הסכמה דיונית למתן פסק דין ללא חקירות על בסיס כתבי טענות

בפתח ישיבת 12.3.2023 נעשה ניסיון נוסף להביא את הצדדים להסכמה דיונית שתוביל לסיום הסיכסוך בכללותו.

ב"כ המשיבים ויתרו על חקירת המצהירה - מתמחה ממשרד ב"כ ורסו שביצעה את "תפיסות המסך" שצורפו לבקשה, זאת מבלי להודות בטענה כלשהיא.

ההיתקשרות עם אופטיקנה בקשר למותג Cattleya נעשתה על ידו וכדבריו :"אני ובעזרת החברה שלי. ואין לי איתם הסכם. על בסיס האמון והיחסים ביננו. אין הסכם בכתב. המותג הוא של אופטיקנה. אין הסכם בכתב בנוגע לפרסומת של המותג באמצעות עומר אדם. ההיתקשרות נעשתה על ידי באמצעות חברת ORG בע"מ. שאני הבעלים שלה ב 100 אחוז" (עמ' 13 לפרוטוקול).

כך גם נפסק מפי כב' השופט ש' לוין בע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש מפסקי כרם שלום, פ"ד מה (1) 617 (1991): "הלכה פסוקה היא, כי אין לאכוף צו, שניתן על-ידי בית המשפט בהליכי ביזיון בית המשפט, אלא אם כן הוא מצוה במלים חד-משמעיות את אשר חייב להעשות... כמו שכתב בית-משפט זה מפי השופט ח' כהן בע"פ 514/66 [2], בעמ' 612: "גם לנו נראה שבדרך כלל אין בית-משפט נזקק לראיות חיצוניות, לא בדבר כוונות בעלי הדין ולא בדבר כוונת בית-המשפט, כדי לפרש את הצוו ולהעניק לו, לאחר המעשה, משמעות שלא היתה בו על-פניו. ההליכים לפי פקודת בזיון בית-המשפט הם, כידוע, מעין פליליים, וכל ספק בדבר משמעותו של צו בית-המשפט צריך לפעול לטובת הנתבע-הנאשם, העומד בחזקתו שלא הפר את הצוו - ולו מן הסיבה בלבד שלא הבין (ולא יכול להבין) את משמעותו". ובהמשך: "הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צוים הברורים על פניהם או שניתן ללמוד על משמעותם ללא טירחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים...". ומן הכלל אל הפרט: לאחר ששבתי ועיינתי בנימוקי הבקשה, התגובות, התשובה לתגובה וטענות באי כוח הצדדים בדיון, ראיתי לדחות את הבקשה, זאת מבלי שיהא בכך כדי להביע דיעה לגופם של דברים בשאלה אם מי מהמשיבים מפר את הוראות פסק הדין - אם לאו.

...

בענייננו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהו עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להידחות.

תמצית טענות אופטיקנה דין הבקשה להידחות.

כאמור, בנסיבות העניין אני סבורה שהתשתית הראייתית המצומצמת שהובאה במסגרת הדיון בבקשה אינה מספיקה לקביעת מסמרות והכרעה במחלוקות שבין הצדדים בסוגיה זו. טענות ורסו ביחס לפרשנות שיש ליתן להצהרות פאי בהסכם הרישיון כמו גם השאלה אם יש לראות בפעולותיו של אדם כבעל המניות, הדירקטור והמנהל הכללי של פאי מחד גיסא וכפרזנטור של המותג Cattleya מאידך גיסא, משום הפרה של פסק הדין שניתן כנגד פאי או כפעולה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני (כנטען בסעיף 26 לבקשה), חורגות מגדר הדיון במסגרת של בקשה לצו על פי פקודת בזיון בית משפט והן שמורות לורסו לדיון בהליכים המתאימים.

ביום 14 בנובמבר 2022 הסכימו הצדדים, כי בית המשפט יוסמך להכריע כבר בשלב זה, בשאלה האם עומדת לנתבעים זכות תיקונים אם לאו, זאת ללא צורך בשמיעת חקירות (להלן: "ההסדר הדיוני"), זאת בשים לב לכך, כי רכיב הליקויים נקבע בפסק בוררות שאושר בבית משפט השלום בת"א, בת.א. 24137-12-22.

נוכח הסכמת הצדדים להשלים סוגיה זו ללא חקירות אלא על סמך טענות בכתב, איפשרתי לצדדים להתייחס להבהרת המומחה ולקביעותיו.

