הסכם שכירות להצבת מתקן סלולרי משותף

רמ"י אף טענה כי ההסכמים עם החברות הסלולריות נעשים באמצעות הסכמי גג, והיא מפנה לסעיף 2 ד להסכם הראשון בין חברת פלאפון לרשות, הסכם מיום 30/5/95, אשר בו נכתב כלהלן: "...הסכמת המינהל להצבת המתקנים נועדה להעניק הגנה לבעלי הזכויות במקרקעין שבניהול המינהל וכי הסכמתם להצבת המתקנים ע"י פלאפון לא תשמש עילה למינהל לטעון להפרת חוזה שבין בעלי הזכויות לבין המינהל....מעבר לאמור לא יישא המינהל בשום אחריות, נזק, חוב, תביעה כספית וכל עניין אחר הנוגע להצבת המתקנים והשמוש בהם...". כמו כן, בעל זכויות מוגדר בחוזה כ- "בעל זכות חכירה לדורות או בעל הזכויות בשטח המוחכר במשבצת החקלאית במקרקעין שבניהול המינהל". לטענת רמ"י, מסעיף זה לחוזה עולה כי הסכמת רמ"י נעשית כנדרש בחוזה המשבצת, וכן כי לבעל הנחלה אין זכות להיות חוכר לדורות בחלקה ב', וככל ונדרשת הסכמה להתקשרות עם חברת פלאפון לגבי חלקה ב', היא של האגודה, אשר נתנה את הסכמתה.

לטענת רמ"י, לה אין כל ידיעה או רישום על אופן החלוקה של חלקות ב', דהיינו, השטחים המשותפים, אשר נעשה ע"י האגודה וחבריה, ואינו קיים ברמ"י. רמ"י מדגישה כי היא עצמה מיתנהלת מול האגודה בעיניין השטחים הללו ולא מול בעלי הנחלות.

מטרת השכירות בהסכם הנה "...הצבה, הקמה והפעלה של ציוד ומכשירי קשר אלחוטיים שונים, הקמת מתקן קשר אלחוטי הכולל תורן אנטנות ואביזריהם...". הנתבעים הגישו במסגרת כתב הגנתם לתיק את נספח ג', אשר הנו הסכמת האגודה מיום ה- 22/1/96, הממוען לחברת פלאפון, ובו כתוב כלהלן: "...הרינו מאשרים כי השטח המיועד להקמת מתקן הקשר שלכם... מהוה חלק מקרקעות נחלת משק 52 של פרץ רחל..". על ההסכמה חתומים, פרץ דוד, זגורי ניסים, פרץ חיים בשם ועד הנהלת מושב אחוזם.

...

משכך, טענה זו, לפיה הסכמת האגודה לבניית האנטנה מלכתחילה ניתנה שלא כדין, ובשל שחיתות פנימית, דינה להידחות על אתר, לענייננו, בהיותה לא רלוונטית ובשים לב לפסק הבורר מיום 5/8/98 אשר קבע כי " הנתבעת חתמה הסכם עם חברת מוטורולה בתום לב ובאישור כל המוסדות". הסכמת האגודה לבניית האנטנה היא לפיכך מהווה נתון מוגמר, לפחות בשלב ההתחלתי של בניית האנטנה, ועד לשנת 2005.

דה עקא שלענייננו אין מנוס אלא לקבל את גרסת הנתבעת כי הסכמה שכזו אכן ניתנה לה בעבר.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

עוד, המבקשים 1-2 בעלים במשותף בבית המגורים בו מתגורר מבקש 2, עליו בהתאם לנטען קיימת משכנתא, וכן בעלים של שתי דירות מגורים, המניבות שכירות חודשית של בין 4,500-5,000 ₪ כשהן מושכרות.

