הסכמה בעל פה על תשלום שכר לפי שעה ללא הסכם עבודה בכתב

יש לציין כי גם בהליך הפינוי, הנתבעים לא הכחישו את הרשום בכתב יד בהסכם השכירות, אולם טענו כי סוכם בעל פה ביניהם לבין התובע, על שכירות ארוכת טווח ועל דמי שכירות קבועים של 3,700 ₪ (ר' סעיף 9 לפסק הדין שם).

אני דוחה לפיכך את טענת הנתבעים לפיה סוכם בע"פ על דמי שכ"ד קבועים בסף 3,700 ₪ בגין כל תקופת השכירות, שעה שטענה זו לא נתמכה בראיה כלשהיא, למעט עדות הנתבע 2, ובשעה שהטענה עומדת בסתירה למה שנכתב בכתב יד בהסכם השכירות.

התובע טען בכתב תשובה שהגיש שם, כי הוא זה ששילם לקבלן פדידה עבור העבודות הנ"ל. בהמשך לאמור, דחתה כב' השופטת חת מקוב את טענות הנתבעים בעיניין זה, באלו הדברים: "כל טענות הנתבעים לעניין ההשקעה שביצעו בנכס, על בסיס ההיתחייבות בעל פה של התובע כי יוכלו לשכור את הנכס לתקופה ארוכה (15 שנים) לא הוכחו. הנתבעים לא הוכיחו כי השקיעו כספים בנכס...הנתבעים טענו טענות שונות כאשר הם מנסים לאחוז בחבל משני קצוותיו. מצד אחד טענו כי הם חיים מקיצבת נכות ונתמכים בתשלום שכר הדירה על ידי המדינה ומן הצד השני, טענו להוצאות של עשרות אלפי שקלים על נכס שאינו שלהם (לפי סעיף 21 לתצהיר הנתבע, הפכו הנתבעים את הבית לארמון ובו גינה מפוארת) וזאת ללא הסכם בכתב, כשלא הציגו ולו קבלה אחת על התשלומים שביצעו או אסמכתא כלשהיא למקור המימון." (סעיפים 23-24 לפסק הדין).

...

מכל מקום, כאשר הוכח מחוות דעתו קוזי ומעדות התובע כי היו נזקים אקוטיים ויסודיים, אותם חייב היה התובע לתקן לפני כניסת הדיירים החדשים, כגון – סידור ארון החשמל, איטום חורים בקירות, תיקון דלתות כניסה שנפרצו, תיקון ארונות מטבח, פינוי פסולת / ציוד, וכדו', אני קובעת שסביר שמשך התיקון של הליקויים המהותיים, על מנת להשמיש את הבית למגורים, הינו בסדר גודל של חודש ימים.

אני מאשר לפיכך פיצוי בגין אבדן דמי שכירות לתקופה של חודש ימים, בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 התקבלה.

המחלוקת האם היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים? ככל שכן, האם חל על הצדדים צו ההרחבה בעיניין ההובלה? כיצד חושבה התמורה החודשית של התובע? האם קיבל שכר או תשלום גם עבור עבודת אחיו - יניב? מהו שיעור השכר החליפי של התובע? האם התובע זכאי לפצוי בגין העידר הודעה לעובד? מה היתה מתכונת העבודה של התובע? באילו ימים ושעות עבד או נתן שירותים לנתבעת? האם התובע זכאי לפצויי פיטורים.

בית הדין הארצי הוסיף שם על יסוד פסיקתו בעבר, שההחלטה האם אכן מדובר ביחסי עבודה תיתבסס על מכלול הנסיבות העולות מן הנתונים העובדתיים שבמקרה הספציפי שבפניו, ו"על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם: פקוח, הישתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיוצ"ב" (וראו הציטוט וההפניה לפרשת בן חיים בפיסקה 22 שבפרשת סלקום, וכן ע"ע (ארצי) 300245/97 בעיניין משה אסולין ואח' - רשות השידור, פד"ע לו, 689 (2001)).

עוד אין חולק כי את שירותיו נתן התובע אל מול הנתבעת באופנים הבאים: בין השנים 2000 ל-2010 נתנו שירותיו בשם "אסף הובלות". בין השנים 2010 ל-2013 ניתנו שירותיו בשם "זוהר נוח הובלות ושליחויות" אצלו עבד התובע או הציג זאת כך. (נספח א' לכתב ההגנה).

מבחן ההישתלבות – פן חיובי ושלילי בתצהירו טוען התובע כי כבר במפגש הראשון בין הצדדים ביקשה הנתבעת שהתשלומים יבוצעו באמצעות חשבונית מס (סעיף 5 לתצהיר).לטענתו שם סוכם בעל פה על יחסי עבודה מלאים.

מר כץ לא ידע לענות מדוע אין הסכם חתום עם הקבלן.

...

