הסכמה להכרעה בערר על בסיס חומר בתיק ללא דיון הוכחות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 29674-10-22 עבאסי נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 418617/2016 לפני כבוד השופט רם וינוגרד כבוד השופטת שושנה ליבוביץ כבוד השופטת תמר בר-אשר המערער מחמד עבאסי ע"י עו"ד נאיל זחאלקה משיבים מדינת ישראל ע"י עו"ד גלית שוהם פסק דין

רקע בהתאם להכרעת הדין בת"פ 49289-05-17 (ההליך הראשון) וכאמור, המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים, שבעניינה הואשם באישום השני וזוכה מעבירת איומים נוספת שבעניינה הואשם באישום הראשון.

בהתאם להסדר דיוני שעליו הוסכם, הכרעת הדין ניתנה על סמך חומר החקירה שהוגש לבית המשפט ולאחר שמיעת טענות הצדדים.

על החלטת המעצר הוגש ערר שנידון ביום 18.9.2015 בבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ת 29687-09-15) ובהחלטה ממועד זה נקבע כי המערער ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו, בפקוח מלא של אביו או אחיו, לצד תנאים מגבילים נוספים.

תחילה ראוי להזכיר כי "מחדל חקירה" המצדיק זכוי הוא רק אם נמצא כי נוצר חסר ראייתי משמעותי, הנובע מהעדרה של פעולת חקירה משמעותית החיונית לבירור האמת ונימצא כי העדרה מונע את הוכחת אשמת הנאשם או את אפשרותו להוכחת חפותו (ראו דיון נרחב בסוגיית מחדלי חקירה והשלכתם בע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (18.5.2006), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקות ז-ח והפסיקה שם).

בנסיבות הנדונות לא נמצאה בגזר הדין טעות מהותית או נימוק אחר המצדיק היתערבות בו. מיתחם העונש ההולם שנקבע בגזר הדין ואשר כאמור, אינו שנוי במחלוקת (בין מאסר מותנה לשמונה חודשי מאסר בפועל בעיניין עבירת האיומים ובין ענישה מותנית למספר חודשי מאסר בעיניין עבירת הפרת הוראה חוקית), נקבע לאחר שבית המשפט קמא עמד על הערכים החברתיים הנפגעים מהעברות שבהן הורשע המערער, על חומרת העבירות ועל הנסיבות שבהן נעברו וכן לאחר בחינת מדינות הענישה הנוהגת.

...

בעניין זה מקובלת עלינו קביעת בית המשפט קמא, אשר קבע לאמור: "ללא ספק, אמירות המופנות לאדם כמו 'אראה לה' וגם 'אדע איך להגיע אליה', או בסגנון דומה, ושעה שאִמרות אלו או כמותן לא נאמרו בשׂיח שגור בין רעים או בבדיחות הדעת, הרי הם דברי איום מפורשים שנועדו להפחיד. אין בידי להסכים עם ניסיון ההגנה להציג משפטים אלה כגבוליים (...). חשוב לציין, כי הדברים גם נאמרו תוך שהנאשם מקלל את פקידת הסעד ואת המאבטח שמולו. שלא בדומה לאירוע הראשון, אין כל אינדיקציה בנסיבותיו של האירוע השני לכך שאותה עת הוא סבל מבעיה רפואית-נפשית כלשהי (התקף חרדה, התקף פסיכוטי וכו'). מכאן, לא רק שנקבע בזאת כממצא כי הנאשם איים 'להראות' לפקידת הסעד וכי יידע 'להגיע' אליה, אלא שגם הוכח כי הוא מודע לדבריו המפחידים" (ההדגשות במקור) (שם, פסקה 31 וראו גם פסקה 32).

לנוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, מקובלת עלינו מסקנתו בכל הנוגע לניתוח עבירת האיומים ובעניין התקיימות יסודותיה העובדתיים והנפשיים בנסיבות הנדונות, העולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין עבירה זו (על יסודותיה של עבירה זו ראו בעניין רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96 (2006)‏‏, כבוד השופטת (כתוארה אז), ד' ביניש, פסקאות 40-31).

בעניין אי חקירת המערער בעניין האישום הראשון ואי הטחת תוכן האיום בפניו, מקובלת עלינו מסקנת בית המשפט קמא בהכרעת הדין כי אף אם הדבר מעורר קושי מסוים, אין בכך כדי לכרסם בעוצמת הראיות.

יוער כי פרופ' שטיינברג העריך את שיעור הנכות ב-10% אך מובן כי שיעור הנכות אינו עניין לדיון כאן.

המערער לא השלים עם המלצות המומחה ובקש לזמנו לחקירה אשר נקבעה לחודש ינואר 2022, אולם לאחר שיקול נוסף החליט המערער לוותר על החקירה והצדדים הגישו סיכומיהם על בסיס החומר שבתיק, לאחרונה בחודש מאי.

