אני מוכן איפוא להניח, לצורך הדיון, שהיה בנמצא הסכם שתוף ולו בהתנהגות שלפיו התובעים השתמשו באופן ייחודי בשטח המשותף הסמוך לבית המזרחי (החצר והגג), ואילו שכטר השתמשו באופן ייחודי בשטח המשותף הסמוך לבית המערבי (החצר והגג).
מעל הדרוש יצוין כי הנחה זו, של הסכם שתוף בין שכטר לתובעים, מוטלת אף היא בספק לנוכח ההואיל הראשון להסכם בין מסיקה ליצחקי, שבו הצהיר מסיקה כי רכש את מחצית הזכויות בחלקה "מבלי שהיה קיים הסכם שתוף בין הבעלים המשותפים של המקרקעין" (עמ' 50 למוצגי הנתבעים).
היא הצהירה כי במועד רכישת זכויותיו של מסיקה, הובהר לה ולבעלה המנוח כי בינו ובין ארביב קיים הסכם שתוף המחלק ביניהם את זכות השמוש בחלק המערבי של המקרקעין ולפיו הדירה התחתונה במבנה המערבי, המרתף, החצר הקדמית והחצר האחורית של המבנה המערבי כמו גם חלקה הימני של החניה המצויה בקדמת המבנה המערבי יהיו בחזקה ושימוש בלעדי של ארביב, ואילו הדירה העליונה, קומת הגג, הגג של המבנה המערבי וחלקה השמאלי של החניה יהיו בחזקה ושימוש בלעדיים של מסיקה (סעיף 5 לתצהיר, נספח 9 לתצהיר שי ארביב); כי הזכויות שרכשה במקרקעין היו כפופות להסכם השתוף (סעיף 6 לתצהיר); וכי התובעים ובא כוחם ידעו היטב על קיומו של הסכם השתוף, הן משום שהיו הבעלים של החלק המזרחי, הן משום שיצחקי יידעו אותם במועד הרכישה על אודות קיומו של הסכם השתוף ופרטיו.
...
איני סבור שמדובר במסקנה מתבקשת.
הערה טרם חתימה
אף שהתובענה מתקבלת ונקבע שדיירי הבית רשאים לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף בהיעדר הסכם שיתוף המחלק את השימוש בו להחזקה ייחודית, ספק אם יש בכך כדי להביא את המחלוקות לקצן.
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, דין התובענה להתקבל.
