הסכם קיבוצי: ענף המזון

נוסיף שמעדותה של גב' תמי כהן, נציגת המבקשת, עלה שהקשר להסתדרות הכללית נלמד מכך שבמהלך המו"מ הקבוצי, יוחננוף טענה שחל עליה ההסכם הקבוצי בענף רשתות המזון (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 15.7.18).

...

גם את העובדה שבהחתמת העובדים על התצהירים השתתפו גורמים רבים אצל המשיבה ומחוץ לה, מצאנו לזקוף לחובת המשיבה, מאחר שהדבר מעיד בעינינו על החשיבות שהמשיבה ייחסה להוכחת הטענה לפיה המבקשת איבדה את היציגות, כמעט בכל מחיר ובהתעלם מהמגבלות המוטלות על מעסיק בתקופת התארגנות ראשונית.

בשקלול כל אלה, מצאנו כי יש לחייב את המשיבה בפיצויים בסך 500,000 ₪.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה ובגין הפגיעה בהתארגנות העובדים, המשיבה תשלם למבקשת מס' 1 ולמבקש מס' 2 פיצויים לפי סעיף 33יא'(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, בסך 500,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

תחולת צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון הנתבעת אינה חולקת על כך שחלות עליה הוראות צו ההרחבה של ההסכם הקבוצי בענף רשתות מזון.

...

לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

משלא נטען ולא הוכח כי המנוחה דרשה לקבל הודעה על תנאי עבודתה, נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודת המנוחה, את הסכומים הבאים: משכורת 13 בסך 52,250 ₪.

ההסתדרות מפרטת כי היא ארגון יציג במספר מקומות עבודה בענף המזון המהיר וההסעדה ואף חתומה על הסכמים קבוציים בענף המזון המהיר.

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

על התובע חלים הסכמים קבוציים בענף המזון, הסכם עבודה אישי והסכמים מיוחדים שונים.

...

] על כן, טענתו של התובע בגין רכיב זה נדחית.

] סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 40,000 ₪ לאור הפגמים שנפלו בהליך השימוע והפיטורים.

העובדה שהנתבעת, כמעסיקה, מנסה להיתנער כעת מהסכמים שנחתמו על ידי עמותה שהיא היתה חברה בה, ארגון של בעלי מאפיות, המעסיקים עובדים בענף האפייה והמזון, שרצו לקבוע את תנאי העיסוק בתחומם ופעלו לשם כך במאורגן, לפי התקנון - אין בה די כדי לפטור את אותה מאפייה מההסכמים הקבוציים שנחתמו בעבר, ע"י איגור האופים, ובהם אף אומץ ההסכם הקבוצי הכללי.

...

אכן, צודקת הנתבעת, שאין צורך באישור מטעם רשויות המס להעסקה במשמרות, המותרת לפי הדין; אולם, בהמשך של אותו משפט, בסיכומי התובע, יש עוד התייחסות, לעניין אי רישום העסקת התובע במשמרות בתלושי השכר [שם], והיא: "... ובמיוחד בלא שדאגה, לציין כנדרש בחוק כי השכר משולם על עבודה במשמרת, כדי שהכנסת עובדיה לא תינזק.". חלק אחרון זה, בטענת התובע, הופיע כבר בכתב-התביעה [כחלק מפרק ד'], ולמרות זאת, הנתבעת לא התייחסה אליו בסיכומיה, וחבל; הטענה להרחבת חזית - נדחית, אפוא, ונשוב לגופה של טענת התובע, בהמשך.

המסקנה מהמקובץ היא, כי - פיטוריו של התובע נעשו ללא עריכת "שימוע" כדין; בשל כך, כאשר אנו מביאים בחשבון את תקופת העבודה, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי, אותו אנו מעמידים על 35,000 ₪.

"שעות נוספות" נרשמו בתלושי השכר, הן כמות והן תעריף, ואם מצאנו שהיה תשלום בחסר, ברכיב זה, אזי - עניין לנו במחלוקת מסוג אחר, שאינה נובעת מאי רישום נאות בתלוש; אי רישום "ותק", או "דרגה", מקורו במחלוקת בדבר תחולה או אי תחולה של הסכם מסוים על יחסי הצדדים, מחלוקת אשר הוכרעה רק בפסק-דין זה, ולכן - אין לראות בהעדרם אי רישום כנדרש בתלושי השכר; ואשר לרכיב "דמי טיפול" - זה, הלא, נמחק בהסכמה כבר בתחילת ההליך כאן.

כיוון שמצאנו, כי התובע לא נפגע בשל אי רישום מכוון של נתון, כלשהו, בתלושי שכרו, תביעתו לפיצוי בגין אופן הרישום בתלושי השכר - נדחית.