אמנם מחקר ה- APPROVe בדק independent risk factor דהיינו: את תוספת הסיכון של הויוקס לגורמי סיכון אחרים, כפי שהסכים גם פרופ' בורנשטיין [עמ' 101 לפרוטוקול מיום 14.12.2010], אך בכך לא סגי ולטענת הנתבעות, במחקרים מאוחרים יותר, אשר כללו גם את הנתונים מתוך מחקר ה- APPROVe נמצא כי נטילת ויוקס אינה מעלה את הסיכון לשבץ מוחי, בין אם לאדם גורמי סיכון ללקות בשבץ מוחי מלכתחילה ובין אם לאו.
לטענת הנתבעות, מאחר ומדובר בשוק מפוקח ומוסדר בו קיימים כללי הסדרה מדוקדקים של הרשויות הרגולטוריות האחראיות על אישור ושיווק התרופה [ה-FDA ומשרד הבריאות], הרי כאשר קיימות הנחיות מסודרות של הרגולטור, יש לראות בהן כבסיס לקביעת סטאנדרט ההיתנהגות הראוי.
...
אשר על כן, אין מנוס מלהתכבד ולהיכנס לפרטי העדויות, הראיות וחוות דעת המומחים שהביאו שני הצדדים, אשר הרעיפו מסמכים למכביר על בית המשפט, והדין בתביעה זו יוכרע על יסוד הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ולא יושפע מהסדרים כאלו או אחרים שמרק הייתה שותפה להם בהתייחס לתרופת הויוקס בארצות הברית.
יצירת משטר של אחריות מוגברת על חברת התרופות, מעבר לנדרש ממנה על ידי רשויות הרגולציה, תביא בסופו של דבר ל"גלגול" עלות הנזק על ציבור הצרכנים על ידי ייקור התרופות, ושוב מטעמים של מדיניות משפטית יש להימנע מקביעת רף זהירות כאמור.
אשר על כן, הנני סבורה כי דין התביעה להידחות גם מן הטעם שלא הוכחה טענתה של התובעת באשר לרשלנות, מרמה והטעיה בהליכי הפיתוח והשיווק של תרופת הויוקס.
גובה הנזק
למרות שתוצאת פסק הדין הינה כי התביעה נועדה להידחות, אינני רואה עצמי פטורה מחובת הדיון בשאלת גובה הנזק, ואתייחס לכך בקצרה:
הצדדים הסכימו כי נכותה של התובעת, לאחר אירוע השבץ המוחי, הגיע כדי 100%.
