עו"ד קלמנסון, מנגד, עמד על זכותו לקבל את מלוא שכר הטירחה שהובטח לו – ביחס לכל אחד מארבעת הפרויקטים כאמור, הלה טען כי הוא זכאי לשכר הגבוה מבין שתי חלופות: המקדמות ששולמו לו (ביחס לכל פרויקט בנפרד), או 5% מכל סכום שנגבה ביחס לכל פרויקט, בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט שנפסקו, ככל שנפסקו.
אולם, ביחס לפרויקט הרביעי, המכונה "נווה גן" (להלן: פרויקט "נווה גן"), פסק בית משפט קמא כי יש להכיר בזכותו של עו"ד קלמנסון אך למחצית מהשכר שהובטח לו בהסכם השכ"ט, דהיינו, 2.5% מסך תקבולים של 3.332 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, שהם 83,300 ש"ח בתוספת מע"מ (ובנכוי המקדמה ששולמה בגין פרויקט "נווה גן" בסך 30,000 ש"ח, כך שלבסוף ולאחר הנכוי האמור, הסכום הסופי שנפסק הועמד על 53,300 ש"ח).
עיקר קצפו של המערער יצא נגד קביעתו של בית משפט קמא בפסק הדין, לפיה למרות שהסכם השכ"ט, לפי לשונו, מזכה את עורך הדין בשכר מוגדר "על בסיס 'הצלחה'" (דהיינו, בעניינינו, אחוז מוסכם מתוך הסכום שייגבה לטובת החברה), הרי שיש לפרשו כאילו הקף זכאותו לשכ"ט נקבעה לפי הקף השירותים המשפטיים שהעניק בפועל.
על כן, לוּ על סוגיה משפטית זו לבדה היה עומד העירעור, מן הדין היה לקבל את טענות עו"ד קלמנסון, ולהעמיד לזכותו את יתרת שכר הטירחה המוסכם על פי התקבולים שהתקבלו בפועל בגין פרויקט "נווה גן".
אפס, גם אם נקבל כי בשכר טירחה על פי תוצאות עסקינן, עדיין נידרש עו"ד קלמנסון לבצע את המוטל עליו על פי הסכם שכה"ט על מנת להיות זכאי לשכר החוזי שהובטח לו. במילים אחרות: אומנם תביעת שכר טירחה על בסיס "הצלחה" אינה תלויה בהקף העבודה שהושקעה בפועל, אך היא תלויה בכך שנותן השרות ביצע את העבודה עליה התחייב.
...
לסיכום, צודק המערער כי הנמקתו של בית משפט קמא להפחתת שכר הטרחה המוסכם שישולם לו אינה יכולה לעמוד.
ואולם, למרות זאת דינו של הערעור להידחות, מאחר שבנסיבות בהן עו"ד קלמנסון לא ביצע מעל למחצית עבודתו, אין הוא זכאי ליותר ממחצית שכרו.
סוף דבר: לאור האמור, דין הערעור להידחות.