הסכמה למתן פסק דין על סמך כתבי טענות וסיכומים

ביום בו ניתן פסק דין (10.9.20) פורסמה על ידי הכתב מתן וסרמן (הנתבע 2) ידיעה בעתון מעריב באנטרנט (שבבעלות הנתבעת 1) שעסקה בפסק הדין.

לאחר הפסקה הודיע סדובסקי שהוא עומד על תביעתו (וזו כמובן זכותו המלאה) והצדדים הסכימו שאין צורך בהגשת ראיות וכי ניתן להכריע בתובענה על בסיס כתבי הטענות וסיכומים שיוגשו.

יישום הדין על ענייננו סדובסקי טוען לשלוש קבוצות של ביטויים מכפישים אליהן אתייחס להלן: "ביטוי מכפיש ראשון לפיו בפסה"ד קבע ביה"מ כי התובע טען שלחיאני רצחה את המנוחה במו ידיה ואף חייב אותו לפצותה בשל כך". "ביטוי מכפיש שני לפיו בפסה"ד קבע ביה"מ כי התובע טען שלחיאני יודעת כי בת כיתה אחרת מהכיתה היא הרוצחת ואף חייב אותו לפצותה בשל כך"; "ביטוי מכפיש שלישי...לפיו התובע השמיץ את אולה קרבצ'נקו". ראשית, ביחס לביטוי הראשון הנטען, עיון בפירסום מעלה שסדובסקי קורא לתוכו את שאין בו. לא נכתב בפירסום שסדובסקי טען שגב' לחיאני רצחה את תאיר ז"ל "במו ידיה". נכתב בפירסום שסדובסקי הפיץ תאורית קונספירציה לפיה היא "הרוצחת האמיתית". שנית, סדובסקי טוען שעל מנת שהפירסום יהיה דין וחשבון הוגן על מה שנקבע בפסק הדין צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שבית המשפט קבע בפסק הדין שהתובע עשה את הפרסומים והשני שבית המשפט חייב את סדובסקי לפצות את לחיאני בגין אותם פרסומים.

...

אינני מקבל טענה זו ממספר טעמים: (1) בכתב ההגנה נטען באופן כללי לפרסום מותר "ע"פ ס' 13 לחוק" (סעיף 5 לכתב ההגנה); (2) אמנם בסעיף 11 לכתב ההגנה מצוטט סעיף 13(5) לחוק אך מיד לאחר מכן נכתב: "הנתבעת תטען כי הפרסום נאמן לפסק הדין, ועל כן חוסה תחת הגנת פרסום מותר"; (3) ברור שסעיף 13(5), כשלעצמו, אינו רלבנטי, גם לשיטת סדובסקי, שכן הוא עוסק ב: "פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". בענייננו, הנתבעים כלל לא טענו שהם בגדר בעל דין או עד בהליך; (4) חלק ניכר מכתב ההגנה עוסק בהפניה לקביעות בפסק הדין שמוכיחות, לטענת הנתבעים, שאין ממש בטענות סדובסקי; (5) סדובסקי עצמו טען בכתב התשובה לכתב ההגנה שהוא עומד על "דין וחשבון הוגן על מה שנאמר" – כלומר, סדובסקי עצמו הבין ואישר שזו ההגנה הרלבנטית.

כעולה מהקביעות בפסק הדין סדובסקי סבר שהרוצחים האמיתיים היא מי מבין חברותיה וחבריה של תאיר ז"ל; סדובסקי הפיץ את "תאוריית החברות" בספר שכתב ובסרט שיצר; סדובסקי העלה חשדות פרטניים כלפי לחיאני; סדובסקי פרסם "חידת היגיון" עם שאלה רטורית שהתשובה מובילה למסקנה שלחיאני מעורבת ברצח; סדובסקי שיתף פוסט שבו יוחסה ללחיאני האשמה ברצח; סדובסקי סבר שיש כנגד לחיאני מספיק ראיות להרשעה; סדובסקי הזהיר שלא להאמין ללחיאני ושהיא שקרנית מקוצענית וככל שיחקרו אותה ויאיימו עליה בכליאה, האמת תתגלה.

עם זאת אציין שהעובדה שהנתבעים ריככו את נוסח הפרסום מי לאחר פניית סדובסקי מלמדת שהנתבעים היו קשובים לטענותיו ופעלו בתום לב. התוצאה לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 9,000 ₪.

