הסכם שכ"ט מחייב למרות שהלקוח בחר להפסיק את הייצוג

סכום זה יושב לידי התובע בגין חלק זה. הפסקת ייצוג וחיוב במלוא שכר הטירחה סוגיה נפרדת שנותרה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לחובת הלקוח לשאת במלוא שכר הטירחה אף אם מבקש להפסיק את הייצוג טרם סיום ההליך המשפטי, כקבוע בסעיף 5 להסכם שכר הטירחה.

משהופסק הייצוג בתום לב ומטעמים מוצדקים, השאלה המשפטית הנה האם חרף זאת יש לאכוף את הוראות ההסכם ולהורות על חיוב במלוא שכר הטירחה.

קיימות גישות לפיהן דין חיוב הלקוח במלוא שכר הטירחה במקרה של סיום הייצוג מיוזמתו - כשלעצמו - להפסל [ג. קלינג "אתיקה בעריכת דין" 212 (ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין תשס"א-2001): "אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטירחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו.  נראה שהוראה כזו תיפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו שירצה בכך.  בין עורך הדין ללקוחו קיימים כאמור יחסי אמון. עורך הדין חייב להעמיד בראש מעיניו את עניין הלקוח, תוך מניעת היתחשבות בכל אינטרס אישי שלו.  ללקוח צריך שיהא אמון מלא בפרקליטו.  כאשר אמון זה מתערער, יש להעניק ללקוח את האפשרות להפסיק את הקשר עם עורך דינו, תוך מתן אפשרות מלאה לבחור פרקליט חדש, בלא שהדבר יגרור אחריו "סנקציה"..

בהיעדר פסיקה מחייבת או מנחה לנסיבות בהן הלקוח הפסיק את הטיפול המשפטי באמצעו בתום לב, נקטו בתי המשפט המבררים, לרוב, בגישה לפיה הוראה המורה על תשלום מלוא שכר הטירחה לא תיאכף אלא ייפסק לעורך הדין שכר טירחה ראוי [עניין זיסמן, סעיפים 33 ואילך; ת"ק (ראשל"צ) 62456-05-17 אושרית בראל נ' עו"ד מירי דדה (26/03/2018)].

...

טענות הנתבע הנתבע שולל את טענות התובע וגורס כי דין התביעה להידחות.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה "תנאי ההסכם נדונו כולם על הלקוח בפירוט, הוסברו לו, והלקוח היה מרוצה... אין המדובר בחוזה אחיד אלא בהסכם שנתפר מראש ללקוחות, בפניהם, לאחר שהם קראו אותו ושאלו לגביו שאלות ואף ביקשו תיקונים כאלו ואחרים אשר נעשו בו במקום" (סעיפים 13 ו- 15 לכתב ההגנה).

ככל שהתביעה מתקבלת, כך סביר יותר שייפסקו לטובת הזוכה בהליך ההוצאות ששילם אותו הצד ויושב לו שכר הטרחה (ריאלי או לאו, בהתאם לנסיבות העניין).

סיכום נוכח הקביעות שלעיל ולסיכומו של דבר, על הנתבע להשיב לתובע סך של 15,055 ש"ח (5,000 ₪ השבה שכ"ט בשל הפסקת הייצוג כאמור בסעיף 40 לפסק הדין; 10,055 ₪ בשל הסעיפים המצויים בחלקו השני של הסכם שכר הטרחה ושלא נאכפו, כמפורט בסעיף 31 לפסק הדין).

כן ישלם הנתבע לתובע את האגרה כפי ששולמה, בסך 176 ₪, והוצאות ההליך בסך 1,000 ₪.

לדידו של התובע 1 זה היה הביטוי לכך שהנתבעים מפסיקים לייצג את התובעים ולא היה צורך בהודעה לביטול הסכם שכה"ט (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 19-4).

לאור גישה זו, הנתבעים זכאים לשכר טירחה חרף אי השלמת הטיפול המשפטי.

התובעים ביססו תביעתם על טענות הנוגעות ליחס שקבלו מהנתבעים, ל"סחבת" שנקטו בטיפול בעיניינם ולעובדה כי כתב התביעה לא הוגש בפרק הזמן שהנתבעים התחייבו להגישו ולא התייחסו לעובדה כי קיבלו לידיהם את טיוטת ככתב התביעה כמחייבת תשלום מצדם.