ככלל, בתי המשפט לרבות וועדות ערר כגון וועדה זו, ייטו לקבל את מסקנות המומחה מטעמן אלא אם יש שיקולים כבדי משקל העומדים מנגד.

במקרה דנן מסכים המומחה, ד"ר פריימן, כי המערער סובל מנכות כמשמעותה בחוק, גם אם קלה, וגם אם הוא סבור כי אין לקשור מצב זה לשירות הצבאי, אין בכך כדי להביא לדחיית עניינו של המערער מאחר ולא חצה את הסף של עצם קיומה של נכות.

נטל הראיה בתביעות לפי חוק הנכים הוא בסטאנדארט של רמת הוכחה של "מתקבל מאד על הדעת"- כי הפגימה שבגינה מתבקשת ההכרה נגרמה בתקופת השרות ועקב השרות (למשל, ע"א 472/89 קצין התגמולים‎ ‎נ' רוט).

שאלת הזכאות להכרה בנכות בגין מחלה קונסטיטוציונאלית שנמצאת עוד ב-"תהליכי דגירה" טרם הוכרעה בפסיקה ומכל מקום הכרעה בה אינה דרושה בהליך זה. כאשר המערער טוען לנכות מפאת מחלה קונסטיטוציונאלית אצלו חלה הילכת אביאן שזכתה להתייחסות מקיפה בפסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות (רע"א 2652/19 פלוני נ' מדינת ישראל - קצין התגמולים; ורע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הבטחון).

...

חוות דעתו של ד"ר פריימן הייתה מפורטת וקוהרנטית ולטעמנו משכנעת בהרבה משתי חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים להליך.

לאור כל השיקולים שנסקרו דלעיל לא מצאנו כי התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגימה ולפיכך אנו דוחים את הערעור ומותירים את החלטת המשיב מיום 7.7.2019 על כנה.

בנסיבות, לא מצאנו מקום לחיוב המערער בהוצאות ההליך.

התיק נקבע לשמיעת ראיות.

כתב האישום בוטל בהסכמת הצדדים ובנוסף עתר המבקש להוצאות בסך 2,000 ₪ בטענה שנאלץ להגיע לשני דיונים בבית המשפט וחש מוטרד נפשית מעצם קיום ההליך ומהתנהלותו הבלתי תקינה של השוטר לטענתו.

דיון והכרעה: סעיף 80(א) לחוק קובע כי על-מנת שתקום זכות לקבלת פיצוי והוצאות הגנה, על נאשם שזוּכה בדין או שהאשום בעיניינו בוטל הנטל להוכיח התקיימות של אחת משתי עילות חלופיות: האחת, "ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה". והשנייה, "ראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת". גם בהתקיים אחת משתי העילות האמורות, פסיקת הפצוי והשיפוי אינה מובטחת אלא היא מסורה לשיקול-דעתו של בית-המשפט ("רשאי").

האם התביעה פעלה באופן סביר ובתום לב והאם על סמך החומר שהיה מונח לפני התובע היה תובע סביר מגיש כתב אישום.

אין חולק כי המבקשת ניסתה להודיע למבקש מראש על חזרה מאישום ובכך לייתר את התייצבותו לדיון הוכחות אולם שעה שהמבקש בחר שלא לענות לשיחות חסויות -לא צלח הדבר.

זכות ערר כחוק.

...

לפיכך, לשיטתה, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המבקש בעילה של "לא היה יסוד לאשמה" וכמו כן, אף לא קיימות "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי לטובתו ועל כן יש לדחות את בקשתו.

סוף דבר: המשיבה יכולה הייתה לחסוך את ההליך המשפטי ואת התייצבות המבקש לדיונים ולחזור מאישום, בשל רף הראיות הנמוך ועבר תעבורתי כתגובתה עוד במעמד אישור הדוח ע"י תובע ביום 22.5.22.

לאור האמור לעיל, מצאתי מקום לפנים משורת הדין, להיעתר לבקשה באופן חלקי ואני מחייבת את המשיבה בהוצאות לטובת המבקש בסך 250 ₪ וזאת בגין הגעתו לדיון ההקראה בלבד.

בפתח דיון ההוכחות שנערך ביום 19.10.2022 בפני הרכב שכלל את השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגות הציבור גב' ז' אסא וגב' ו' יריב, ציין בית הדין כי קיים פער של שנה בשיחות הטלפון המפורטות בפלט שהוצג.

דיון והכרעה כידוע, נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין בכלל ופסק דין המטיל חיוב כספי בפרט.

