הסכם שותפות למיזם מסיבות קיץ ברחבה

כפי שהצהיר הנתבע בסעיף 24 לתצהירו: "... העובדה שאיתן הציע לנו לרכוש את הנכס עם אסי שותפו לעסקים, שאנחנו מכירים, והעובדה שאיתן האמין כי ביכולתו לנהל מו"מ על מחיר הנכס ולהביא להורדה במחיר פתחה בפנינו אופציה שלא הייתה בפנינו קודם". ויודגש כי היוזמה לאיתור השותף לא הייתה של המתווך אלא של איתן.

מנגד, בקיץ 2014, במהלכו אין מחלוקת כי המתווך פנה אל הנתבע בהצעות נוספות, תועדו שיחות טלפון והחלפת מסרונים בין הצדדים.

וכפי שהעידה הגב' חנה בכור (בעמ' 38, ש: 22- 24): "... לא היינו בכלל מעוניינים בבית הזה עד שאיתן בא עם הצעה מפתה, אז החלטנו שאנחנו רוצים. כשביהמ"ש שואל אותי מה מפתה זה בסך הכל ירד מ7.5 מיליון ל-7.4 אני משיבה כי הוא מצא לנו שותף ..." באשר להחלטה של הנתבע ורעייתו להיתקשר בהסכם שכירות ארוכת טווח, אני מקבל את עמדת התובעת כי אין בדבר כדי ללמד על נטישת הכוונה לרכוש את הנכס באותו מועד, שכן, היה ברור גם לנתבע שאף אם הוא רוכש בית בשכונה, הרי שזמן התיכנון וקבלת ההיתרים והבניה יחייב שכירות ארוכת טווח.

...

שיעור דמי התיווך אוסיף כי אף אילו הייתי מגיע למסקנה אחרת, הרי שהתובעת לא הייתה זכאית לדמי תיווך מכל שווי המגרש כפי הנתבע.

בסעיף 14 לתצהירו, הבהיר המתווך כי הוא נוהג להחתים כל דייר בסמוך להצגת הנכס, ואני מקבל את עמדתו בהיותו מתווך מוכר ובעל ניסיון שאף עד לא פקפק באמינותו.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 8498-07-19 ברנד תעשיות בע"מ נ' סוללאבן אי.פי.סי. אשלים, שותפות מוגבלת ואח' לפני כבוד השופטת ירדנה סרוסי תובעת (המבקשת) ברנד תעשיות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד בנימין ברץ ומשה נחמן נתבעים (המשיבים) 1. סוללאבן אי.פי.סי. אשלים, שותפות מוגבלת ע"י ב"כ עו"ד ורוניקה ראובני 2. בנק מזרחי טפחות בע"מ 3. בנק הפועלים בע"מ-סניף עסקים באר שבע החלטה

הבקשה הועברה לטיפולי במסגרת תורנות קיץ של בתי המשפט.

לצד עקרון זה, חל על הערבות "עקרון ההתאמה" המבטיח כי מימוש כספי הערבות ייעשה אך בהתקיים התנאים הקבועים בכתב הערבות (ראו, רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ פסקה 6 (14.04.2013); רע"א 137/16 רדוויל בע"מ נ' בתיאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ פסקה 4 (13.01.2016)).

בכתב הערבות לפרויקט הHTF-, מוזכר אך ורק ההסכם שנחתם בתאריך 1/7/2015 להספקת מכלי הHTF-: "IN CONNECTION WITH THE CONTRACT FOR DESIGN, SUPPLY FABRICATION, TESTING, TRANSPORTATION AND HANDOVER OF TEN COMPLETE HTF TANKS…SIGNED ON 01/07/15 FOR ASHALIM PROJECT…" מנוסח הערבות עולה כי לא ניתן לחלט את הערבות שניתנה במסגרת הסכם מכלי הHTF- בגין ההפרות הנטענות בגין פרויקט מכלי המלח או פרויקט הצנרת.

...

מכאן שלא ניתן לייחס לערבות הבנקאית חוזים נוספים שאינם כלולים בה ושלא הייתה כוונה לכלול בה. כפועל יוצא, הגעתי לכלל מסקנה כי כוונת הצדדים הייתה ליצור זיקה בין כתב ערבות ספציפי לבין הסכם ספציפי המזוהה על פי שם ותאריך בכתב הערבות.