המסקנה המתבקשת בנסיבות אלה היא כי בעת החתימה על הסכם שכה"ט הצדדים הגדירו את מסגרת הטיפול גם ככוללת הגשת תביעה, ונתנו דעתם לקיומן של פעולות ושירותים הכלולים במסגרת ההליך המשפטי ובחרו שלא לתמחר אותם בנפרד.

טעם נוסף הוא העובדה כי מדובר ביחסי עורך דין ולקוח אשר מאזן הכוחות בו אינו שווה ולנתבעים יתרון בהיותם בעלי המיקצוע ואמונים על עריכת הסכמי שכר טירחה.

...

נוכח האמור, נראה כי מרבית העבודה כבר בוצעה על ידי הנתבעים וכל שנותר לתובעים הוא לבצע שינויים קלים ולכן, אני קובעת כעניין שבעובדה כי כתב התביעה הלכה למעשה הוכן על ידי הנתבעים.

נוכח האמור, לא מצאתי פגם במהימנותו של התובע 1 בגין עדותו בעניין זה. סיכום: סיכומו של דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי לגבי רכיב שכר הטרחה בלבד, ומשהנתבע 3 שכיר בנתבעת 1 ומטבע הדברים שכר הטרחה לא שולם לו, התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

" התובעת הסכימה לקבל המלצתה זו של ועדת שכר טירחה, אולם הנתבעים הביעו היתנגדותם להמלצה זו. בית משפט זה קיבל החלטה לפיה יש לראות בסיכומה של וועדת שכר טירחה כהמלצה ולא כהחלטה מחייבת.

בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של המלומד ג.קלינג, אתיקה בעריכת דין עמ' 212: "אין לחייב את הלקוח בתשלום מלוא שכר הטירחה, אם טיפולו של עורך הדין יופסק לפני השלמתו. נראה שהוראה כזו תיפסל בשל היותה נוגדת את תקנת הציבור, בפגעה בזכותו של הלקוח לבחור בעורך דין ולהחליפו שירצה בכך. בין עורך הדין ללקוחו קיימים כאמור יחסי אמון. עורך הדין חייב להעמיד בראש מעיניו את עניין הלקוח, תוך מניעת היתחשבות בכל אינטרס אישי שלו. ללקוח צריך שיהא אמון מלא בפרקליטו. כאשר אמון זה מתערער, יש להעניק ללקוח את האפשרות להפסיק את הקשר עם עורך דינו, תוך מתן אפשרות מלאה לבחור פרקליט חדש, בלא שהדבר יגרור אחריו "סנקציה". לאור גישתו של בית המשפט העליון נראה שתפסל כל התחייבות לשלם לעורך הדין פיצוי למקרה של הפסקת ההיתקשרות.

. במידה שהלקוח/ה יחליט/תחליט להפסיק את טיפולו/ה של עוה"ד בתביעה לפני קבלת הפיצויים יחולו ההוראות כדלקמן: במידה שהפסקת הטיפול תהיה לפני הגשת התביעה לבית המשפט, ישלם/תשלם הלקוח/ה לעוה"ד שכ"ט בשיעור של 33.3% (שליש) משכר טירחה המוסכם בסעיף 1 להסכם זה. .

בעיניין בן חיים נאמר בעיניין דומה כדלקמן: " התנייה הנ"ל, לגבי חבות לשלם מלוא שכר הטירחה, ללא קשר לפעולות שביצע עורך הדין וגם במקרה שעורך הדין יפסיק הטיפול לדרישת הלקוח, הנה תנאי מקפח. בעניינינו מדובר בספק שהוא עורך דין, הנידרש לרמת הגינות גבוהה, ובחוזה שהוא חוזה למתן שרותים אישיים, כאשר הלקוחה-הנתבעת פנתה לעורך הדין בעת שנזקקה לייעוץ משפטי עקב כך שבנה הורחק מהמדרשה ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים בכיתה י"ב ועמד בפני שוקת שבורה ללא מוסד חינוכי מתאים. בנסיבות אלה, הסעיף הנ"ל, שקבע כי יש לבצע התשלום במלואו גם בהיעדר טפול כלשהוא, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו ביטול ובפרט בנסיבות כריתת החוזה כפי שפורטו לעיל." בחינת נסיבות כריתת ההסכם וסיום ההסכם: התובעת היא זו שיצרה קשר עם הנתבעים, באמצעות שכנם של הנתבעים, על מנת לייצגם.

