הסכם קיבוצי: תוספת שכר נהגים

כך נהג בית הדין למשל, בעיניין היתאחדות הקבלנים, עת הורה לצדדים להסכם הקבוצי הכללי בענף הבניין לגבש בתוך שלושה חודשים הסדר חדש ומפורט לתשלום תמריץ אי העדרות, אשר יענה על דרישות החוק והפסיקה.

כך, אין דומה מצב של השבה לעבודה או תשלום פיצוי כספי לעובד שפרש מעבודתו על פי הסדר שנקבע בדיעבד כי היה הסדר מפלה, [מצב הדברים אליו היתייחס בית הדין הארצי בעיניין מפעלי ים המלח (ע"ע (ארצי) 1414/01 מפעלי ים המלח בע"מ – משה ניסים ואח' (18.3.2004)], למצב בו העובד עבד בפועל וביצע את העבודה, והשינוי בהוראת ההסכם הקבוצי מתייחס רק לתוספת שכר שיש לשלם לו בעד ביצוע עבודתו.

...

בעניין בוסי [ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ו-15 אח' (02.10.2011)] עמד בית דין זה על האופן שבו יש לבחון האם החלטות מעסיק על בסיס קריטריון ניטראלי תואם גיל הן בגדר הפליה מחמת גיל, באומרו: "לטעמנו, הלגיטימיות של החלטות הרשת, שבבסיסן נמצא שיקולים בעלי מתאם גבוה לגיל, ראויה להבחן לאור הוראותיו של חוק השוויון והעיקרים העומדים בבסיסו, שמא היא בגדר הפליה מטעמי גיל. זאת, אף שקריטריון הגיל אינו מצוין בהן במפורש. בקשר לכך ניתן אף להסתמך על הוראת סעיף 2(ב) לחוק השוויון לפיה "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שאינם ממין העניין". אנו סבורים כי מקום שמתאם הוותק לגיל הוא כה ברור, כפי שאף מתברר בנסיבות המקרה בערעור שלפנינו, ומשיסוד הכוונה אינו רלוונטי לעניין קיומה של הפליה פסולה, העדר ציון מפורש של הגיל בהחלטה, אינו צריך לשקול, בין לעניין תחולת החוק, ובין בכלל.

אנו סבורים, כי במסגרת הליך זה אין מקום להידרש לטענות העובד באשר לאי שיבוצו בתפקידי הדרכה וזאת מטעמים אלה: 69.1.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי ערעורו של העובד נדחה, וערעורה של אל על מתקבל.

בנסיבות העניין, נוכח העובדה שהעובד העלה טענות עקרוניות הראויות לדיון, לא מצאנו מקום לחייב את העובד בהוצאות.

כך שבפועל ביטאה לפחות בחלקה את זמן העבודה (ע' 18, ש' 8); ולבסוף אין חולק שממועד ההסכם הקבוצי הראשון, הנהגים היו זכאים לגמול שעות נוספות כולל, אולם מנגד הוסכם על הפחתה בשיעור תוספות השכר, ובכך יש כדי ללמד שחלק מתוספות אלה אכן היוה בעבר תשלום עבור גמול שעות נוספות והסכמת הצדדים להסכם הקבוצי להכיר בכך (סעיף 18 לתצהיר מעיין; סעיף 20 לתצהיר סגל).

...

מוסיפה וטוענת הנתבעת שאין להיעתר לתביעתו של התובע, בשל ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים ליחסי העבודה בנתבעת בהסכמים קיבוציים.

ואולם, כבר בתצהירו התובע לא התייחס לקיומה של עילת תביעה בגין כך, כשבסיכומיו נזנחה תביעה זו. אף אלמלא כן, לא מצאנו שנפל כל פגם בכך שהנתבעת אפשרה לתובע לנצל את מכסת ימי החופשה טרם הוחל בהליך לבירור המשך העסקתו אצלה עקב פגיעתו בתאונת דרכים (סעיפים 16- 18 לתצהיר התובע; ע' 13, ש' 9).

סוף דבר התביעה על מכלול רכיביה – נדחית.

