אכן, מלשון ההסכם עולה לכאורה, כי מדובר במתן שירותי שיווק ומכירות, תוך שכל אחת מהצדדים להסכם ממשיכה לנהל את עסקה בנפרד; עם זאת, בהסכם עצמו מופיעה מעת לעת היתייחסות מפורשת אל שתי בעלות הדין כשותפות; למשל, כינוי של כל אחד מהצדדים להסכם כ"שותף" בסעיף 4(א) להסכם ובסעיף 4(ד) להסכם.
במיוחד נכונים הדברים ביחס למכתבה של ניני פוגל, שהצהירה, במכתבה מיום 5.8.19 הממוען אל המותב דכאן, כי תאום וקיום הסדנאות היה מול גליה בלבד, ורק תאום התאריכים היה מול מירב, שאת שם משפחתה היא אף אינה זוכרת; בעוד שבמכתבה מיום 25.4.17 שצוטט בסעיף 21 לעיל גמרה אותה ניני פוגל את ההלל על גליה ועל מירב שתיהן יחדיו, בתור מי שהעבירו את הסדנאות "בצורה מקצועית ואיכותית", והיו "קשובות ומוכנות להתאים את התכנים והמבנה" לצרכיו של בית הספר.
...
זאת ועוד, סבורני כי את התנאי בסעיף 4(א) להסכם יש לפרש כפשוטו בהתאם ללשונו, קרי, כי "עסקאות" שבוצעו טרם מועד חתימתו לא ייכללו בחלוקת הרווחים; "עסקאות", פשוטו כמשמעו - "עסקאות". לא הוסכם על "לקוחות" שההתקשרות עמם היתה טרם מועד חתימת ההסכם, ומכאן, שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעת, כי כל העסקאות הקשורות בדרך כלשהי לעיריית רעננה ולבתי הספר שבתחומה או באחריותה אינן חלק מן ההסכם.
התקשרות עם מוסדות חינוך אחרים
טענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי סדנאות שהועברו בקצרין, ברמת הגולן, באור יהודה, בדברת וביקנעם הן תוצאה של עסקאות שנקשרו לאחר תקופת ההתקשרות בין הצדדים ולא ביוזמת התובעת, אלא ביוזמת מפקחת ממשרד החינוך שיצרה קשר עם הנתבעת, ועל כן אין לתובעת כל זכות ברווחים מהן, גם היא דינה להידחות; זאת לנוכח הודאתה הכתובה של הנתבעת במייל מיום 4.10.17 לתובעת (סעיף 20 לעיל), בו היא כותבת באופן מפורש כי ההתקשרות עם מוסדות החינוך ביקנעם ובאור יהודה נקשרה בעקבות קשרים של התובעת.
סיכומו של דבר, מתוך טבלה 7.2, אני פוסקת לתובעת את התשלומים עבור הפעילויות שהתקיימו בפועל, בסך כולל של 2,437 ₪.