" למרות רוח הדברים לעיל, מהם עולה ספק רב באם מגיע שכר טירחה לתובעת לא אוכל להיתעלם מהשיקולים הבאים: הנתבעת לא הסתירה מבית המשפט כי הודתה בפני שעשתה טעות וכי היא תפצה אותה ובלשונה: "אמרתי לה שאני מצטערת ועשיתי טעות ונפצה אותה." ב. דבריו של בא כח הנתבעים לפיהם "הנתבעים מסכימים כי לנתבעת מגיע שכ"ט בגין העבודה אשר נעשתה בתיק והדבר צויין ....הנתבעים מתנגדים לדרישתה המופרזת והלא מידתית של התובעת לשכ"ט בגובה 33% משכ"ט בתיק". סיכום האיזון הנכון בעיניי לאחר שיקול כלל המרכיבים שצוינו לעיל הוא על דרך אומדנה וקביעת פיצוי בסך של 12,000 ₪.

...

סבורני שאין קורלציה בין הנזק שנגרם בפועל לנתבע (השקעתו בתיק) לפיצוי המוסכם ולפיכך יש מקום להתערבות בית משפט בעניין זה (ראו בעניין זה: ת"א 20530-09-09 זיסמן נ' משה).

אשר על כן אני קובע שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 12,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

כמו כן אני מורה שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

זאת לציין כי הסכם שכר הטירחה עוסק בייצוג "עבור ייצוג הלקוח בהליכי הגירושין בינו לבין אישתו המתקיימים בפני ביהמ"ש לעינייני מישפחה ובפני ביה"ד הרבני , לא כולל ערעורים ..." מדובר בהסכם ייצוג שנוקב בסכום שכר טרחה גלובלי אליו הגיעו הצדדים לאחר משא ומתן בו בהחלט נוכחתי מראיות הצדדים !.

זאת לציין כי אין חולק שהתביעה הוגשה במאי 2019 , למרות שהיחסים המשפטיים בין הצדדים , יחסי עו"ד לקוח נותקו באפריל 2018, ועל רקע העובדה שחלק משכר טירחתו של הנתבע על פי ההסכם בין הצדדים שולם בהמחאות דחויות אשר בוטלו על ידי התובע וחוללו על ידי הבנק הנמשך .

לכאורה בנסיבות אלה , והגם שהתובע בחר להיתעלם מהתחייבותו כאמור , הגיש תביעתו ל"החזר" בגין התרשלות הנתבע , והפרת ההסכם על ידי התובע ולא הפסקת ייצוג או ביטול מיוזמתו .

התובע גם הלין על הנתבע שבחר בדרך "הקצרה" של משא ומתן לפשרה – והכל תוך היתעלמות שלו וכנראה גם של בא כוחו כי לתביעה הרכושית כפי שדרש שתוגש בנסיבות כפי שהוצגו בפני – לא היה כל סיכוי! עילת רשלנות כנגד עורך דין – המצב הנורמאטיבי הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיף 35 ל פקודה, מחייבת הוכחה של ארבע ה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפ י הניזוק ; התרשלות – קרי, הפרה של חובת הזהירות שהייתה מוטלת על המזיק- בעניינינו אין חולק כי חובה כאמור רובצת על הנתבע אלא שלא נוכחתי שהפר אותה , קיומו של נזק, וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין ה נזק שניגרם לניזוק -ראו: ע"א 80/145 ועקנין נ' המועצה המקומית, פ"ד לז ( 1 )119 , 122 1982-להלן: עניין ועקנין – במקרה שבפני לא הוכח בפני כל נזק שניגרם לתובע לא כל שכן כי הנתבע גרם לתובע לנזק ניטען כלשהוא – להבדיל ממזגו ואופיו של התובע ראו :ע"א 11/3521 וגנר נ' עבדי, (פורסם בנבו[ בעמ' 12 .