מכאן להמשך - יודיעו נא הצדדים עד ליום 13 ביוני 2023, אם ניתן לסיים את ההליך בפסק דין משלים, על בסיס חוות דעתו של השמאי (ירון גולן) מטעם בית המשפט, אינג' ירון גולן (בסך של 69,800 ₪), לצד פסיקת הוצאות ושכ"ט לפי שק"ד בית המשפט.

...

בהקשר זה מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה הם נחשפו לליקויים אלה רק במסגרת ההליך המשפטי, וכי לא נעשתה אליהם פנייה מקדימה בקשר לכך קודם לכן.

ביום 27 במרץ 2023 ניתנה החלטתי ובגדרה שיקפתי לצדדים את הכרעת מומחה בית המשפט, לפיה ניתן לייחס סך של 59,810 ₪ לליקויים שאינם נוגעים לאיטום ורטיבות ומתוך סך זה ניתן לבצע הפחתה שבין 10%-15% (היינו סך של 5,981 ₪ - 8,972 ₪) בגין ביצוע עבודות לפי ערכי קבלן שאינו מזדמן.

עמדתה של הנתבעת מקובלת עליי בהקשר זה. אם לשיטת המומחה בפסק הבוררות, קבלן מזדמן יכול לבצע את אותן העבודות בהפחתה של העלות בסך של עד 30%, יש מקום ליתן טעם מניח את הדעת, מדוע קביעה זו אינה חלה על הנתבעת-חברה קבלנית שמכירה את הפרויקט.

טעם שכזה לא הונח לפניי בדיון היום, ומכאן שקביעת המומחה בפסק הבוררות שאושר היא זו שמקובלת עליי.

בדיון מיום 23.2.2022 במסגרת התביעה כאן הודיעו הצדדים כי ישקלו הסכמה לפיה בכל הקשור לחיפוי אבני החוץ, יחול המתוה שנקבע בפסק הדין בבית המשפט המחוזי; בסופו של דבר, ביום 16.1.2023 ניתן פסק דין חלקי הנותן תוקף להסכמת הצדדים להחלת המתוה שנקבע בפסק הדין בבית המשפט המחוזי בכל הקשור לחיפוי אבני החוץ, כאשר תקופת האחריות בת 25 השנים תימנה החל ממועד המסירה המוסכם, קרי, 15.6.2007.

לאור הפער בין קביעות המומחים הורה ביום 24.11.2015 כב' השופט יואב פרידמן, אשר דן בשעתו בתיק, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את הליקויים הנטענים בכתב התביעה, כמו גם את אלו המצוינים בחוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים (זאת למעט עניין חפוי החוץ, שלגביו הורה להמתין לתוצאות הערעורים שהוגשו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, שטרם נידונו באותו שלב).

משקלה של חוות דעת מומחה בית המשפט במסגרת סיכומיהם משיגים התובעים על חוות דעתו של המומחה ברלינר, על אף ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה תוכרע התביעה על סמך סיכומים בכתב שיוגשו בהתבסס על חוות דעתו, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה.

על כן, משלא התייצב מר גוכמן לחקירה על חוות דעתו, אין זו יכולה לשמש כראיה, אף לא כמסמך שיסייע לבית המשפט ליתן פסק דין על דרך האומדנא, כטענת התובעים בסיכומיהם.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462 [2003]: "הסכום הכספי שנפסק לזכות המערערים משקף בעקרו עלויות לכסוי תיקונים בדירות הדיירים. ממילא, נידרשת הערכה ריאלית של ההוצאה הנדרשת לצורך מימון עלויות התיקונים והבסיס לכך הוא הערכת המומחה לגבי השיעורים הנהוגים בשוק בזמן נתון, והערכתו נכונה לזמנה. לכן צדק בית המשפט כאשר הורה על תשלום ריבית שתתווסף לתשלומי הפיצויים בגין התיקונים ממועד חוות דעת המומחה, והכל בהתאם לסכומי העלויות שנקבעו בחוות הדעת במועד נתינתה." [פסקה 10 לפסק הדין] כן ראו ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' ואח' [1.12.2008] (להלן: עניין אברמוביץ'), בפיסקה 24.

...

מכל האמור לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעת לשלם לכל בעל/י דירה סך של 1,200 ₪, ובסך הכל - 81,600 ₪, בערכי פסק הדין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובעים את הסכומים הבאים: בגין תיקון הליקויים: סך של 59,300 ₪, בצירוף מע"מ בשיעור 17% ופיקוח הנדסי בשיעור 10%, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות דעתו של ברלינר (30.9.2021); בגין ירידת הערך: סך של 113,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד חוות דעתו של ברלינר (30.9.2021); בגין נזק לא ממוני: סך של 81,600 ₪, בערכי היום.