עוד טענה הנתבעת כי הכנסתו של התובע עולה עשרת מונים על הכנסה הנטענת כשכיר ולכן גם לו התקיימו יחסי עובד מעסיק מה שאין כן לדעתה, ממילא היה עליו להשיב את הסכומים מעבר להשתכרות של שכיר ולפיכך דין התביעה להידחות.

תביעה זו נדחית במלואה הן ביחס להעדר יחסי עבודה הן ביחס לחישובים שהגיש התובע והזכויות, שאף שאינם מגיעות לו הוכח כי חישוביו לקו בחסר לשון המעטה, כן נדחתה טענתו לתחולת צו הרחבה על פי פסיקה מפורשת.

(ע"ע 73/09 דב זיידמן נגד אי סי איי טלקום בע"מ) (פורסם בנבו) מצאנו כי מקרה זו נוכח כל המפורט לעיל אכן מצדיק השתת הוצאות על התובע.

התובע ישלם שכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 22,000 ₪.

] מתלושי השכר שהוגשו לתיק עולה, כי שכרו של התובע שולם על בסיס שעתי בסכום של 30 ₪ לשעה (כנטען על ידי הנתבעת) וכי התובע עבד בהקף של 84% משרה.

בנסיבות העניין, משהתובע לא העלה במהלך תקופת העבודה כל טענה לעניין החלטת הנתבעת לשלם דמי חג לפי ימי החג יהודים; קיבל בפועל תשלום בגין ימי חג יהודיים ושכר בתעריף של 150% בימי החג היהודיים; ולא העלה בכתב התביעה שהגיש לבית הדין כל טענה לעניין תשלום דמי חג לפי החגים היהודיים, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת שלפיה יש לבחון את תביעתו של התובע בהתאם לזכאות לתשלום ימי חג יהודיים.

להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו. על אף שאין חולק כי הצדדים הסכימו ששכר העבודה יעמוד ע"ס 30 ₪ לשעה, בהסכם נכתב כי "שכר העובד לשעה יהיה לפי שכר המינימום הקבוע בחוק" (אשר עמד באותה עת ע"ס 26.88 ₪ לשעה).

תראה לי את העידכון? העידכון נעשה בעל פה. יתרה מזאת, הוא ראה תלושים שהוא מקבל שכר כל חודש במידה והיה לו איזו שהיא טענה למרות שאם אני משלם מעל המינימום אני לא רואה כיצד התובע צריך לבוא בטענה שזה לא מספיק טוב כי זה מעל המינימום, מעבר למה שניסגר במעמד קבלתו לעבודה.

לא נעלם מעיננו כי הנתבעת בפועל שילמה לתובע שכר לפי 30 ₪ לשעה ולא לפי הרשום בהסכם העבודה.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: השבת הודעת מוקדמת שקוזזה שלא כדין בסכום של 2,520 ₪.

התביעות לתשלום פיצוי בגין פיטורים של לא כדין, פיצוי בגין אי מסירת מכתב פיטורים, הודעה מוקדמת וכן טענת הקיזוז - נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה.

חלק מדרישות התשלום מחושבות לפי שעות עבודה וחלקן בנקיבת סכום בגין "שירותים מיוחדים". התובע מוסיף, כי בשנת 2020 על מנת להפסיק את ניצולו על ידי הנתבע, ועל מנת למנוע מחלוקת בעתיד, היתנהל בין הצדדים משא ומתן לשם עגון ההסכמות בעל פה, להסכם מסודר בכתב, והתובע אף הסכים, בכפוף לחתימה על הסכם לטווח ארוך, למחול לנתבע על חובו ולסכם ההיתחשבנות בתשלום 3,000 ₪ שישלם הנתבע, ואולם הנתבע סרב לחתום על ההסכם ולפיכך הוגשה תביעתו.

בעוד שהתובע טוען בתצהירו כי תנאי ההסכם בין הצדדים גובשו בעל פה ובהתנהגות, תוך שהוסכם שתנאי ההסכם עם חברת "יוזמות" שבבעלות אביו של הנתבע, יחולו גם על הנתבע, קרי התאמה בין כמות העבודה למחיר, וכי תשלומים ששילם הנתבע, יהוו רק מקדמות - הרי שהנתבע טוען בתצהירו כי מעולם לא חתם על הסכם שכר טירחה, ההסכם שנחתם עם חברת "יוזמות", אינו קשור אליו והצדדים מעולם לא פעלו על פיו.

בהמשך, במענה לשאלת בית המשפט, טען התובע אחרת, והסביר כי ההסכמה בעל פה הנה שאם הפעילות גדלה, אז בהתאם לזה גדל שכר הטירחה (עמ' 9 שו' 15-16), וכן טען כי בחודש מרץ 2006 סוכם בין הצדדים על תשלום 300 ₪ (עמ' 18, שו' 4), ולטענתו מדובר על מקדמה (עמ' 19, שו' 11).

