הסכמה לביטול סעיף בוררות בחוזה

בהתאם להסכם, רכשה קול הכרמל מחברת העובדים את זכויות החכירה שלה בנכס, כפוף לזכויותיו של הדייר המוגן המחזיק בנכס, מר יצחק משי, הנתבע 2 (להלן: "משי"), תמורת 1.588 מש"ח. בסעיף 12.2 להסכם, תחת הכותרת "תוקף ההסכם", נקבע כי: "היה ונדרשת קבלת הסכמת עירית חיפה ו/או גוף אחר כתנאי למכירה אזי במקרה של אי הסכמה כזו יבוטל החוזה והצדדים ישיבו האחד למישנהו את מה שקבלו על פי חוזה זה עד ליום קבלת אי ההסכמה מעירית חיפה ו/או הגוף האחר – ולא תהיה במקרה זה למי מהצדדים כל טענה כנגד מישנהו." לטענת הערייה, ההסכם לא הובא בפניה ולא ניתן אישורה להעברת זכויות החכירה.

ג - דיון והכרעה בטענות הסף ג.1 – תניית בוררות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע כדלקמן: "(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

...

לעניין זה ראו דברי בית המשפט ברע"א 2299/23 אליעזר זילברברג נ' ליאורה פרו (15.8.2023): "היעילות הדיונית היא התכלית המרכזית העומדת בבסיס כללי הסמכות העניינית. מקום בו דן בימ"ש המחוזי בתובענה שאחד מסעדיה בא בגדרי סמכותו העניינית, משקיע משאבים בבירורה ומכריע בשאלות שבמחלוקת, אין זה יעיל כי הדיון בסעדים אחרים הנובעים מאותה עילה יתקיים לפני בית משפט אחר. אין הצדקה לקבוע כי בימ"ש השלום הוא בעל הכשרה ייחודית לדון בסעדים אלו. לפיכך, יש ליישם את כללי הסמכות העניינית באופן המאפשר לבימ"ש המחוזי לדון בתובענה כולה; ודוק, אין במסקנה זו כדי לסתור את שנקבע בעניין עקריש, שעסקה בתביעה שהוגשה לבימ"ש המחוזי אשר כללה שני סעדים: סעד שעניינו חזקה ושימוש במקרקעין; וסעד כספי שבתחום סמכותו של בימ"ש המחוזי. למעשה השאלה שבענייננו הפוכה ולא נדונה בעניין עקריש: מקום בו הוגשה תביעה לסעד במקרקעין שבתחום סמכותו של בימ"ש המחוזי, האם מוסמך בימ"ש המחוזי לדון גם בסעד כספי הנובע מאותה עילה אף שסכומו נופל בגדרי סמכותו של בימ"ש השלום. בעניין זה יש להעדיף גישה פרשנית המצמצמת את היקף המקרים בהם נאלצים בתי המשפט לקיים התדיינות כפולה באותו עניין בשתי ערכאות שונות אף שהרקע לשני ההליכים נובע מאותה מסכת עובדתית". שאלת החזקה במקרקעין נגזרת מהכרעה בשאלות הקנייניות, ואין צורך לדון בה בנפרד.

ד - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי אני דוחה את הבקשה לעיכוב הדיון בתביעה בשל תנית בוררות כמו גם את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות ו/או שיהוי.

אני מקבלת את הטענה להיעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה, בשים לב למהות הסעדים.

וביישום לענייננו - בהסכם הבוררות מיום 23.03.2015 אמנם נקבע כי "פסק הבוררות יהיה מנומק בתמציתיות, אלא אם כן הודיעו הצדדים כי הם פוטרים את הבורר ממתן נימוקים" (סעיף 6) אלא שבישיבה מיום 25.01.2023, שנים רבות לאחר מכן, הסכימו הצדדים כי "הבורר יוסמך להכריע בסכסוך במתכונת של סעיף 79א לחוק בתי המשפט". במכתבו מיום 13.03.2023 חזר והבהיר גם הבורר כי "בד בבד עם השלמת התשלום יומצא לצדדים פסק בוררות במתכונת לפי סעיף 79א". הסכמה זו בלעה את ההסכמה הקודמת וביטלה אותה.

...

מקריאת פרוטוקול הישיבה כמו גם תצהירו של אנקונינה בדבר השיח שקדם להסכמה, אפשר להסיק גם אפשרות הפוכה לזו המוצעת ע"י אנקונינה, מתקבלת על הדעת אף היא, לפיה הבורר, ששמע רק ראיות לסוגיית השותפות, ואף הדגיש בפסק הבוררות כי שמע ראיות רק "בשאלת קיומה של שותפות" (סעיף 11 לפסק הבוררות) סבור היה שלא הוכחה כלל שותפות (גם שני הבוררים הקודמים וגם בית המשפט בצרפת סברו שהסכם השיתוף מיום 12.10.2010 חסר תוקף) וכי במקום לדחות כליל את תביעת אנקונינה ולעבור לשלב השני ולברר רק את התביעות הכספיות של נוריאלי נגד אנקונינה, כי מוטב לסיים את הסכסוך בפשרה, כך שבמקום שאנקונינה יצא וידיו על ראשו, ייפסק לזכותו "משהו", גם לרבות דחיית התביעות הכספיות נגדו, עת נוריאלי, בעל ההון, שנותר הבעלים היחיד של נכסי המקרקעין, יוכל "לחיות" עם תוצאה זו. ממילא טענת אנקונינה לפיה פסק הבוררות "משולל היגיון, בלתי סביר באופן קיצוני ואינו מתיישב עם המחלוקות בתיק", הנחזית כטענת טעות, שכידוע אינה מהווה עילת ביטול, נשמטת אם נניח שהבורר אכן היה בדעה כי על פי הראיות והדין - טענת השיתוף שבפי אנקונינה צריכה להידחות.

