הסכם קיבוצי: רופאים וטרינרים

ביום 27.3.2014 פנה המבקש באמצעות יו"ר ארגון הרופאים הוטרינריים ברשויות המקומיות לראש העיר ודרש את ביטול ביצוע ההחלטה לאלתר, בנימוק כי ההחלטה היא החלטה שרירותית בנגוד לדין ומהוה הפרה בוטה של הסכם העבודה וההסכמים הקבוציים.

...

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות על הסף בשל היותה נגועה בשיהוי; משההחלטה על הפחתת השכר התקבלה בחודש מרץ 2014 והפניה לבית הדין נעשתה רק ביוני 2014; ובחוסר ניקיון כפיים הבא לביטוי באי גילוי עובדות רלוונטיות, העובדה לטענתה כי במקביל לעבודתו בעירייה מפעיל המבקש מרפאה ווטרינרית פרטית.

לטעמנו אין צורך להרחיב בסוגיה זו, שהרי אין העירייה יכולה להתנער מחוזה מחייב בנימוק כי את ההחלטה להתנער מהחוזה המחייב קיבלה מועצת העירייה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן שנקבע כי עד למתן החלטה אחרת, על המשיבה לשלם למבקש את שכרו כמנהל המחלקה הווטרינרית, בהתאם להוראות חוקת העבודה על בסיס דירוג ודרגה.

משהתקבלה הבקשה תשלם המשיבה הוצאות המבקש בסך של 10,000 ₪.

על פי כתב התביעה, תנאי העסקתו של התובע קבועים בהסכם קבוצי – חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה") – ומכוחו הוא זכאי לתנאי העסקה ושכר הנהוגים לעובדים בדרוג רופאים ווטרינריים (ראה: סעיף 21 לתביעה הטוען להסכם הקבוצי המסדרים את תנאי השכר של הרופאים הוטרינריים ברשויות המקומיות).

...

כן תשלם הנתבעת לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 8,226 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר לתקופה שעד לחודש דצמבר 2009 כולל - 33,729 ₪.

משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

במקרה שנידון בפסק הדין האמור, מקור הזכות לדרגות ולשכר הנו מכוח חוזה אישי מיוחד, אלא שלא אלה פני הדברים בעניינינו, כאשר מקור הזכות הנו בהסכם קבוצי לרופאים וטרינארים, משכך לא ניתן לגזור מפסק דין ומפסקי דין אחרים אליהם הפניתה הנתבעת גזרה שווה לענייננו.

...

משכך, תביעתו לפיצוי בגין הפרשה בחוסר לקופת גמל נדחית.

דיון והכרעה- סעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 לחוק זה קובע כי בית הדין רשאי להפחית פיצוי זה או לבטלו "אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". בנסיבות שלפנינו ובהתחשב בטענת ההתיישנות וכן בכך שהשתכנענו כי הנתבעת שילמה לתובע את זכויותיו, בחוסר, בשל טעות נגררת, אשר מקורה בטעות שניתן לראותה ככנה ולכן החלטנו שלא לחייבה לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר מלאים אלא רק סכום של 3,000 ₪.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 24,656.76 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי קידומו בדרגה.

הצדדים חלוקים באשר למצב לאחר שניסגר בית המטבחיים, החל מחודש 10/10 ואילך: לטענת התובע - גם אחרי סגירת בית המטבחיים הוא המשיך לעבוד במועצה כווטרינר רשותי, ברבע משרה, ומאחר שלא קיבל שכר מהמועצה, עבור משרתו המצומצמת, והפסיק לקבל תלושי שכר ממנה, החל לעבוד לפרנסתו בבית-המטבחיים בטירה, אך, מאחר שהמשיך לשרת כווטרינר רשותי, תוך שהוא מממן את החיסונים לתושבי המועצה באופן פרטי, הוגשה התביעה דנן - לתשלום הפרישי שכר מולן, לפי 25% משרה, כמו גם מענק חד פעמי של 230% משכרו החודשי, בהסתמך על הסכם קבוצי של הרופאים הווטרינרים מיום 10.8.2011 [ת/1, נספח ו' (להלן: ההסכם הקבוצי)], חופשה והבראה.

...

עובדות ועיקר טענות הצדדים לאחר ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלבנטיות, כדלקמן: התובע הינו רופא וטרינר מוסמך מאז 22.11.1995.