הנתבעת הגישה תצהירים של עובדיה, אוהד רותם ומוטי קונפורטי, והסתמכה על חוות-הדעת שנתן השמאי מטעמה (להלן שמאי הנתבעת וחוו"ד הנתבעת); עוד הגישה חוות-דעת שנתן פרופ' יצחק רומן אשר בחן את המחברים שפורקו מהצנרת בביתו של התובע (להלן חוו"ד פרופ' רומן).

בהמלצת בית-המשפט באו הצדדים לכלל הסכמה כי יוותרו על שמיעת העדים העובדתיים, יגישו סיכומי טענות בכתב ויינתן פסק-דין מנומק על-סמך כלל החומר בתיק והסיכומים.

...

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סכומים מצטברים אלו (להלן יחד הסכום הפסוק): בגין עילת התביעה – סך של 58,865.25 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (29.4.2019) עד יום פסק-הדין.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

באי כוח הצדדים הסכימו למתן פסק דין על סמך המסמכים שהגישו וסיכומים בכתב אשר הוגשו.

דחיה במסירה בשל מגיפת הקורונה בא כוח הנתבעת טען בסיכומיו בכתב כי בתקופת הבנייה היו שלושה סגרים בעקבות מגיפת הקורונה (במועדים: 14.3.20 - 18.4.20, 11.9.20 - 13.10.20, 27.12.20 - 7.2.21) אשר עכבו את הבנייה, מבלי שצורפו אסמכתות לתמיכה לכך.

...

בסיכומים של בא כוח הנתבעת נטען לראשונה כי יש לדחות את התביעה של רות כיוון שאינה צד להסכם.

כיוון שרות לא הייתה צד להסכם המכר ולא הוצגו מסמכים אשר לזכויותיה בדירה, דין תביעתה להידחות.

התוצאה אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים מס' 2 ו-3 (ביחד ולחוד) את הסכומים הבאים: (1) 27,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 1.7.2022 ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לתיק הוגשו כתבי טענות מתוקנים וכן הוגשה הודעת צד ג' שבהמשך התייתרה (ראו פירוט להלן).

טרם מועד קדם המשפט הצדדים הגישו הודעה משותפת לפיה הגיעו להסכמה למתן פסק דין בתיק על סמך החומר הקיים ולאחר הגשת סיכומי טענות מטעם הצדדים.

...

אני סבורה שנגרמה לתובע במקרה דנן עוגמת נפש משמעותית ומתמשכת ואני פוסקת לפיכך פיצוי בסך של 25,000 ש"ח לסיכום אשר על כן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך 120,000 ₪ + 27,500 ₪ + 25,000 ₪, ובסה"כ סך של 172,500 ₪.

כמו כן הנתבעת תשלם לתובע ההוצאות שהוציא בגין ניהול תיק זה – שכ"ט ששילם למומחים מטעמו, שכ"ט ששילם למומחים מטעם בית המשפט וכן עלויות בדיקות שבוצעו וכן ואגרות משפט.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 29,250 ₪ (ביצעתי הפחתה מסוימת בשל כך שהנתבעת חסכה שמיעת הוכחות והגשת סיכומים).

משלא הגישו הנתבעים – המערערים את סיכומיהם, ביקש התובע מתן פסק דין על בסיס האמור בסיכומיו ובתביעה.

בפסק הדין מיום 20.7.2023 נקבע: "הנתבעים לא מצאו לנכון להגיש סיכומים במועד שקבעתי ו"דין אי הגשת סיכומי הטענות בכתב במועד, כדין אי התייצבות לדיון" (תק' 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

בכתב העירעור נטען כי בית משפט קמא לא שם ליבו להפסדים כספיים שנגרמו למערערים בהליכים שונים שבהם המשיב פנה לחייבים שלהם והגיע איתם להסדרי חוב ללא סמכות וסגר שלא בסמכות את תיקי ההוצל"פ. הנסיבות האישיות שהובילו לאי הגשת סיכומים במועד הצדיקו ביטול פסק הדין.

המערערים הסכימו להצעה ביום 31.3.2024, כאשר דיון בעירעור היה קבוע ליום 1.4.2024.

...

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עקרונות היסוד לפי התקנות קובעים, כי בית משפט יקיים הליך שיפוטי ראוי והוגן.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין ובהחלטת בית משפט קמא ודין הערעור להידחות.