מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הסכם שיתוף במקרקעין בין בעלי דירות סמוכות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אני מוכן איפוא להניח, לצורך הדיון, שהיה בנמצא הסכם שתוף ולו בהתנהגות שלפיו התובעים השתמשו באופן ייחודי בשטח המשותף הסמוך לבית המזרחי (החצר והגג), ואילו שכטר השתמשו באופן ייחודי בשטח המשותף הסמוך לבית המערבי (החצר והגג).
מעל הדרוש יצוין כי הנחה זו, של הסכם שתוף בין שכטר לתובעים, מוטלת אף היא בספק לנוכח ההואיל הראשון להסכם בין מסיקה ליצחקי, שבו הצהיר מסיקה כי רכש את מחצית הזכויות בחלקה "מבלי שהיה קיים הסכם שתוף בין הבעלים המשותפים של המקרקעין" (עמ' 50 למוצגי הנתבעים).
היא הצהירה כי במועד רכישת זכויותיו של מסיקה, הובהר לה ולבעלה המנוח כי בינו ובין ארביב קיים הסכם שתוף המחלק ביניהם את זכות השמוש בחלק המערבי של המקרקעין ולפיו הדירה התחתונה במבנה המערבי, המרתף, החצר הקדמית והחצר האחורית של המבנה המערבי כמו גם חלקה הימני של החניה המצויה בקדמת המבנה המערבי יהיו בחזקה ושימוש בלעדי של ארביב, ואילו הדירה העליונה, קומת הגג, הגג של המבנה המערבי וחלקה השמאלי של החניה יהיו בחזקה ושימוש בלעדיים של מסיקה (סעיף 5 לתצהיר, נספח 9 לתצהיר שי ארביב); כי הזכויות שרכשה במקרקעין היו כפופות להסכם השתוף (סעיף 6 לתצהיר); וכי התובעים ובא כוחם ידעו היטב על קיומו של הסכם השתוף, הן משום שהיו הבעלים של החלק המזרחי, הן משום שיצחקי יידעו אותם במועד הרכישה על אודות קיומו של הסכם השתוף ופרטיו.
...
איני סבור שמדובר במסקנה מתבקשת.
הערה טרם חתימה אף שהתובענה מתקבלת ונקבע שדיירי הבית רשאים לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף בהיעדר הסכם שיתוף המחלק את השימוש בו להחזקה ייחודית, ספק אם יש בכך כדי להביא את המחלוקות לקצן.
סוף דבר מכל המקובץ לעיל, דין התובענה להתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בחודש מרץ 2000 נערך הסכם שתוף במקרקעין בין בעלי המיגרש האמור.
סמוך מאד לאחר המפגש האמור (סעיף 10 לתצהיר יוסי ברדה וכן עדות הנתבע עמ' 36, שורות 5-6) ביקש הנתבע למכור את חלקו במקרקעין.
השופט עמית הוסיף כי "גם אם לא נראה בכך מיכשול לשכלול החוזה אלא שאלה של פרשנות החוזה לגבי התמורה המוסכמת - וכך אני נוטה לראות את הדברים - הרי שעל פניו, עמדתה של המערערת מהוה הפרת הסכם. עמדת המערערת מיתחכמת וחסרת תום לב, ונוגדת את השכל הישר, באשר דירה אחת "נטו" על חלק מהגג מתוך 13 דירות בעיסקה (כאמור, בעקבות שינוי התב"ע כלל הבניין 26 דירות) מהוה על פניו אחוז קומבינאציה נמוך באופן לא הגיוני.
...
האם יש להורות על השבה מלאה? סבורני כי בנסיבות דנן התשובה לכך היא שלילית.
אני סבורה כי היקף שירותי הבנייה היה אמור להביא בחשבון את שווי המקרקעין, אך גם את המטרה היסודית שעמדה בבסיס העסקה, לפיה שני הצדדים יפיקו רווח ממשי מרכישת המקרקעין והפשרתם.
לאחר כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 647,500 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

פתח דבר לפניי תביעה שהוגשה במסגרת הליך של המרצת פתיחה ושעניינה במתן סעד הצהרתי בדבר זכות שימוש במקרקעין, נוכח סיכסוך בין שתי מישפחות של שכנים הנובע ממחלוקת באשר לפרשנותו של הסכם שתוף במקרקעין בין שתי המשפחות.
בית המשיבים ממוקם בחזית החלקה ונבנה במקור לפני למעלה כ-70 שנה והורחב סמוך למועד חתימת ההסכם.
