לשם כך ראוי להביא בקצרה את ציר הזמן של העסקה, בקוים כללים, כדלקמן: מר גאלם נרשם כבעלים; מר תשובה מציע עסקה לתובע כמתווך; התובע סוגר את תנאי העסקה עם מר תשובה [ר' עדות התובע, עמ' 218 – 219 לפרוטוקול הדיון מיום 20.7.2022]; התובע פונה אל עו"ד שובלי לייצגו בעסקת המכר; עו"ד שובלי מוציא נסח רישום מקרקעין רגיל לצורך בדיקת הבעלים הרשום; מר גלאם חותם לפני עו"ד מועלם על הסכם המכר; התובעת חותמת על ההסכם לפני עו"ד שובלי.
במסגרת כתב התביעה מטעם הנתבעים 10-11, וכן בסיכומים מטעמם, תבעו הנתבעים 10-11 את הסעדים הבאים:
סעדים חוזיים:
השבת התמורה ששולמה בגין המקרקעין סך של 293,424 ₪, אשר נכון ליום הגשת התביעה הנם 297,904 ₪;
פיצוי מוסכם חוזי בסך של 29,970 ₪ נכון ליום הגשת התביעה;
השבת התמורה ששולמה בגין סיחור האופציה בסך של 109,410 ₪;
סעדים נזקיים:
מס רכישה ששולם על ידם בסך של 20,000 ₪;
שכר טירחת עו"ד העסקה בסך של 7,670 ₪;
עלות נטילת הלוואה בסך של 9,396 ₪;
אובדן תשואה על המקרקעין בסך של 77,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
...
לאור הניתוח המפורט לעיל בדבר אחריות שלושת הגורמים, עו"ד שובלי, מדינת ישראל ועו"ד מועלם, אני סבור כי חלוקת האחריות הינה:
50% אחריות לעו"ד שובלי, אשר ייצג ברשלנות את שני הצדדים לעסקה, 25% אחריות לעו"ד מועלם, שפרט באופן רשלני המחאה למוטב בלבד שניתנה אגב העסקה ו- 25% אחריות למדינת ישראל, אשר איפשרה רישום של צו קיום צוואה פגום על פניו, ואנמק בקצרה.
בנסיבות אלו, כאשר הבאתי בחשבון את ההליך הממושך שהתנהל, את סכום התביעה שהתקבל ביחס לסכום התביעה שנתבע ואת חלוקת האחריות שקבעתי בין הנתבעים, אני סבור שאין מקום להבדיל בשיעור ההוצאות בין הנתבעים השונים.
לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בסיכומי נתבעים אלו ביחס להוצאות הראליות שנגרמו להם, אני קובע כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים, כדלקמן:
הנתבע 5 - סך של 100,000 ₪ (כולל מע"מ).
