הסכם תשלום חובות משכנתא

הנתבעים לא השיבו לפניותיהם ולא פעלו בהתאם להתחייבותם על פי הסכם המכר לרבות לעניין סילוק המשכנתא, ואף ניסו לבטל את הסכם המכר ולסכל את תשלום חוב המשכנתא על ידי התובעים.

...

בהסכם נקבע כי בגין מגרש בשטח 1 דונם עליו בנוי שלד של בית מגורים בתהליך בנייה(להלן: "הנכס") ישלמו התובעים תמורה בסך 6,550,000 ₪.

אני סבורה כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה.

אשר על כן, אני סבורה כי בנסיבות המתוארות, מתחם הפיצוי הסביר כפי שהיה מוערך ע"י הצדדים לו היו בוחנים מראש את הנזקים המצטברים מהפרות אלה של הסכם המכר, הינו מתחם שבין 50,000 ₪ ל- 100,000 ₪, זאת אף כעולה מאמדן הנזק כפי שנגרם בפועל .

סוף דבר הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים פיצוי בסך 100,000 ₪.

בנקודה זו אני מסכים עם דברי בא כוחה של אינגה, כי על פי האמור בהסכם ההלוואה (סעיף 3.11), אינגה היתה חייבת להתחיל בתשלום ההלוואה רק ביום 6.12.12, כך שבעת החתימה על ההסכם, ביום 14.11.12, עדיין לא היה חוב הניתן לגבייה ולפירעון ועדיין לא ניתן היה לממש את המשכנתא.

...

פסק הדין בתביעת הפינוי כב' השופט היימן שנתן את פסק הדין (ביום 8.12.15) הקפיד להדגיש כי פסיקתו מתייחסת לתביעה שבפניו בלבד ולא למחלוקת שנפרשה בתביעה זו. בית המשפט הצביע על שינוי גירסותיה של אינגה לאורך ההליך (סעיף 15) ועל הפירכות שנמצאו בעדותה (סעיף 28), ובסופו קבע שאינגה הפרה את חוזה השכירות הפרה יסודית, וניתן נגדה צו לפינויה מן הדירה, אך קבע כי הצו ייכנס לתוקפו לאחר 30 יום ממועד מתן פסק הדין בתובענה זו. תוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן: התביעה נדחית, על כל חלקיה, וכלפי כל הנתבעים (המשיבים).

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים הבאים: משיב 1 (סופר מוריס), משיב 2 (עו"ד אודי אופיר) ומשיב 4 (פרנק אביטל), ובסך 5,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים הבאים: המשיבה 3 (עו"ד אירנה נודלמן) והמשיב 6 (אליהו פרטוש).

בסה"כ תשלם המבקשת לכל המשיבים, מלבד המשיב 5 (גינאדי זלדיץ) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

הפרות החייב את הסכם הגירושין התמצו באי תשלום חוב המשכנתא, אי תשלום מזונות, אי קיום הסדרי ראיה ואי סילוק חובות המפורטים בהסכם.

...

החלטתי זו ניתנת בשאלה האם הזכויות בנחלה הן תפוסות או פנויות, על פי הדין ובראי הסכם הגירושין שבין הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדות המנהל המיוחד והחייב, הנתמכות גם על ידי הכנ"ר, באשר לאי תחולת "הלכת כובשי" בענייננו, וזאת מהטעמים הבאים: הבקשה שבפני אינה לפירוק שיתוף בנחלה, כי אם בקשה למימוש זכויות החייב בנחלה, לאחר שהצדדים כבר הסכימו במסגרת הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין, לפרק את השיתוף בנחלה.