סעיף 4(ד) להסכם קובע כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי כל אחד מהצדדים ו/או מי מטעמם ו/או במקומם יהיה רשאי להחזיק ולעשות שימוש יחודי בחלק של המיגרש אשר הוקצה לו... לרבות אך מבלי להגביל לבנות ו/או לשפץ ו/או להוסיף ו/או לתקן ו/או לשפר את חלקו היחודי במיגרש ו/או את הבית הנמצא בחלקו ואת החצר הצמודה לבית הנמצא בחלקו, ובילבד שלא יפגע בחלק שהוקצה לצד השני ו/או יגרום לצד השני להוצאות ו/או נזקים ו/או יגרום להפחתת ערכו של סה"כ המיגרש והבית הבנוי ו/או שיבנה במיגרש. הצדדים יהיו רשאים להשכיר חלקם לצד ג' למטרות מגורים בלבד ללא קבלת אישור מראש מהצד השני". סעיף 4(ה) להסכם קובע כדלקמן: "הצדדים מצהירים ומסכימים שלא למכור ו/או להעביר ו/או למשכן ו/או לשעבד זכות כלשהיא מזכויותיהם בבית ו/או במיגרש עד לסיום בניית ו/או שפוץ הבית אשר יבוצע עד ולא יאוחר מתום שנתיים ממועד חתימת הסכם זה". סעיף 4(ו) קבוע את ההוראות הבאות: "הצדדים נותנים זה לזה באופן הדדי, רשות בלתי חוזרת לבנות ו/או לשפץ ו/או לתקן ו/או להרחיב את בית המגורים אשר בו הוא משתמש ו/או את חלקו במיגרש... כל צד יהיה אחראי לקבל האישורים... והוא ישא על חשבונו בכל הוצאות התיכנון, הבניה, השפוץ והפיתוח של יחידת הדיור והמגרש הנמצאים על חלקו במיגרש...". בהמשך סעיף 4 מפורטים חיובים שונים אשר הצדדים נוטלים על עצמם, כאשר בסעיף 4[ז] מפורט כדלקמן: "צד א' יאפשר לצד ב' לבצע את המרתף כולל איטומן... ובצוע טיח בקיר במשותף (צריך להיות – המשותף) כולל הקמת פיגום מתאים". סעיף 7(א) להסכם קובע כי "כל צד ירשם כבעלים של הדירה המצויה בחלקו במיגרש. חלק המיגרש המסומן באות 'א1' יוצמד לדירתה של רותי וחלק המיגרש המסומן באות 'ב1' יוצמד לדירת עתניאל". ביום 22.7.2010 נכרת נספח להסכם השתוף ובמסגרתו תשריט חדש, שבו שינויים מינוריים, אשר הוגש בשלב מאוחר יותר לרישום בלישכת רישום המקרקעין.
...
סוף דבר עולה מכל המקובץ כי הסוגיה מושא ענייננו ובכלל זה פרשנות ההסכם, הוכרעה זה מכבר.
תוצאה משכך, דינה של התביעה להידחות.
בשים לב למשאבים שהושקעו בהליך ובכלל זה לעובדה שאין ענייננו בהליך ראשון בסדרת ההליכים שלעניין, הרי שאין מנוס מלהביא עניינים אלו בשיקול דעתנו ביחס לסוגיית ההוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כוונה זו, שהגיונית לנוכח היותם מסוכסכים, באה לידי ביטוי בהתחייבויות ההדדיות להסכים מראש ולאלתר הן לבנייה של בעלי הדירות האחרים באותה כניסה ברכוש המשותף, הן להצמדה של הבנוי ושל השטח הסמוך לדירות שעל גביו תבוצע הבנייה; וכן בעיגון הזכות לקבל היתר בנייה ולתקן את צו הבתים המשותפים באופן חד צדדי ובלא צורך בקבלת הסכמה או חתימה נוספת מעבר לאמור בהסכם.
המענה לשאלות מהותיות אלו נגזר משאלה מרכזית קשורה שההסכם אינו ברור לגביה והיא: האם הצדדים התכוונו ליצור הסכם שתוף המחלק את השמוש בקרקע ביניהם באופן ייחודי לאלתר, ולחלופין לאחר מימוש זכויות הבנייה? שמא היתחייבותם מתייחסת אך ורק למימוש זכויות הבנייה לצורך הרחבת דירותיהם ולהצמדה קניינית שתחול על הבנוי כתוצאה מאותה הרחבה.
כאן המקום לציין כי אף שהצדדים התכוונו לתת להסכם משמעות קניינית, ודברו במונחים של "הצמדה" ו"תיקון תקנון הבית המשותף", ברי שההסכם יכול לכל היותר לשמש הסכם שתוף המחלק את זכות ההחזקה והשמוש במקרקעין ולחייב אך ורק את הצדדים לו ואת חליפיהם (נוסף להתחייבות להסכים לבנייה של הצדדים האחרים ברכוש המשותף הסמוך לדירתם).
...
אני סבור שלנוכח טענתם של שני שלפיה יש מקום להפחית את הפיצוי המוסכם, הם מנועים מלקבל את מלוא הפיצוי שתבעו.
זאת מהטעם שאין לאפשר העלאת טענות סותרות במישור זה, והדבר פועל לחובתם של שני.
סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כדלקמן: התביעה העיקרית של קרמין מתקבלת בחלקה הקטן ונדחית ברובה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המבקשת עותרת למינוי בורר שיהא נחן בכישורים של "עורך דין ותיק, מנוסה ובעל שם המיתמחה בתחום המקרקעין ותכנון ובניה", על מנת שידון ויכריע בסכסוך מול בעלי הזכויות ב-24 דירות בשני בתים משותפים סמוכים בעיר רמת גן, בקשר עם הסכם לבצוע פרויקט תמ"א 38.
יחסי השתוף בין בעלי הדירות אינם משתרעים עד כדי מתן כוח כללי בידי בעל דירה ליטול התחייבויות בשם מישנהו, מעבר להוראות החקיקה הרלוואנטיות שתכליתן הסדרת היחסים בין בעלי הדירות, כגון אלו הנכללות בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וכן בחוק החיזוק (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008.
...
מקובלת עלי עמדת זילברברג לפיה אין ניתן לכפות עליהם ליטול חלק בהתדיינות בבוררות בעל כורחם.
באין נימוקים אחרים שיש בהם כדי לבסס את הזכאות למבוקש – דין בקשת הצירוף להידחות.
התוצאה אני ממנה כבורר, על מנת שידון בסכסוך שבין המבקשים לבין משיבים 1-35, את עו"ד דורון כהן, רח' צבי 5 רמת גן, טל' 03-7515700.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו