הסכם קיבוצי: נהגי אוטובוס דן

בתקופת הלימודים בקורס הנהיגה הנתבע לא היה עובד של התובעת ואינו זכאי לשכר בגין תקופה זו. התובעת נתנה לנתבע את ההפסקות הנדרשות בהתאם לדין ולהסכם הקבוצי.

לא הוכח כי הייתה דרישה שבתקופת הקורס המשתתף "יעמוד לרשות העבודה", כאשר הקורס עצמו שימש הכשרה כללית – לנהיגה על אוטובוס, ולא רק למקום העבודה המיועד – בחברת דן. בשל כל אלה, אין לראות בתקופת הקורס "תקופת העבודה" של הנתבע המזכה בשכר עבודה.

...

מכאן שטרם חלף המועד המקסימאלי שבו הייתה חייבת התובעת למסור הודעה לעובד ולכן דין סעד זה להידחות.

ברור לנו שלא הוכחה כנדרש התשתית העובדתית לפיצוי בגין העוולה ולכן גם רכיב תביעה זה דינו להידחות.

לסיכום בהתאם לאמור לעיל התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ס"ע 4705-03-11 09 מרץ 2014 לפני: כב' השופטת מיכל פריימן נציגת עובדים - גב' עידית סלומון נציג מעסיקים - מר יוסף משען התובע יגאל סורקיס ע"י ב"כ עוה"ד שלומית כנען (שלום) הנתבעת איל"ן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים ע"י ב"כ עוה"ד דן שפר פסק דין

על פי מכתב משרד הרשוי לב"כ התובע מיום 29.7.12 עולה כי ברכב מסוג 2M - אוטובוס זעיר פרטי - רשאי לנהוג רק בעלה רישיון נהיגה לדרגה 3D. לתובע חודש רישיון מסוג 1D ולא 3D כך שממילא, גם לאחר חידוש הרישיון מסוג 1D לא יכול היה התובע להמשיך בעבודתו כנהג הסעות ברכב האמור.

האם חל על הנתבעת הסכם קבוצי מיוחד 998/61 מיום 24.1.61 או הסכם קבוצי מיוחד 274/73 מיום 16.9.73? המדובר בהסכמים קבוציים מיוחדים, הראשון, בין מועצת פועלי חיפה לבין אגודה לעזרת ילדים נכים - אילנסיל חיפה והשני, בין מועצת פועלי חיפה מחד והאיגוד הישראלי לילדים נפגעים איל"ן חיפה מצד שני, אשר תוקן בהסכם מיום 15.5.77 (191/77).

...

אשר על כן, התביעה לתשלום שעות נוספות - נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין "עיכוב שחרור הפיצויים": אומנם, הוכח בפנינו, כי מכתבי השחרור וטופס 161 נחתמו ע"י הנתבעת רק בחודש 11/09, יחד עם זאת, התובע הודה כי כלל לא שחרר את פיצויי הפיטורים מהקופה: "אני השארתי את הכספים שצבורים בקופות ולא משכתי אותם. אני מקבל פנסיה מתוך הכספים הללו." מכאן, שאין ממש בטענתו כי לנוכח העיכוב, הפיצויים "לא שולמו לו במועד". בנסיבות אלו, אין מקום לחיוב הנתבעת ברכיב זה. לסיכום תביעת התובע על כל ראשיה, נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת הוסיפה שהתביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות נגועה בחוסר תום לב, שכן התובעת מעולם לא דרשה כי ישולם לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, למרות שהיתה מודעת היטב לעניין זה. זאת מאחר שהתובעת ניהלה בעבר הליך בבית הדין לעבודה, כנגד מעסיק קודם שלה (גם הוא בתחום תיירות הפנים) ובית הדין הארצי קבע שהתובעת זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות (דב"ע נד/2-22 קושילביץ - דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית, 19.12.1994).

בנוסף נקבע בהסכם הקבוצי משנת 2007 כי העובדים אינם זכאים לגמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועי: "3. מוסכם בין הצדדים, כי נוכח העובדה כי תפקידו של מורה הדרך הוא תפקיד ניהולי בשטח הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, מבלי שיש למעסיק יכולת לפקח על שעות העבודה והמנוחה של מורה הדרך - הרי שכר העבודה הנקוב להלן הנו שכר גלובאלי, הכולל תשלום בגין עבודה בימי מנוחה שבועית ככל שתהיה כזו, ובכפוף לאמור בסעיף 4 להלן.

נוסיף כי התובעת גם עבדה עם נהגי האוטובוס, כך שניתן היה לאמת את שעות העבודה עימם ולהיעזר בהם לצורך המעקב.

...

על רקע כל האמור לעיל וההתרשמות מעדות התובעת, הגענו למסקנה כי גם טענת התובעת, לפיה בן ארי ביקש "להצעיר את צוות העובדים", נטענה בעלמא ולא הוכחה.

