הסכם שיווק בין חברת תיירות לסוכן תיירות

כך, למשל, בפרשת זילברשלג קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת דנון) כי: "עפ"י ההלכה שנפסקה מהוה סוכן הנסיעות שלוח של חב' התעופה. היא אשר קובעת את מחירי כרטיסי הטיסה, מנפיקה את הכרטיסים, קובעת את גדר הסמכויות של הסוכן ולמעשה מכתיבה לסוכן את כל הפעולות הדרושות למכירת כרטיסי הטיסה". (לגישה זו ראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 987/86 ניר נסיעות ותיירות נ' זלבנסקי (השופט בן יאיר); בר"ע (ת"א-יפו) 2428/03 איסתא ליינס נ' ביבי) [פורסם בנבו] (השופטת שטופמן); ת"א (ת"א-יפו) 1928/04 הרב צדוק נ' אל-על נתיבי אויר לישראל, [פורסם בנבו], פיסקה 7 (השופטת ברון)).

כך, למשל, בת"א (שלום ת"א) 52167/99 הורנשטיין נ' אופיר טורס (7.10.2001) קבעה השופטת גרוסמן כי: "החוזה הוא אמנם בין התובעים הנוסעים לבין המשווקת אופיר טורס אך לסוכנות נסיעות מאטאר שמור מעמד של יותר ממתווך. מעמדה הוא כשל ממליץ ומסייע לתובעים להגיע להחלטה באשר לזהות הנופש בו יבחרו. מעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית ישירה כלפי התובעים". ברוח דומה נקבע באחד מפסקי הדין לגבי מעמדה המשפטי של המבקשת כדלקמן: "תפקידה בעיסקה לא מסתכם בתיווך בלבד בין התובעים לבין ספקים בחו"ל, משהנתבעת המליצה וסייעה לתובעים להגיע להחלטה באשר לרכיבי חבילת הנופש. הנתבעת מכרה לתובעת את החבילה ולפיכך, קמה מצידה החובה לספק את שהתחייבה וברמה לה התחייבה. מעמד זה מטיל על הנתבעת אחריות חוזית ונזיקית ישירה כלפי התובעים." (ת"א (שלום ת"א) 24034/04 מגל נ' דיזנהויז סיטוני תיירות [פורסם בנבו] (2006, השופטת דודקביץ)).

...

עילה נזיקית של "מצג שווא": כאמור, קבע כב' השופט בועז אוקון כי בפרסום מוצר "אין לנקוט בדרך של פיתוי המגלה טפח ומסתיר טפחיים". במקרה דנן אני סבורה כי מן הראוי היה כי צד ג' תציין בפרסום שהופיע באתרה, אשר "נשאב" ע"י אתר הנתבעת, הסתייגות לפיה במקרה של תפוסה מלאה במלון תופנה ההזמנה לחדרים שהם מחוץ למתחם המלון המבהירים את איכותם.

נוכח האמור, אני קובעת כי צד ג' תישא בגובה של 60% מהפיצוי שיפסק לתובעים.

אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעת וצד ג' לפצות, יחד ולחוד, את התובעים, בסך 900 ₪ לכל נופש.

לעיתים כחלק מהגדרת בעל תפקיד אשר אופן מינויו וסמכויותיו הוגדרו בחוק (כגון סוכן מכס (חוק סוכני המכס, התשכ"ה-1964), סוכן דואר (חוק הדואר, התשמ"ו-1986), סוכן ביטוח (חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א-1981), סוכן פטנטים (פקודת הפטנטים והמדגמים), סוכן תיירות מרפא (חוק תיירות מרפא, תשע"ח-2018), סוכן שיווק פנסיוני (חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה-2005) סוכן (סעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מתקנים וציוד), תשס"א-2001) ועוד.

סעיף 2 לחוק מגדיר חוזה סוכנות כדלקמן: "חוזה סוכנות הוא חוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות." בעניינינו, כפי שהתברר בדיעבד, לא נוצר כל קשר בין הנתבעת לבין חברת Europlywood.

