הסכמה במעשה להרעת תנאים

התובעת פירטה בתצהירה את המעשים המהוים, לשיטתה, הרעה בתנאי עבודתה.

תשלום עמלות התובעת טענה כי הואיל ובטרם העסקתה אצל הנתבעת היא הועסקה כשכירה בחברות קוסמטיקה וצברה חוג לקוחות משלה, הוסכם בין הצדדים כי היא תהא זכאית לקבל עמלות מכירה מכל סחורה שתימכר על ידה, בין אם מכרה בעצמה ובין אם באמצעות החברה.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים סבורים אנו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

לנוכח האמור, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה והתביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.

תנאי חוזה העבודה שונו בהסכמה עם מעברו של התובע לתפקיד גהותן, ולמעשה התניות העוסקות בשכר באותו חוזה עבודה - בוטלו: כפי שפורט לעיל, בין התובע למנהל הנתבעת ובעליה סוכמו תנאי העבודה של התובע עם מעברו לתפקיד גהותן.

הנתבעת טוענת כי הסיבה האמיתית להתפטרות התובע היא מציאת עבודה חדשה במוסד לבטיחות וגהות וכי הטענות לגבי שעות העבודה הרבות אינן נכונות והן הועלו רק לצורך הטענה של "הרעה מוחשית". המסגרת הנורמאטיבית – פצויי פיטורים: ס' 11 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 קובע כי התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה של עובד או בנסיבות שבהן אין לידרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו תראה לעניין חוק זה כפיטורים.

...

אנו דוחים את תביעת התובע ברכיב זה וקובעים כי לא הנתבעת לא הפרה חובה חקוקה מהחובות המנויות בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951.

דוחות הנוכחות, כאמור, אינם יכולים לשמש ראיה לעניין זה. סיכום: הנתבעת תשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך כולל של 76,969.75 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים הגיעו הצדדים להסכמות שקבלו תוקף של החלטה, ולפיהן תציב המשיבה את העמודים בפתח המיגרש (ולא העותר כנדרש בתנאי החדש), וזאת לא יאוחר מיום 3.1.18 עד השעה 12:00.

כך עולה כי ביום 11.10.17 הציבה המשיבה את עמודים בכניסה לקיוסק בטרם ניתנה החלטה להוסיף תנאי לרישיון העסק (מהמסמכים עולה כי ההחלטה התקבלה לכל המוקדם ביום 26.10.17, ולטענת המשיבה ההחלטה נשלחה לעותר ביום 30.10.2017), ובטרם ניתנה לעותר אפשרות להשמיע את טענותיו בפני המשיבה, בודאי כשמדובר בשינוי כה מהותי בתנאי הרישיון ולמעשה בהרעת התנאים.

...

למסקנה זו הגעתי לאחר ששוכנעתי כי נתגלה פגם בהליך המנהלי בדרך קבלת ההחלטה, שלא מצאתי לו תשובה מספקת בטענות המשיבה ובמסמכים שהציגה, ולטעמי הוא מצדיק מתן אפשרות הוגנת לעותר למצות את זכות הטיעון.

יוצא אפוא כי למעט חוות הדעת שצורפו לנספח ב' ואשר לטענת המשיבה כפי שציינה בדיון, רלוונטיים לצו הסגירה, אין בנמצא חוות דעת של אגף התנועה.

להדגיש כי החלטתי זו אינה מתייחסת למהות ההחלטה ולא לשיקולים המקצועיים אלא אך ורק להליך המנהלי, ואני סמוכה ובטוחה שהמשיבה תדון בעניין שלפניה בהתאם לשיקול דעתה המקצועי בדעה פתוחה ובאוזן כרויה.

כך, לטענתו לאחר שובו מחופשה בתחילת חודש אוקטובר 2017, הוזמן לשיחה עם מר ירון קיסוס, שטען כי אינו שבע רצון מתפקודו של התובע ובקש לשנות את תנאי ההעסקתו ולמעשה להרע את תנאיו.

ירון סרב וציין שאם התובע לא מסכים לתנאים החדשים אין הוא מעוניין שהתובע ימשיך לעבוד בתקופה זו. בחקירתו ציין התובע (פרוטוקול מיום 22.7.2020, עמ' 9, ש' 1-2) את הדברים הבאים: "כשהגעתי לשיחה לא אמרו לי שאני מפוטר בגין האירוע הזה. לאחר השיחה עם ירון באותו שימוע בסטודיו, נאמר לי בוא נתקדם הלאה, עזבנו את המקרה הזה אני רוצה שתמשיך לעבוד עם הצגת תנאים פחות טובים להעסקה ואני לא הסכמתי ולכן פוטרתי". ובהמשך (פרוטוקול מיום 22.7.2020, עמ' 10, ש' 20-26) ציין: בסוף השיחה אתה מגיש מכתב התפטרות בשל הרעת תנאים, הגשת את זה ? כן, הגשתי את זה למעסיק.

...

משכך טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר תוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: עבור אי מתן הודעה על תנאי עבודה- סך של 500 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין השתתפות בהוצאות ושכ"ט עו"ד. ניתן היום, י"ח ניסן תשפ"א, (31 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ודוק, פגיעה בהקף משרתו של עובד בכלל, ושל עובד כמו התובע שעובד במשמרות משתנות הנקבעות מדי שבוע, אינה מהוה מעשה פיטורים, אלא מעשה של הרעה בתנאי העבודה.

גם תגובת התובע להודעה זו, אין בה כל אמירה (או תמיהה) לפשר ההודעה, זאת בהנתן טענותיו כי כביכול פוטר חודש ימים לפני כן (ביום 21.2.19) כפי טענתו; רביעית ממסכת הראיות עולה בבירור כי הפחתת מספר המשמרות של התובע באותם שבועיים ימים נבעה מכך שהתובע ביקש – והנתבעת הסכימה – שלא לשבצו יותר במשמרות במהלך השבת, וזאת לאחר כימעט שנתיים ימים שבהן הועסק גם בשבת.

...

משכך, אנו קובעים על פי תחשיב התובע שלא נסתר ונראה לנו על פניו כנכון, כי התובע זכאי לסך 1,134 ₪ עבור השנה הראשונה; 1,383 ₪ עבור השנה השנייה.

   סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

בהינתן שהתביעה התקבלה רק בחלקה המזערי – נזכיר שהתביעה כומתה לסך 176,072 ₪ – ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.