העדה א', האחות שסייעה בהליך איתור ורכישת הדירה, השיבה, בדיון מיום 07.03.22, אף היא כי הדירה נרכשה על מנת שהתובעת תוכל לגור בה – עמ' 56 שורה 5 וכשנשאלה האם הנתבע, באיזה שלב, אמר לתובעת כי הדירה שלה, השיבה: 'לא' – עמ' 56 שורה 13.
לכתבי טענותיו צרף הנתבע חוזה שכירות אחד בלבד, שנחתם בין הצדדים ביום 01.12.2016, ולא ברור מדוע לא הוצגו חוזים נוספים שנחתמו החל ממועד רכישת הדירה ומעבר התובעת להתגורר בדירה, בשנת 1994, זאת בייחוד ובעיקר שעה שהנתבע טען כי נחתמו הסכמי שכירות נוספים בין הצדדים.
הנתבע אף אישר כי עד לשנת 2016 לא נחתם הסכם שכירות בין הצדדים – עמ' 103 שורה 31 וכשנשאל האם עד לשנת 2016 לא חתמו הצדדים על הסכם שכירות השיב הנתבע: 'לא זוכר' – עמ' 104 שורה 7 והוא אף לא יכל להצביע על מישור אחד בו פעל לצורך החתמת התובעת על הסכם שכירות – עמ' 105 שורה 18.
...
תמצית טענות הנתבע
דין התביעה להידחות על הסף וזאת בהינתן כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלשהי שיש בה כדי להעניק לתובעת את הסעדים המפורטים בה וכן מחמת התיישנותם.
רישיון במקרקעין
"רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. . . אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים . . . או תלמד משתיקתו ואי-מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: רשות גרידא)".
נינה זלצמן "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב 24, תשנ"ה.
מכל המקובץ לעיל, מצאתי כאמור כי הנתבע העניק לתובעת באופן מפורש את הזכות לגור ולהשתמש בדירה וזאת באמצעות הבטחה שמסר לה בעל פה ובנוכחות בני משפחה נוספים.
כך גם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שהובא בפני, בעדות הצדדים ועדות העדים הזרים שהעידו מטעם התובעת, כי הרשות הוענקה לתובעת מאת הנתבע למשך כל ימי חייה, ולפיכך, הרי שעסקינן ברשות בלתי הדירה.
לסיום
תביעת התובעת לבעלות בדירה – נדחית.