עוד יצוין בהקשר זה, כי אף אם היה מוכח כי אביו של הנתבע נתן הסכמה לשעור התשלומים לו טוען התובע, אין די בכך כדי לחייב את התובע עצמו, בשעה שלא הוכח כי בידי האב הרשאת הבן להגיע להסמכה כאמור.

...

מטעמים אלו אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שלא הגיש חוות דעת מטעמו, שעה שכלל לא הסכים לתשלום שכר הטרחה על בסיס שעות העבודה אלא על פי תשלום קבוע, ודרישת התובע לחיוב בתשלום שכר טרחה נוסף על זה שהוסכם על הצדדים, בין אם מכוח הסכם המיוחס לחב' "יוזמות", אותו ביקש התובע להחיל על הנתבע, ובין אם מכוח שכר ראוי לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, נדחית.

בשעה שקבעתי, כי מקובלת עלי גרסת הנתבע בנוגע לשיעור שכר הטרחה המוסכם, אשר עמד על סך של 550 ₪, בתוספת מע"מ, לשנים 2018-2020, יש לבחון האם שילם הנתבע את מלוא שכר הטרחה, בהתאם להסכמה זו. כאמור, התובע צירף לתצהירו העתקי שיקים שנמשכו מחשבונו, בתקופה שבין ינואר 2018 למאי 2020, ולפיהם שולמו לתובע מידי חודש בגין תקופה זו, סך של 550 ₪, בתוספת מע"מ. כמו כן שילם התובע ביום 4.12.18 סך של 3,510 ₪ בגין דו"ח שנתי ותשלום נוסף על סך של 3,510 ₪ ביום 1.5.20.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית בזאת.

לסיום, הגם שדחיתי את התביעה, אדרש בקצרה ולמעלה מן הצורך לטענות נוספות שהעלו הצדדים: טענת הנתבעים בדבר העידר יריבות, שכן לטענתם התובעת אינה מי שהתקשרה עימם בחוזה ואינה זכאית כלל לשכר טירחה, לטענות התובעת בדבר חיובם האישי של הנתבעים 2 ו- 4 לתשלום החוב ולהודעת צד ג' שהגישו הנתבעים.

לטענת התובעת, לאחר חתימת הסכמי 2017 הצדדים הסכימו להעמיד את שכר הטירחה עבור כל שנה על 50,000 ש"ח, וכי בעקבות זאת הסכמי 2018 שונו בהתאם ואילו הסכמי 2017 לא שונו, אך הוסכם בעל-פה כי ההסכמה תחול גם ביחס לשנה זו. הנתבעים טוענים, כי ההסכמים המאוחרים (הסכמי 2018) החליפו את הסכמי 2017 וכי הוסכם בהם על תשלום כולל של 50,000 ש"ח לכל אחת מהחברות עבור כל התקופה שעד למועד ההנפקה (וסכום זה כולל את הן את שכר הטירחה עבור העבודה על דוחות 2017 והן את העבודה עבור דוחות 2018).

אם כטענת התובעת, הצדדים הגיעו להסכמה הנטענת בין החתימה על הסכמי 2017 לחתימה על הסכמי 2018 (פער זמנים של כשבועיים) מדוע לא ציינו בהסכמי 2018 כי תנאי ההסכמים יחולו גם על שנת 2017? מדוע לא ציינו זאת בדואר האלקטרוני ששלחו לנתבעים, ושאליו צורפו הסכמי 2018? ועוד: הטענה בדבר ההסכמה בעל פה, לפיה הוסכם בין הצדדים, כי עבור העבודה על דוחות 2017 תשלמנה כל אחת מהחברות סכום קבוע של 50,000 ש"ח, לא נטענה בכתב התביעה המקורי והיא אף סותרת את כתב התביעה המקורי בו תבעה התובעת שכר על פי שעות העבודה שהושקעו בפועל.

...

אני סבור שעסקינן בהודעת צד ג' מיותרת, שכן אם טענות התובעת בדבר הסכמת הצדדים היו מתקבלות, ממילא טענות הנתבעים בהודעת צד ג' היו נדחות ואם טענותיה לא היו מתקבלות (כפי שקבעתי) ממילא אין מקום להודעת צד ג'.

סוף דבר: לאור כל האמור, לא מצאתי לבכר את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים ולא מצאתי שהתובעת הוכיחה ברמה הנדרשת זכות לתשלום שכר הטרחה הנוסף הנתבע בהליך זה. לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר להוצאות: לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין זה, ובשים לב לכך שהנתבעים אף לא שילמו את שכר הטרחה שלא היה שנוי במחלוקת, אלא בהליך זה, ולאור כל האמור לעיל, לרבות לעניין טענות הנתבעים שנדחו, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.