אשר למבקש 3 אשר הצהיר כי אין בבעלותו נכסים, לא פורט היכן מתגורר, לא צורף הסכם שכירות ולא נימסר על ידו כל מידע בעיניין זה. נטען כי המבקשים לא פירטו אודות ניסיונותיהם, אם בכלל, לגייס את סכום האגרה ממקורות חצוניים וכן לא פירטו אודות נכסי בנות או בני זוג.

עוד, לשם קבלת היתר להקצאת קרקע לטובת הצבת אנטנה סלולארית, חתמו המבקשים על נספח א' להסכם הגג ובמסגרתו הובהר כי ההתחייבויות החלות על בעלי הזכויות בהתאם להסכם הגג חלות על המבקשים וכי הרשות תהא פטורה מכל אחריות הקשורה עם הצבת המתקנים וכן כי, המבקשים לא יבואו בשום תביעה או דרישה אל הרשות בקשר עם הצבת המתקנים והשמוש בהם (נספח 3).

...

החלטתי לדחות את הבקשה.

מכל אלו, ספק למצבם הכספי של המבקשים, העובדה כי בבעלות המבקשים 1-2 מספר נכסים, העדר פירוט ואסמכתאות כנדרש, ולאור סיכויי ההליך שאינם מהמשופרים, הרי שלא מתקיימים התנאים לפטור את המבקשים מתשלום האגרה במסגרת הליך זה. מכל אלו, דין הבקשה כאמור דחייה.

בהמשך גילו 3 מיתקני גישה סלולריים, שהותקנו תוך הסתרה והסוואה מכוונת של האנטנות והסתרתן בעציצים , ותוך שימוש ברכוש המשותף ופגיעה בו, כולל במעלית.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לדחות את התביעה העיקרית לעניין גרם הפרת חוזה , לקבל את התביעה העיקרית בחלקה וביחס ללשון הרע, לקבל את התביעה שכנגד בחלקה וביחס לפגיעה בפרטיות, ואלו נימוקי: גרם הפרת חוזה מדובר בהסכם שכירות בלתי מוגנת ( נספח 1 לכתב התביעה), אשר נחתם ביום 18.10.12 , ולפיו התובעים ישכירו לחברה שטח להצבת מיתקני גישה אלחוטיים וציוד בדירה של התובעים, לתקופת שכירות של 5 שנים, כאשר החברה תשלם לתובעים בעבוד השמוש בדירה והתקנת אנטנת סלולרי, תשלום חודשי קבוע בסך 6,900 ₪ , בתקופת האופציה- 5 שנים נוספות , תחול עליה של 5% בדמי השכירות ששולמו.

...

מתקבלת חלקית ביחס לפיצוי נדרש בגין פגיעה בפרטיות , ומשכך התובעים/נתבעים שכנגד ישלמו לנתבעים/ תובעים שכנגד , ולמעט תובעים שכנגד 7 ו 9 , סך של 5,000 ₪ לכל אחד , כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום בפועל .

שאר הדרישות הכספיות שבתביעה שכנגד נדחות.

נוכח התוצאה, וכאשר ברי שלכל צד נגרמו הוצאות לא מעטות, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

המבקשת הפניתה למספר רב של פסקי דין שניתנו בסוגית תחולת הפטור הקבוע בסעיף 266 ג' על מיתקני שידור סלולריים, כאשר ניתן לראות שמכנה משותף העובר כחוט השני בכל פסקי הדין, הוא הסכמה בדבר המיגבלה על הגודל המירבי של המתקן אשר מותקן על הגג בחלקו החצוני.

לעניין הצורך בהיתר לשימוש חורג לפי סעיף 146 לחוק הטענה בדבר שימוש חורג מייעוד למגורים נטענה במפורש על ידי המשיבים בתשובתם לבקשה לביטול צו ההפסקה המינהלי, ובהמשך נטען כי המבקשת נימנעה מלצרף את הסכם השכירות ומהבאת פרטים אודות מיתקני התיקשורת אותם ביקשה להציב ובכלל זה גודל הציוד, וכן נימנעה מלצרף את התשריט הנילווה להיתר ההקמה, ממנו ניתן היה ללמוד ביחס לכמה מיתקני שידור, גודלם, מיקומם, מיקום הציוד במקרקעין.