מסקנתנו היא, כי התובע לא עבד במועצה מאז 10/10, ומכך שלא נגרע תוארו שם, בהתכתבויות שונות, לא משתנה עובדה זו. יש בזאת רק כדי להצביע על חלק מההתנהלות הכושלת של המועצה, דוגמא למה שהביא, בין השאר, לפיזורה, וככל הנראה גם בתקופה בה מונתה בה ועדה קרואה, לא כל התקלות תוקנו מיידית.

בנוסף, עדות גזבר המועצה תומכת במסקנה, כי מרשימת החיסונים שהציג התובע עולה, כי מדובר בתשלום בעד החומר עצמו ולא עבור מתן השירותים הנטענים עבור התושבים, ואם מאן דהוא בא לשלם לפקיד הגבייה, בעבור חיסון, הפקיד לא היה מוסמך להגיד לתושב לא לשלם ולא יכול היה לדעת מי יבצע את החיסונים ויזריק את החומר, הלכה למעשה [עמ' 34, ש' 22-16].

לאור מסקנתנו, בדבר הגורם לסיום יחסי העבודה - נדחות כל דרישות התובע, לקבלת שכר עבודה ונלוות מהמועצה, לתקופה מחודש 10/10 ועד 3/14, כולל.

בלא הבהרה מצד הצדדים, הרי שמעמדו המשפטי נותר מוטל בספק כמקור עצמאי ומחייב ונדמה כי כשמו כן הוא - אגד של הוראות ההסכמים הקבוציים בעיניין רופאים וטרינאריים ברשויות מוניציפליות לרבות הוראותיו של ההסכם הקבוצי מיום 30.4.1987 וכן מיום 19.9.2016, הרלוואנטיים לתקופת העסקת התובע.

...

" בתאריך 14/6/20, לאחר שהתובע מיהר ופעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 7/6/20 ולאחר שהנתבעת התייחסה לתגובתו, נתן בית הדין את החלטתו הבאה: בנסיבות הענין ומשהודיע התובע כי הוא מסכים לביטול פסק הדין שניתן לזכותו ביום 25/5/20 (להלן:"פסק הדין") בכפוף לפסיקת להוצאות לטובתו ולאחר שבחנתי גם את טענות הנתבעת בענין זה, כפי שאלו מצאו ביטוי בבקשתה לביטול פסק הדין ולאחר ששקלתי את בקשתה לדחות את סוגיית ההוצאות לסיום ההליך, וכן לאחר שנתתי דעתי לבקשת התובע ובהינתן כי בתיק קיימת אינדיקציה לכך שהנתבעת ידעה על ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25/5/20 ובכל זאת לא טרחה להתייצב לישיבה זו ואף לא ביקשה את דחייתה - עובדה שבוודאי גרמה לבזבוז זמן ומשאבים לתובע, לבא כוחו ולמעשה גם לעד התובע שטרח והתייצב לישיבה זו, החלטתי להורות על ביטול פסק הדין וכן החלטתי שיש מקום לחייב את הנתבעת, כבר כעת בהוצאות התובע ולכן הריני מחייבת אותה לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 1,200 ₪ בגין הוצאות משפט.

אשר לקרן השתלמות -על פי האוגדן, הפרשות המעביד לטובת קרן השתלמות היא בשיעור של 7.5% מהשכר, כאשר השכר לצורך ההפרשות לקרן הינו "השכר המשולב וכל רכיבי השכר המחושבים במשכורת הקובעת לצורך גימלאות" (סעיף 7 לאוגדן) משכך, וכתוצאה ישירה מקביעותינו לעיל לעניין דרגת השכר לה זכאי התובע ולעניין תוספות השכר השונות המשמשות בסיס להפרשות לקרן השתלמות, אשר בגינן מצאנו כי הנתבעת שילמה כספים בחוסר, הרינו קובעים כי עליה לשלם לו סכום של 4,533.9 ₪ כהשלמה להפרשות שביצעה עבורו לקרן השתלמות.

ובכל זאת ולמרות שנדמה כי הנתבעת ויתרה על הטענה, החלטנו להתייחס אליה ולו מטעמי זהירות תוך שנבהיר כבר עתה כי דין הטענה להידחות שכן הנתבעת לא הוכחה את טענתה כאמור, לא צירפה כל הוכחה ולמצער תחשיב.

מדובר טענה שהיא חרב פיפיות עבור הנתבעת, המבקשת שלא לשלם לתובע את מלוא שכרו בטענה כי הוא הועסק על ידה בניגוד להוראות האוגדן אלא שברור שמקום בו אין חולק כי הנתבעת נהנתה מעמלו של התובע בהיקף משרה של 33% אין היא יכולה להיבנות בדיעבד מטענה זו. סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 47,858.7 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי קידומו בדרגה.