בשים לב לשאלות הפרשניות שהתעוררו בהליך הוזמנו הצדדים להסכם הקבוצי שהורחב, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) ואיגוד המוסכים בישראל (להלן: איגוד המוסכים), להשמיע טענותיהם.
...
הטענה המקדמית
דומה שבטרם נפנה לבחינת המחלוקת המרכזית שנטשה בין הצדדים בסוגית תוספת הוותק, כמו גם יתר המחלוקות יש מקום להסיר מעל הדרך את טענת הנתבעים כי דין התביעה סילוק על הסף.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה:
[א] תוספת ותק בסך 4,277 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (20.1.2016) ועד למועד התשלום המלא בפועל (להרחבה בנושא פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לרכיבים שמועד תשלומם חל במהלך תקופת העבודה ראו למשל: ע"ע (ארצי) 2365-01-15 מוחמד – שורי (23.1.2018)).
אלא שכפי שהראנו בפרוטרוט לעיל הפרש פיצויי הפיטורים נובע מתוספת הוותק לגביה שוכנענו כי ניטשה בין הצדדים מחלוקת ממשית בדבר עצם הזכות לה, ובהתאם גם להפרשי פיצויי הפיטורים.
אשר להוצאות המשפט – לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין לרבות הפער הניכר בין סכום התביעה לסכום שנפסק והעובדה שמרבית טענות התובע נדחו, החלטנו לעשות צו להוצאות על הצד הנמוך ובהתאם לחייב את הנתבעים בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל של 3,500 ₪.