...

אף כי לכאורה די היה בחריגה זו מתנאי סעיף 266ג' לחוק התכנון והבניה כדי להצדיק את אישור צו ההפסקה המנהלי כצו הפסקה שיפוטי, אני מוצאת לבסס את החלטתי על שיקולים נוספים שיפורטו להלן.

אין בידי לקבל טענה זו – צו ההפסקה מנוסח בלשון רחבה אך ברורה הכוללת גם ביצוע עבודות בסטייה מהיתר או מתכנית כנדרש בחוק.

סוף דבר הבקשה לביטול צו ההפסקה המינהלי נדחית.

רקע ב- 5.4.12 הגישה המשיבה (להלן: "הערייה") תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקשת (להלן: "פלאפון"), בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מנכס מקרקעין המשמש את פלאפון לצורך מתקן תיקשורת (להלן: "מתקן התיקשורת").

ב- 9.1.14 ביקשה פלאפון לדחות את מועד הפינוי המוסכם עד ליום 20.3.14, לאחר ההכרעה הצפויה בערר שהגישה בעיניין סרובה של הועדה המקומית להנפיק לה היתר בניה להצבת מתקן התיקשורת באתר חלופי (להלן: "ההיתר").

אחרי הדיון השלימו הצדדים את טיעוניהם בכתב ב- 7.2.14, לאחר ששמעתי את הצדדים והכנתי את עקרי החלטה זו, הצעתי לעירייה להסכים לדחיית מועד הפינוי בתנאים המפורטים בהחלטתי, שעיקרם- פינוי בכפוף להחלטת וועדת הערר כפי הצעת ב"כ פלאפון, תשלום שכ"ד מוגדל בסך 20,000 ₪ (לעומת כ- 6,000 ₪ ע"פ הסכם השכירות) ומתן ערובה לפינוי בסך 110,000 ₪, היה והערר יידחה.

התורן המשותף לפלפון ולפרטנר (המהוה חלק ממתקן התיקשורת) יוותר על כנו לפחות עד ליום 31.12.15.

יש להדגיש כי לא רק פלאפון תיפגע מעמדת הערייה, אלא גם משתמשי פלאפון, הזקוקים לשירותים הניתנים באמצעות מתקן התיקשורת, שהם תושביה של הערייה, יפגעו מאבדן הכסוי הסלולארי.

...

אני סבור, בניגוד לעמדת העירייה, כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים ב- 27.2.13 לא היה ויתור חד צדדי מצד העירייה, אלא שני הצדדים ויתרו והגיעו לתוצאה מאוזנת, אשר במסגרתה ויתרה פלאפון על טענותיה כי היא זכאית להאריך את הסכם השכירות עד לסוף שנת 2015 ואף הסכימה לפצות את העירייה בסכום של 110,000 ₪, בנוסף לדמי השכירות.

אינני מקבל את טענת העירייה כי לא ניתן היה לזרז את ההליך ולקבל החלטה קודם לכן (טענה אשר לא נתמכה בתצהיר), זאת במיוחד נוכח טענת העירייה בדבר "המדיניות". אם נכונה טענת העירייה ביחס ל"מדיניות", ואם היא סבורה שפלאפון יכולה הייתה לדעת מראש שבקשתה תידחה, הרי על אחת כמה וכמה שהדבר נכון לגבי הוועדה המקומית, שיכולה הייתה לבדוק את הבעלות באופן מיידי ולדחות את הבקשה.

נוכח האמור, אני דוחה את המועד לפינוי המקרקעין בהתאם לפסק הדין מיום 27.2.13, עד ליום 20.3.14.