אשר לתביעה השטרית – שנדונה בפני כבוד השופט **** הורוביץ – לנוכח תנאי הסכם שכר הטירחה שבהחלט נוכחתי שהיווה תוצאה של משא ומתן בין הצדדים הרי שהנתבע – עו"ד קוהלי זכאי למלוא שכר טירחתו על פי הסכם שכר הטירחה , ולא זאת אף זאת אלא שגם מהיבט אחר ובשים לב לעמל הרב שהשקיע בייצגו את התובע עד אשר התובע החליט חד צדדית להפסיק את הייצוג , זכאי הוא למלוא שכר טירחתו , ועל התובע דנן לכבד את כל ההמחאות שמסר לנתבע דנן כאמצעי לתשלום שכר הטירחה על פי ההסכם בין הצדדים .

...

בשים לב להסכם שכר הטרחה שנקב בסכום גלובאלי – ובשים לב לעובדה שהתובע הוא שהפסיק את הייצוג שלא בעילה ראויה – לאמור לא הופר הסכם הייצוג גם לא נוכחתי ברשלנות מקצועית מצד הנתבע , הרי שדין התביעה שבפני להידחות!.

מסקנתי היא שהתובע נקט על דרך שימוש לרעה בהליכי בית משפט , תוך שהטריח את הנתבע בהליך זה בגיבובי עובדות והקלטות לא רלבנטיות שבעיקר לא הקימו לו כל עילה ! לאור מסקנותיי אלה אני פוסקת שהתובע אינו זכאי להחזר שכר טרחה ששילם לנתבע לא כל שכן לפיצוי בגין הוצאות התובע או פיצוי בגין "עוגמת נפש" נטענת !.

התוצאה היא שדוחה את התביעה שבכותרת .

המערער סבור כי, שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי, ההסכם אינו בגדר "חוזה אחיד". כן נטען שלא היה מקום לחייב את המערער במלוא שכר טירחתו של המשיב, למרות שהחוזה הופסק בטרם הושלם הטיפול בהליכים בשל אובדן אמון של המערער בעורך דינו.

הפן החוזי של המחלוקת המסגרת הנורמאטיבית ב-רע"א 7706/22 סינגר אטיה נ' אבידן (7.3.2023) (להלן: "ענין סינגר"), נקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לקוח רשאי לפטר את עורך דינו, גם לפני סיום ההיתדיינות שלשמה נשכרו שירותיו וכי במקרה כזה, לא ניתן לאכוף תניה בהסכם בין השניים לפיה, על אף העובדה שמלאכת הייצוג לא הושלמה כפי שהוצגה הסוגיה על ידי כב' השופט א' שטיין: "האם וכיצד ניתן להתנות על כלל השכר הראוי בהסכם הייצוג שבין עורך דין ללקוח? האם עורך הדין רשאי לקבוע בהסכם זה כי אם הלקוח יבחר לפטרו, לפני גמר ההיתדיינות, מכל סיבה שהיא, יהא הלקוח חייב לשלם לו, כשכר טירחה, סכום כסף בלתי מותנה אשר עולה במידה ניכרת על השכר הראוי? האם הוראה כזאת תהא אכיפה, או שמא נראה בה פגיעה בתקנת הציבור ונסרב לאכפה?

בהמשך הובהר שכאשר הסדר הייצוג קובע הסדר בדבר שכר טירחה מותנה, ולצדו מופיעה הוראה אשר קובעת מה ייעשה באם יחליט הלקוח לפטר את עורך הדין לפני גמר ההיתדיינות מכל סיבה שהיא, אשר מחייבת את הלקוח, בכל מקרה כזה, לשלם לעורך הדין סכום קצוב אשר עולה במידה ניכרת על השכר הראוי, הוראה זו חוטאת בשנים.

"17. דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלה באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הנה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד." (להלן: "ענין קורפו").

בעניינינו, קבעה כב' השופטת קמא, כי המערער הפסיק את הייצוג "שלא בעילה ראויה". מוכנה אני להניח, לטובת המערער, שאין מדובר בחוסר תום לב כתאורו בפסקי הדין בענין בייניש וקורפו, מאחר שלא נקבע שהמערער הפסיק את הייצוג מכיוון שבקש לחסוך את תשלום שכר הטירחה בהמשך להצעה טובה יותר, או בניסיון להגיע להסכם פשרה מבלי לשלם לעורך הדין את שכרו כקבוע בהסכם.

...

משכך, המסקנה המתבקשת היא שהמערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות, ובעיקר כשל בהוכחת הנזק הנטען.

הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.