לסיכום, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפלתה אותה בשל גילה ומשכך דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 323,227 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 64583-12-18 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור – דן יחיד המערער חביב שבתאי ע"י ב"כ: עו"ד מאיה בן לולו המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש פסק דין

באוקטובר 2015 ניתנה המלצת הרופא התעסוקתי על עבודה חלופית לנוכח בעיות גב "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 01/10/2015 וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים העדכניים שהוצגו בפניי נמצא כי הנ"ל: לדבריו לא מסוגל להמשיך לעבוד כנהג עקב בעיות גב. לדבריו, נעדר מהעבודה לעיתים קרובות וגם חושש מנזק לבריאותו וגם לנוסעים באוטובוס. לפי מכתב מרופא אורתופד ד"ר סבטו מתאריך 07/07/2015 מדובר במצב לאחר שבר חוליה 3L עם דחיסה ופריצת דיסק 5L – 4L עם סמנים נוירולוגיים (חסר אכילס מימין) המומחה ממליץ להמנע מנהיגה על אוטובוס. אני מצטרף לדעתו. המומחה ממליץ על עבודה חלופית (ללא נהיגה באוטובוס)." (להלן: המלצת הרופא התעסוקתי).

המערער טען כי לא פוטר עם הכרזתו כמי שאינו כשיר לנהיגה מאחר והשתייך לדור א' על פי הסכמי העבודה באגד ולא ניתן היה לפטרו אלא המעסיק חויב למצוא לו עבודה חלופית בהתאם למגבלותיו וכך הוא עבר לתפקיד פקידותי (עדות מר שלמה כהן ש' 28-29, עדות מר בן משה עמ' 15 ש' 8-12).

המערער טען כי הגם שמתיקו האישי עולה כי במהלך עבודתו היו נגדו תלונות רבות על היתנהגות והתנהלות, של לקוחות, וועדות משמעת וועדות פריטטיות, לא היה בכל אלה לאפשר פרישתו מאגד, כפי שהסבירו מר כהן ומר בן משה, מחמת העלות הגבוהה של ההוצאה לגימלאות והיותו של המערער שייך לדור א' בהסכמים הקבוציים.

...

פנסיה זה 70% מהברוטו, כולנו יודעים את זה והוא ידע את זה. גם אם אני יוצא לפנסיה אני מקבל 70% מהברוטו כנהג, לא הורידו לו מהשכר כשעבר להיות פקיד.

סוף דבר כפי שנקבע בפסיקה לעיל שני תנאים מצטברים נדרשים בתקנה , האחד חוסר יכולת לחזור לעבודה או לעיסוק שלפני הפגיעה, והשני וירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע בעקבות הפגיעה.

נוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.

ביום 1.2.05 נערך בין הנתבעת לבין ההסתדרות נספח להסכם הקבוצי, המהווה חלק בלתי נפרד הימנו, במסגרתו הסכימו הצדדים כדלקמן: "3.נהג אשר הועסק בעבר בחברה, וסיים עבודתו עקב פרישה לפנסיית נכות מלאה ממבטחים, יהיה זכאי לחזור לעבודתו כנהג אוטובוס בלבד במקרה בו מבטחים הודיעה לו, כי זכאותו לפנסיית נכות מופסקת.

חברת דן יכולה להמשיך ולהעסיקך במקצועך כנהג בלבד ובהעדר עבודה חלופית אחרת להציע לך לפי כישוריך וכשירותך הרפואית, הרי שלאור מכתבו של הרופא התעסוקתי אינך יכול לבצע עבודה כלל.

אשר לטענה החלופית של התובע-ביחס לחוסר הסבירות שבהוראות ההסכם הקבוצי המעדיף נהגים שרשיונם נשלל עקב עבירה תעבורתית חמורה על-פני עובדים שאיבדו את כושרם לנהוג עקב תאונת עבודה – טענה הנתבעת כי מדובר בהעדפה שהינה פועל יוצא של הסכמה קיבוצית, שאל לו לבית הדין להתערב בה. הנתבעת טענה עוד, כי נוכח מגבלותיו של התובע, כפי שקבע הרופא התעסוקתי, לא ניתן לשבצו לצמיתות לעבודה כנהג, וכי אין באפשרותה לשבצו במשרה חלופית נוכח כישוריו ומגבלותיו הרפואיות.

...

נוכח האמור אנו דוחים את טענותיו של התובע בכל הנוגע להפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ולהפרת עקרונות השויון.

למעלה מן הצורך יאמר-כי הנתבעת גילתה דעתה כי היא נכונה בכל עת להפסיק את עבודתו של התובע ואף לשלם לו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200%, הצעה שהתובע סרב לה. זאת ועוד אחרת –סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה לתשלום שכרו של התובע במהלך התקופה מושא המחלוקת לא רק מהטעמים שפרטנו לעיל, אלא אף מהטעם שמדובר בתביעה כספית במהותה, אשר לא כומתה ואשר לא שולמה אגרה בגינה.

לנוכח כל האמור, הרי שאנו דוחים את התביעה.