נוכח הביקורת שהיתה לנו על הליך הפיטורים, הרי שחרף דחיית התביעה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

ביחס לנהגי אגד הסכימו הצדדים על מנגנון תגמול חדש כמפורט בסעיף 6(ז) להסכם הקבוצי הקובע כדלקמן: "מנגנון התגמול המפורט בסעיף זה לעיל ולהלן (להלן: "מנגנון התגמול החדש לנהגים") יחליף את מנגנון השכר והתגמול, על נגזרותיו, שחל על נהגי אגד מכוח ההסכמים הקבוציים הקודמים, ככל שחלים, ולרבות תוספות שכר שניתנו במיגזר הצבורי (בין שהן כלולות בטבלת השכר ובין שהן מחוץ לטבלת השכר), משכורת 13, ביטול סולם הדרגות וקידומי הדרגות שחלו על נהגים עד ליום 1.1.2017.

...

מכל המקובץ אנו קובעים כי תוספת "מנקו" בוטלה ללא כל התניה.

משקיבלנו טענת המשיבה לפיה לא הוסכם בהסכם הקיבוצי על ביטול הגביה– הרי שאין בידינו לקבוע כי לא מוטלת על נהגי המשיבה חובה לבצע גביה מציבור הנוסעים ואין בידינו לקבוע כי אי ביצוע הגבייה לא יהווה הפרת משמעת.

סוף דבר: בקשת צד בענין תוספת "מנקו" נדחית.

האם במהלך שהותו בחופשת מחלה היה התובע זכאי להפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות, האם הוא היה זכאי לתוספות שכר מכוח ההסכם הקבוצי, לדמי הבראה, וזכויות סוציאליות נוספות שההסכם הקבוצי מזכה בהם וכן שאלת זכאותו לצבירת ימי חופשה וימי מחלה בתקופה זו. כמו כן, הצדדים חלוקים לגבי זכאותו של התובע ליתרת דמי מחלה ופדיון חופשה.

גם מעדותו של מר שמעון חזן, מנהל המפעל בנתבעת, עולה כי וועד העובדים בנתבעת נהג לשלם את חלקו בשי לחג עבור עובדים השוהים בחופשת מחלה.

...

משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת ששולם לתובע שי לחג בחודש 9/19.

משטען התובע כי גובה השי עבור ראש השנה עמד על 500 ₪, ומשטענה זו לא נסתרה, אנו פוסקים לו סכום זה. לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך 68,453 ₪ כמפורט מטה: פיצוי בגין עוגמת נפש – 30,000 ₪.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הנהגת שכר עדוד נועדה להגביר את תפוקת העובדים ובתמורה לקבל תוספת תשלום (פרמיה).

קרי להפחית את רכיב על"נ אוטובוס ועל"נ כללי ודקות מינוס, ומנגד לא להפחית את רכיב שעות העבודה בימי שישי וזאת מרכיב היעילות האישית, באופן שהתשלום בפועל לא יעלה על 33% מהנוכחות לפי הגדרת הנוכחות בסעיף 3.2 לדוח 88, וזאת מהנימוקים שיפורטו: עיון בפסק הבוררות מעלה כי הבוררות עסקה במחלוקת זו: האם במעבר של אגד משיטת שכר עדוד ישירה לרב גורמית צריך לחשב את מקדם הגיל על יעילות אישית וגם קבוצתית כטענת ההסתדרות או רק על החלק של יעילות אישית כמו שאגד טענה ואופן ביצוע תחשיב זה. גם עיון במבוא הכללי של פסק הבוררות בסיפא מעלה כי נכתב מפורשות על ידי הבורר: "... בשנת 2006 נחתם הסכם קבוצי בין הנהלת אגד לנציגות העובדים ובמסגרת זאת החזרת תוספת לפרמיה לקשיש/קשישון. ב-15.7.2007 אישרה המזכירות שינויים 18% גמול עבודה ישירה ו- 15% בגין השגת יעדים קיבוציים/מוסכיים. נוצרה מחלוקת בין הצדדים לגבי אי תשלום קשיש/קשישון למרכיב עמידה ביעדים" (ר' נספח 1 לבקשה).

...

עוד טוענת המבקשת כי העובדה שאגד לא מסרה לבורר נתונים בנוגע לעל"נ אוטובוס מובילה למסקנה כי היא כלל לא חשבה שיש רלוונטיות לתחשיב רכיב על"נ אוטובוס.

כמו כן לא שוכנענו כי מדובר בשיהוי שיש בו כדי לדחות את הבקשה.

וכן לא שוכנענו כי יש לקבל את הטענה בדבר חוסר תום לב שעה ששוכנענו כי אכן היו קיימות בתיק זה מחלוקות שהצריכו הכרעה בנוגע למחלוקת של שני הצדדים.

סיכום הבקשה מתקבלת בחלקה.