בהקשר זה אציין, כי הפער המשמעותי בין סכום התביעה ובין הסכום שנפסק בסופו של דבר נובע, בין השאר, גם מהעובדה שלאחר הגשת התביעה פעלה הנתבעת לתיקון חלק ניכר של הליקויים, וכן מהסכמת הצדדים לאימוץ המתווה שבפסק הדין בבית המשפט המחוזי בכל הקשור לחיפוי האבן החיצוני, ולקחתי זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין.

ביום 12.12.23 הגישו הצדדים "הודעה מוסכמת על הסדר דיוני". במסגרת הודעה זו הוסכם, כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין על בסיס הסיכומים, תצהיר התובעת שהוגש במסגרת ההליך הראשון ותיק המוצגים מטעם הנתבעת.

לא נשלחו שאלות הבהרה לד"ר נורמן והוא לא נחקר על ידי מי מהצדדים.

בעיניין זה יש לציין, כי לאור העובדה שהצלקת מוחרגת מהפוליסה נשוא הליך זה, הוסכם, כי ככל שהתביעה תיתקבל, פסק הדין לא יעסוק בנזק הנובע מהנכות הקשורה לצלקת.

שנית, עיון בפסק הדין שניתן בהליך הראשון מעלה, כי הוא מנומק, וניתן לאחר שבית המשפט שמע עדויות ובחן את החומר הרפואי שהוגש שם. כך נכתב בפסק הדין שניתן בהליך הראשון: "בהצטברות התשתית הראייתית לעיל, לא הרימה התובעת את הנטל הוכיח כי נפגעה בנסיבות שנטענו בכתב התביעה ועל כן לא הוכיחה שפגיעתה מהוה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק." כאמור, גרסת התובעת נשארה אותה גרסה.

...

נוכח כל האמור, הרי שהמחלוקת בענייננו היא כדלקמן: האם התאונה שאירעה לתובעת מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד- ואז פוליסת הביטוח בעטיה הוגשה התביעה דנן, לא חלה (שכן תאונת דרכים מוחרגת מהפוליסה- סעיף 3 א לפוליסה) ובהתאם, התביעה נדחית, או שמא, התאונה שאירעה לתובעת, אינה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד (כשזוהי למעשה קביעת פסק הדין שניתן בהליך הראשון), ואז התביעה מתקבלת, שכן תנאי הפוליסה מתקיימים והחריג אינו חל. טענות התובעת; לטענת התובעת, יש לדחות כל טענה מטעם הנתבעת, בכל הנוגע להיעדר קשר סיבתי רפואי או טענה לפיה, מדובר במחלה ממנה סובלת התובעת, זאת נוכח העובדה שלא נשלחו שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 56,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% פלוס מע"מ ממועד פסק הדין עד התשלום המלא בפועל.

נוסף על כך תשלם הנתבעת לתובעת החזר אגרה ראשונה ששולמה וכן עלות חוות דעת רפואית ששילמה התובעת על פי קבלה וחלקה במחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט בסך של 2,500 ₪, על פי קבלה.

את הסכומים תשלם הנתבעת לתובעת באמצעות בא כוחה בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, לכתבי הטענות צורפו תצהירים לתמיכה בעובדות וכל כל המסמכים הרלוואנטיים.

בעקבות קדם המשפט נקבעה ישיבת הוכחות, ברם סמוך למועד שנקבע הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית אליה הגיעו, שלפיה יינתן פסק הדין על בסיס הראיות שהוגשו, בלי חקירות ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

...

כאשר קוראים את ההוראה היסודית, הבאה בסעיף II(1)(i) לפוליסה, בצירוף התוספת, כי אז מתבקשת המסקנה כי הבסיס לפוליסת הביטוח הנדונה נעוץ באינטרס הממשי שהיה למבוטח, בתוקף בעלותו, במכונית מסוימת, ומשפסקה בעלותו בה, נפל הבסיס הזה והפוליסה פקעה וחדלה להיות בעלת תוקף.

לסיכום, חוק חוזה הביטוח, כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון, מורה כי חוזה הביטוח הינו "חוזה אישי" וככזה, אין באפשרות המבוטח "להעביר" את פוליסת הביטוח שהופקה לו לאחר בלי הסכמת חברת הביטוח מראש.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.