הסכם קיבוצי שבוע עבודה מקוצר בישראל

תחילה, ביום 4.8.88 נחתם קבוצי בין לישכת התאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגף לאיגוד מקצועי, שעיקרו הנהגת שבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימים (הסכם קבוצי שמספרו 7037/88, להלן - הסכם 1988).

...

דין הערעור המופנה כנגד הקביעה כי זכאי העובד לגמול מנוחה שבועית עבור עבודתו במוצאי שבת, חרף כך שבגין עבודתו ביום שישי בערב ניתנה לו מנוחת פיצוי וכן שולם לו גמול מנוחה שבועית - להידחות.

זאת, נוכח הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ומהטעמים המפורטים בסעיף 93 לעיל.

לא מצאנו לחייב את המעסיקה בתשלום הוצאות ליתר המתייצבים בהליך בשים לב להיות השאלה שהתעוררה ראויה לליבון.

ביום 4.8.1988 נחתם הסכם קבוצי כללי בין לישכת התאום של הארגונים הכלכליים בשם הארגונים המאוגדים בה, שכוללים את היתאחדות התעשיינים, להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במיגזר העיסקי[footnoteRef:94].

...

תביעת הנתבע דין התביעה להתקבל בחלקה.

תביעות הנתבע לתשלום הפרשי שכר, לרבות הפרשי שעות נוספות, לתשלום תוספת ותק ולתשלום פיצויי פיטורים מלאים – נדחות.

התובעת תשלם לנתבע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: סכום שנוכה משכר חודש 1/2018 בסכום של 2,655.35 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.2.2018 ועד לתשלום בפועל.

עוד טענה הנתבעת, כי עיקרון ההאחדה המשיך לחול גם בהסכם הקבוצי אשר נחתם בענף השמירה בשנת 2008 (להלן: הסכם קבוצי 2008), אשר הורחב בצו ההרחבה משנת 2009 (י"פ 5977 התשס"ט, עמ' 4936, להלן: צו ההרחבה 2009) וכן בהמשך לכך, בהסכם הקבוצי בענף השמירה משנת 2014 (להלן: הסכם קבוצי 2014) ובהסכם הקבוצי הכללי בדבר קיצור שבוע העבודה במשק הישראלי משנת 2017 (מספרו 7019/2017, להלן: הסכם קבוצי 2017), אשר בכולם, לטענת הנתבעת, לא קיימת הבחנה בין משך העבודה ביום למשך העבודה בלילה.

...

מניין שעות המנוחה השבועית אינו נגזרת של המועד בו סיים התובע את עבודתו ביום שלפני כן, אלא נגזר מהוראות החוק ומכניסת וצאת השבת ועליו להיעשות לטעמנו בהתאמה לשעות אלו, על מנת שניתן יהיה לאפשר לעובד מנוחה ביום השבת.

לסיכום, לאור כלל הטעמים אותם מנינו לעיל, אנו דוחות את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לתגמול מנוחה שבועית בגין עבודתו במוצאי שבת.

סוף דבר- בנסיבות מקרה זה לא מצאנו כי יש מקום לשנות את הקביעות אשר נפסקו בפסק הדין בעניין זכאות התובע לתשלום גמול שעות נוספות בגין עבודת לילה בשעה השמינית ואילך וגמול מנוחה שבועית, בגין עבודתו במוצאי שבת.

לפני תביעתה של הגב' יהודית פוזנר (להלן: "התובעת" או "העובדת") כנגד מעסיקה לשעבר, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), הנוגעת להעסקתה במשך כל שנות עבודתה בבנק במעמד של "עובדת ללא קביעות". העסקה זו היתה, בין היתר מכוח הסכם קבוצי מיוחד מיום 9.10.1994, שהחיל עליה את תנאי "הסכם הקשישים" (הסכם קבוצי מיוחד שנחתם ביום 18.2.1980 ותוקן ביום 4.3.1988).

ביחס לתפקידים המכונים על ידי הבנק "תפקידי הקף" (בשונה מ"תפקידי ליבה") אליהם הגיעו בעבר בעיקר מועמדים מקרב האוכלוסייה הבוגרת, נחתם ביום 18.2.80 (ותוקן בשנת - 1988, נוכח המעבר לשבוע עבודה מקוצר במשק), הסכם קבוצי מיוחד (הידוע בכינויו "הסכם הקשישים" להלן גם: "הסכם 1980"), העוסק בקליטתם של עובדים מבוגרים מעל גיל 55, והמסדיר את תנאי עבודתם בתפקידים אלו.

...

לאור האמור, אני דוחה את טענת התובעת, כי הבנק לא פעל במאמץ כנה וסביר למצוא לה תפקיד חלופי, בטרם החליט לסיים את העסקתה.

כללו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהליך פיטורי התובעת.

סוף דבר: תביעתה של התובעת על כל רכיביה- נדחית.

לדעת בית הדין, לא עולה מכוונת ההסכם הקבוצי בדבר קיצור שבוע העבודה, כוונה של הצדדים ליחסי העבודה לשנות באופן מהותי את תנאי הזכאות לגמול עבודה בשעות נוספות, ועל כן לא ניתן לקבוע שהתובעת קפחה את זכות כספית של עובדיה בכך שבימי ה' שבהם עובדי התובעת הועסקו למעלה מ-7.6 שעות אך טרם הועסקו באותו שבוע 42 שעות, היא לא שילמה גמול עבודה בשעות נוספות בעד העבודה לאחר 7.6 שעות.

מסקנה זו נשענת על סעיף 5(א)(2) לחוק חופשה שנתית, אשר קובע ש"ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית" – "לא יובאו במנין ימי חופשה". יתר על כן, על פי סעיף 5(ב) לחוק, אם "חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה". בית הדין שקל את טענת התובעת בדבר העדר הקשר ההכרחי בין היציאה לחופשה לבין אופן התשלום בעד ימי החופשה, אך לנוכח מגמת החוק להוציא ימי שבתון שאין עובדים בהם על פי חוק – כמו חגי ישראל לפי סעיף 18א לפקודת סדרי השילטון והמשפט, תש"ח-1948 או ימי בחירות, לפי חוק יסוד: הכנסת – המסקנה הנה שמעסיקים אינם יכולים לצאת ידי חובתם לפי סעיפים 8 ו-3(א) סיפא לחוק חופשה שנתית, אם לא ניתן פרק אחד של חופשה הכוללת שבעה ימים שבאים במניין ימי חופשה, למעט יום מנוחה שבועי אחד לכל שבעה ימים.

...

בעניינים אחרים שהעלתה התובעת, בית הדין מצא שלא נמצאו פגמים בהחלטת חטיבת הביקורת.

התוצאה התביעה נדחית ברובה.

כן מתקבלת התביעה בעניין דמי ההבראה.