ההלכה המנחה ביחס לתחולת סעיף זה הינה "הלכת פרמינגר", בה צימצם בית המשפט העליון את תחולתו בקובעו: "ברוח הפרשנות המצמצמת וכעניין של מדיניות, נראה לי כי יש לפרש את סעיף 33 כחל רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות שאינן משתכללות ללא רישום. הרישום הוא קונסטיטוטיבי. אם תמצא לומר שיש לפרש "בעלות" ו"חכירה לדורות" שבסעיף 33(א), ככוללים זכויות בלתי רשומות במקרקעין, נמצאנו מרחיבים את הוראות סעיף 33(א) לחוק, מרוקנים מתוכן את סעיף 86א לפקודה ומצמצמים את תחולתו עד שאין לו כמעט על מה לחול עוד.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש לממש את הנחלה כפנויה.

המנוחה שילמה בשמי את חוב המשכנתא אשר נילקחה על ידי בכדי לרכוש את הנכס [מ]בנק לאומי [בסך] 1,860,000 ש'ח. בהתאם לסעיף 1(ו) להסכם הביטול על המנוחה היה להשיב לי את [יתרת] כספי לא יאוחר מתאריך 28.2.2011" (פסקות 10-4 לתצהיר-העדות).

...

"היו, לדעתי", העיד התובע במקובץ, "מיליון, מיליון מאה[,] משהו כזה. היו 2 צ'קים [ש]לקחתי בסופו של דבר מ[הנושה] מאיר כהן. אמרתי לו שאני צריך את הדבר הזה לצורך השקעה, זהו. זה מה שנתתי [למנוחה]. אני חושב שבסופו של דבר [המנוחה ובנה] חתמו שכן קיבלו את הכסף" (שם, בעמ' 12, ש' 21-18; עמ' 13, ש' 16; עמ' 14, ש' 11).

..לא חשבת שצריך להביא איזה מסמך שסותר את הטענה [שהמנוחה לא קיבלה כסף] או עדות שסותרת את הטענה? התובע: אני חושב שבסופו של דבר חתמו שכן קיבלו את הכסף, אתה יודע אז מה..

אפילוג כל האמור לעיל גזר, לשיטתי, את גורלה של התביעה לדחייה.

מנגד ברור שהמשיבה פעלה שלא בתום לב, כשמצד אחד היא יוצאת מנקודת הנחה שההסכם קיים (אם נניח שאכן לא התכוונה לבטלו), כשיש בידה ייפוי כוח בלתי־חוזר להעברת הדירה על שמה ובהיעדר חזרה לחיים משותפים כבעל ואשה, וכי למה תבטל את ההסכם? אבל מצד שני היא נותנת למערער להמשיך ולשלם את חוב המשכנתה, שלא כדין ובנגוד לרוח ההסכם שלפיו את חוב המשכנתה תשלם היא, וממשיכה לגבות את דמי השכירות מדירתה של אימו.

...

בית הדין נימק את קביעתו זו והוכיח אותה מהתנהגות הצדדים ש'הוכיח סופה על תחילתה', שהרי במשך כשתים־עשרה שנים לא ראו הצדדים צורך להתגרש בגט פיטורין כדת משה וישראל אף שחיו בפירוד גיאוגרפי מלא, האיש באילת ואילו האישה במרכז הארץ, וציין עוד עובדות המצביעות על כך. בנוגע לחלק זה של פסק הדין, המנומק באר היטב, לא מצאנו מקום להתערבות כלל.

בית הדין האזורי בהחלטת ההבהרה כתב שלא התבקש להביע עמדתו בעניין זה ומכאן סבורני שיש לתת משקל לתשלום חוב המשכנתה ששילם המערער כדין פורע חוב משותף.

הרב מימון נהרי גם אני מסכים למסקנה האמורה.

הרב יעקב זמיר פסק דין ומתן הוראות לאור האמור בית הדין פוסק: הערעור מתקבל בחלקו: המשיבה תשלם למערער בתוך מאה ועשרים יום מחתימת פסק דין זה 20% משווי הדירה לפי ערך שמאות נכון לתקופה הנוכחית, והמערער יפרע את יתרת חוב המשכנתה.