...

למעלה מן הדרוש אציין כי אף לגופו של עניין איני מקבלת את התחשיב שערכה התובעת בכל הנוגע לפיצויי הקיום שתבעה.

ז - סופו של דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעת את התשלומים שבוצעו בגין חשבון 9207/2; 9207/3; 9208/1; 9208/2 וכן המחצית השנייה של הזמנה 9207 (9207/4, 9207/5, 9207/6) כדלקמן: (19,500+19,978+19,000+10,415+58,978) = 127,871 ארו התובעת ביצעה את חישוב פיצויי ההשבה לפי שער ההמרה במועד ביצוע תשלום בגין חשבון 9207/1 (24.11.2016) – 4.135 ₪ לארו.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת, הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 49568-07-20 מוסקוביץ את וינברג חברה לסיטונאות סיגריות בע"מ נ' דובק בע"מ ת"א 16621-08-20 ש. כהן סוכנות להפצת סיגרוית בע"מ נ' דובק בע"מ ת"א 16636-08-20 יינות אשר בע"מ נ' דובק בע"מ ת"א 16652-08-20 גבי ובניו בע"מ נ' דובק בע"מ ת"א 28980-08-20 צ.ד בוקובזה בע"מ ואח' נ' דובק בע"מ ת"א 1456-09-20 אהרן כהן שיווק סיגריות (1990) בע"מ ואח' נ' דובק בע"מ לפני כבוד השופט דורון חסדאי התובעות 1. מוסקוביץ את וינברג חברה לסיטונאות סיגריות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עופר צור 2. ש. כהן סוכנות להפצת סיגריות בע"מ 3. יינות אשר בע"מ 4. גבי ובניו בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זוהר לנדה 5. צ.ד בוקובזה בע"מ 6 אחים דהן מוצרי טבק בע"מ 7. א.ר אדלר סחר ושיווק בע"מ 8. אור מוצרי טבק בע"מ 9. אהרן כהן שיווק סיגריות (1990) בע"מ 10. ש.א. סיגר טרייד בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רענן בר זוהר הנתבעת דובק בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דן פרידמן ועו"ד אסף רנצלר החלטה

ההחלטה בבקשה לסעד הזמני בתמצית יצוין כי במסגרת ההחלטה בבקשה לסעד הזמני נקבע בין היתר כי "ככלל, בחוזה מסחרי לרבות חוזה הפצה בין יצרן לבין משווק שנעשה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, והניתן לביטול על ידי מתן הודעה סבירה, הבעיה בדרך כלל היא "מהו אורך הזמן הסביר הנידרש להודעת הביטול" (ר' פרשת היתאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל לעיל, פסקה 14)" (ר' סעיף 154 להחלטה).

...

לגוף העניין טענה הנתבעת בפרק ב, כי דין בקשות המחיקה להידחות.

סוף דבר מקובל לסבור שבהליך אזרחי בעל הדין היוזם (התובע או מגיש הבקשה), הוא "אדון ההליכים". משמעות מונח זה היא שדרך כלל, בעל הדין יקבע את אופן ניהול ההליך, או למצער ישלוט על דרך ניהול ההליך.

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לכל תובעת סך כולל של 6,000 ₪ בגין דחיית בקשתה לעיל.

במקביל הנני מחייב כל תובעת לשלם לנתבעת סך כולל של 6,000 ₪ עם מחיקת התובענה.

המבקשים טוענים כי היא נוהגת למכור ללקוחותיה באופן שיטתי כרטיסים לטיסות הממריאות ונוחתות בשעות אשר קל לשווקן אף שידוע לה כי אותן טיסות לא תתקיימנה במועדן, לרבות מכיוון שמועדים אלו להמראה או לנחיתה אינם זוכים לאישורה של רשות שדות התעופה, שהיא הגורם המוסמך לכך בארץ.

