתבעות 1-2, אחר שמצאתי לדחות טענותיהן בדבר שיקולי צדק ותום לב. אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעות יפנו את המקרקעין הידועים כגוש 13185 חלקה 1, מגרשים 37א' ו-38ב', זאת בתוך 90 ימים מהיום.