הטענה בראש האחד לפיה הבורר לא הכריע בכל תביעות אנקונינה, עת הזכיר רק את נכס האוניברסיטה והתעלם משני נכסי המקרקעין האחרים, דינה להידחות, משהבורר קבע ברחל בתך הקטנה כי "הנני דוחה את יתר התביעות של מקס אנקונינה בפסקאות א–יח", מה גם שהחלק הארי של טענות אנקונינה כיוון לנכס האוניברסיטה, עת שאר הנכסים הוזכרו כמעט בדרך אגב.

התוצאה אני דוחה את בקשת המבקשים לביטולו של פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני ביום 14.03.2023, ומורה על אישורו, כפוף להטמעת שני התיקונים הבאים: חלף ההיגד "הנני דוחה את התביעות של דוד נוריאלי בסעיפים 20-31 ו-34-46 לכתב תביעתו" יבוא "הנני דוחה את התביעות של דוד נוריאלי בסעיפים 20-52 לכתב תביעתו". סעיפים 15 ו-16 לפסק הבוררות – יימחקו מפסק הבוררות.

יש לציין כי בתשובת המשיבים לתגובת המבקש, הם הודו למעשה כי לבורר ניתן מנדט לברר את המחלוקת בין הצדדים לפי ס' 4 להסכמי שכר הטירחה, אך טענו שההסכמה לבוררות ניתנה רק ביום 11/7/19, כך שההחלטה בדבר הטלת העיקולים מיום 13/5/19 קדמה לה ולא ניתן לתת לה תוקף.

בישיבת הבוררות שהתקיימה לאחר מכן ביום 15/11/19 המשיב 1 היתייחס לתביעה שכנגד ודבריו נרשמו בפרוטוקול כדלקמן (נספחים 8-6 לתשובת המבקש לבקשת הביטול): "יש הסכמה שתידון בתביעה באותם תנאים של הסכם הבוררות שחתמנו בפניך". לפיכך, טענת המשיבים כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף נדחית.

...

נראה שהטענה הועלתה באופן סתמי ולא מנומק, ועל כן גם היא נדחית.

סיכום בקשת המשיבים לביטול פסק הבוררות נדחית, בהיעדר עילת ביטול.

בהתאם להוראותיו של סעיף 28 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, ונוכח דחייתה של הבקשה לביטול פסק בוררות, אני מורה על אישור הפסק.

הסעד שהתבקש: "לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע מחצית מהרווחים (הכנסות בהפחתת הוצאות) שהתקבלו ויתקבלו מהפעלת הקיוסק ברחוב הרצל 6 פינת רוטשילד תל אביב (כהגדרתו בסעיף 12 לחוזה מיום 15.6.2017), החל מיום חתימת החוזה ואילך, אך לא פחות מסך של 6,000 ₪ לחודש". בפסק הבוררות שניתן ביום 30.10.19 נקבע בין היתר בסעיף 77: · ההסכם שמחייב הוא ההסכם שצורף כנספח א לתצהיר התובע וכי סעיף 3 (4) נמחק מההסכם בהסכמת התובע ונתבע 1 במעמד החתימה.

ביחס לסעד שנפסק בבוררות קבעתי כי: "כב' הבורר הגיע למסקנה שלא הייתה בין הצדדים הסכמה על ביטול ההסכם והשבת הסכומים שהתובע שילם.

...

בסיכומו של דבר, לא מצאתי שנפלה בפסק הבוררות טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין לפי סעיף 29ב (א) לחוק הבוררות, וגם לא מתקיימות העילות לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כמו כן נדחית הבקשה לביטול פסק הבוררות.

בפסק הבוררות, המנומק והמפורט, נקבע, כי על פי פרשנותו הנכונה של ההסכם, ומשנדחתה, כלא מוכחת, טענת המבקשת אודות הסכמה לבטל את סעיף 2, ולוותר על התנאי המתלה של השגת היתר בניה בתוך 24 חודשים, פקע ההסכם ביום 13/4/17.

...

התוצאה היא, שלא בוססה כל עילה לביטול, או להתערבות, בפסק הבוררת הנכבדה.

הבקשה נדחית, ומכוח הוראת סעיף 28 של חוק הבוררות- מאושר הפסק לפי סעיף 23 של החוק.