עילות תביעה נוספות הן תרמית, רשלנות והפרת החובה החקוקה בתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א–2000, אשר בוטלו בנתיים.

וכך, פעם אחר פעם, בהדרגה, משתנה השיבוץ לסלוט, עד שבסופו של יום, מקבלת חברת התעופה אישור למועד הטיסה המבוקש או למועד הקרוב לו, היינו: בסופו של התהליך, בדרך כלל, ניתן לחברת התעופה שיבוץ לשעת ההמראה/הנחיתה בה התחייבה לקיים את הטיסה במסגרת ההסכם שלה עם סיטוני התיירות (כדוגמת המשיבה) או קרוב לשעה זו. [.

כשנתבקש כהן להשיב אם מכר כרטיסים לפי השעות שבהסכם עם חברת התעופה כשהסלוט שאושר היה לשלוש שעות מאוחר יותר הוא היתחמק ממתן תשובה ישירה (עמ' 23 לפרוטוקול), ולאחר מכן העיד (עמ' 23–24) כי ברגע שנחתם בין המשיבה ובין חברת תעופה חוזה אז חברת התעופה פונה לרשות שדות התעופה לקבלת סלוטים.

...

קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל החברים בקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. התוצאה היא שאני מקבלת את הבקשה, באשר שוכנעתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות והדרושים לשם אישור התובענה.

אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית בתוך שלושים יום מהיום.

המשיבה תשלם למבקשים את הוצאות הבקשה.

השוכר יוכל לשווק את המושכר, החוף והמזנון כיחידה אחת אצל סוכני הנסיעות, מדריכי תיירות למיניהם, לנהגים ולכל גוף אחר.

שנית, אך ברור הוא, ששני הצדדים כרתו ביניהם חוזה ממניעים של רווח כלכלי והשאתו, כל אחד מהזוית שלו – המבקשת ביקשה להקים עסק לממכר מוצרי ים המלח, והמשיבה ביקשה להכניס לחוף עסק, שיעלה בקנה אחד עם מכלול השירותים שביקשה לתת בחוף, לרבות שירותי חוף והסעדה, שלגביהם נקבעה דוקא בלעדיות לטובת המשיבה בסעיף ג'1 לחוזה: "למען הסדר ספק, לא יופעל במושכר [החנות הראשונה] מינימרקט, ו/או מסעדה ו/או כל ממכר מזון ומשקאות" (ההדגשה הוספה).

מכאן שיש היגיון רב בתשובתו הבאה: "ש. למה לא תהיה עוד חברה שתספק [מזון] אם זה מחזיק עוד תיירים?

...

אם יימצא שכך הדבר, הרי שלכאורה יהיה בסיס להיעתר לבקשה למתן צו מניעה.

לעומת זאת, אם התשובה על שאלת קיומה של תניית "בלעדיות" תהיה שלילית, כי אז יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

אינני מקבל טענה זו. ראשית, קריאת ההסכם על כל חלקיו, אינה מזכירה ולוּ ברמז את הנטען ע"י המבקשת, כאילו היא חנות מוצרי ים המלח היחידה שאמורה לנכוח בחוף או שתהיה החנות היחידה בחוף, ובוודאי שלא ניתן למצוא בהסכם התחייבות של המשיבה שלא להקים עסק מתחרה בחוף.

רביעית, אינני מקבל את טענת כדורי, כי היו סיכומים נוספים בעל-פה או אחרים בין הצדדים, התומכים בטענת המבקשת ל"בלעדיות", שכן לטענתו הוא "לא זוכר" מה היו אותן דרישות שהעלה (עמ' 3 לפרוטוקול).

פועל יוצא מכל האמור הוא, שאני דוחה את הבקשה לצו מניעה, לאחר שקבעתי שלמבקשת אין "בלעדיות" בחוף המשיבה, כפי שטענה.