משהצדדים מסכימים כי פרויקט ה-HTF הושלם, ומשנדחית טענת המשיבה לעניין הקיזוז בין הערבויות, מתקבלת בקשת המבקשת למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לחלט את הערבות בגין הסכם ה-HTF.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

תכלית ההסכם הייתה קיום מיזם משותף של ארגון מסיבות קיץ ברחבה.

הם אף הטיחו במנהלי המשיבה כי ההסכם הגיע לקיצו, כי בכוונתם למכור את ציוד השותפות, לרכוש מכספי התמורה ציוד חדש ולערוך בעצמם מסיבות במועדון.

...

עם זאת, סעיף 5(ג) לחוק מותיר לבית המשפט מרחב להפעלת שיקול דעת, ומקום בו מצא בית המשפט "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מעיכוב ההליך, הוא רשאי להורות כן. .

אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ההליכים לאור קיומו של סעיף הבוררות בהסכם, ורצון המבקשים לפעול על-פיו.

הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים, באמצעות בא-כוחם, הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪.

העבודה היתה אמורה להתבצע בתחילת הפרוייקט, אך נדחתה לאחר שינויים אחדים בתכנון מסיבות שאינן תלויות בצדדים, ובסופו של עניין הוחל בביצועה רק לסוף שנת 2002.

באשר לתשלומים שזכאי התובע מעבר לרשימת הכמויות בחוזה-מציין המומחה כי התובע זכאי להם, לנוכח היות ההסכם ביניהם מודל ביניים-שותפות, עפ"י המפורט בסעיף קטן (ח) לעיל.

ביצענו בסוף הקיץ" (עמ' 43 לפרו' ש' 17-20).

...

סוף דבר.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת את הסכומים הבאים: סך של 17,295 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.6.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל (ראה סעיף 38(ד) לעיל).

אני דוחה את התביעה שכנגד, לאור האמור לעיל (ראה סעיף 44(ג)).

בשלב ראשון, ככל הנראה מסיבות חשבונאיות פנימיות של הנתבעת 1 ובלי ידיעת התובע כונתה משכורתו "החזר הוצאות". התובע ביקש ואף הובטח לו כי יומצא לו תלוש משכורת מסודר.

בתחילת דרכם המשותפת, נשא כל צד מהשותפים בהוצאות אשר נבעו מפעילותו ובקיץ 2001, עוד בטרם נרשמה הנתבעת 2, העמידה הנתבעת 1 במשרדיה, לטובת המיזם וממנו פעל התובע.

כפי שאף העיד התובע: "חברת לינביץ סחר הוקמה בסביבות ינואר 2002. אני לא בעל מניות בלינביץ סחר על פי ייעוץ שקיבלתי מעורך דין שיעץ לי שהבעלות תהיה באמצעות נאמן. נכון שלא ערבתי לחשבון הבנק של החברה שהוקמה כי היה לי נאמן, אני הייתי שותף בסחר, לא שותף נסתר, לא הופעתי כבעל מניות" (ע' 3 שורות 17-20 לפרוטוקול) הסכם זה הינו הסכם מחייב, שני הצדדים חתמו עליו, ויש בו כדי ללמד על אומד דעת הצדדים, כיצד ראו הם את היחסים בינהם.

...

מהאמור לעיל עולה כי אף דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות.

למעלה מן הצריך יצוין כי דין התביעה למשכורת עבור חודש אפריל להדחות ולו רק מהנימוק שהתובע העיד בחקירתו הנגדית כך: "התשלומים כנגד חשבונית ששילמה חברת לינביץ למדי וט היו בחודש אפריל 2002 בגין משכורת, משמר אליעזר לינביץ(כך במקור) החליט שבאותו חודש הוא לא נותן לי תלוש משכורת". (ההדגשות אינן במקור) מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעות בגין משכורת חודש אפריל, פדיון ימי חופשה פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין-להדחות.

התביעה נגד שתי הנתבעות נדחית.