נטל השיכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מנקודת המוצא דלעיל מוטל על המבקש, אשר עליו להראות כי סכויי העירעור להיתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי הענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הבצוע (ע"ע (ארצי) 44633-10-12 סביניך - צוות 3 בע"מ (8.4.2013); עע"מ 2152/13 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה קרית טבעון נ' ועדת ערר מחוזית חיפה (23.4.2013)).

מכל מקום פסק הדין לא נומק בפסיקה לפי הסכום הממוצע כעולה מהחלטת ההתראה הראשונה אלא ניתן "על סמך החומר שבתיק בית הדין וטענות הצדדים", כך שהפסיקה אינה עולה לכאורה בקנה אחד הן עם ההסכמה לפשרה והן עם החלטת ההתראה הראשונה.

...

יישום – לנוכח סיכויי הערעור שאינם מבוטלים בנסיבות בהן על פני הדברים פסק בדין ניתן בניגוד להסמכת הצדדים בהסכמה לפשרה ובמותב חסר וכן לנוכח מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים מצד אחד, אך בהינתן העובדה שהמבקשים מודים בחוב בסכום של 7,500 ש"ח והסכימו לשלם במסגרת ההסכמה לפשרה סכום של 25,000 ש"ח מהצד האחר, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לתשלום סכום של 10,000 ש"ח למשיב באמצעות באי כוחו וכן הפקדת סכום של 20,000 ש"ח, בין במזומן ובין בערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית דין זה, עד לא יאוחר מיום 13.10.2023 (להלן – המועד הקובע).

לא יבוצעו הן התשלום והן ההפקדה עד למועד הקובע, תפקע מאליה החלטתי זו וסכום פסק הדין יעמוד לפירעון מידי.

סוף דבר – פסק הדין מעוכב באופן חלקי בכפוף ובהתאם לאמור בסעיף 13 להחלטה לעיל.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הפנה לאמור בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בפניי ואמר כך: "אם כך ולאור עמדתנו שפסק הדין כפי שהוא נכתב איננו יכול לעמוד בהיותו לא מנומק, מוצע שהערעור יתקבל ובית משפט ינמק את פסק דינו מחדש על בסיס החומר שבתיק בכל הנוגע לזכויות שבהן ראה לזכות את המשיבה.

דיון והכרעה נטלי ההוכחה אעיר תחילה כי לעניין נטל ההוכחה, משקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") מנגנון של ראיית שתוף הניתן לסתירה, הנטל העקרוני הוא דוקא על הנתבע.

כדי לקרוא על הצדדים הפרדה רכושית, צריך הנתבע להראות בין הסכם ממון, בין הסכמה מפורשת (וראה: ו"ע (ת"א) 9451-10-16 מנהל מסוי מקרקעין נ' רייך {פמ"מ – 09.04.2017}), בין להצביע על רכוש התובעת (וכזאת לא עשה), אך טענת "ההפרדה הרכושית" לא הוכחה, והחזקה שבחוק היא שתוף רכוש (וראה: ע"א 5461/11 חכמי נ' מנהל מסוי מקרקעין {פמ"מ – 05.02.2013}).

. ואין עורר כי הנטל להוכיח כי אלו לא הגיעו לנכסי הנטענים ב..

...

כך מצאנו בעדות הנתבע, בין השאר: "ש. בכתב ההגנה שלך, סעיף 6, אתה טוען שאתם הגעתם לקריסה כלכלית של הצדדים, התכוונת שהקריסה הכלכלית שלכם היא משותפת?

לבית המשפט: הקריסה הכלכלית שאתה מדבר, היא גם שלך וגם שלה, כמו שעלול להילמד מהניסוח, או שהיא קריסה כלכלית רק שלך והחובות הם הבעיה שלך? אם אני בתוך החובות האלה אז, כתבת "הצדדים". הקריסה היא גם שלה? כן. לבית המשפט: הקריסה הכלכלית הזו היא של שניכם? כן. מעמ' 25 מצאנו גם כך: "ש. טענת שיש חובות. אז למה לא מכרת נכסים?

ובעמ' 30 מצאנו: "ש. לבית המשפט: נחזור לדבר מס. בעצם, כל הדירות הללו זה לא דירות אלא מלאי עסקי, הון. אתה פשוט מכניס ומוציא דירות למלאי, זו העבודה שלך, כמו קבלן. הכל מלאי עסקי, נכון?

נדמה שדי בכך להסביר מה טעם סבור אני כי נכסי .

סוף דבר פסק דיני מיום 9.6.22 על החלק האופרטיבי שבו, מסעיפים 47 – 49, בעינו עומד.

אני ממנה את המומחה רו"ח אבי יחזקאל לשום שווי הזכויות ותשלומי האיזון כנובע מפסק דין זה. חוות הדעת תינתן בתוך 90 ימים מהיום סוגיות מוניטין ונכסי עתודה כלכלית לא יחושבו.