הסכם קיבוצי רשתות שיווק מזון בישראל

ביום 31.5.16 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת במסגרתה טענה כי התפטרה בגין הרעת תנאים עקב אי תשלום זכויות המגיעות לה מכוח ההסכם הקבוצי או צוי ההרחבה החלים בענף רשתות שיווק המזון.

] "ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (ראו: רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסמה, 13.8.07); השוו: רע"א 6962/08 פסגות מימון ופקטורינג בע"מ נ' גרינפלד (לא פורסם, 11.9.2008)). הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסרבול ההליך. הינה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להדחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תדחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בעירעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק".    נוכח ההלכות לפיהן סילוק על הסף יעשה במשורה וההלכה מפי בית המשפט העליון לעניין סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית, לא מצאתי לנכון להורות על סעד כזה בשלב מקדמי זה של ההליך.

...

] "ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (ראו: רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 290 (2001); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסמה, 13.8.07); השוו: רע"א 6962/08 פסגות מימון ופקטורינג בע"מ נ' גרינפלד (לא פורסם, 11.9.2008)). הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסירבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק".    נוכח ההלכות לפיהן סילוק על הסף יעשה במשורה וההלכה מפי בית המשפט העליון לעניין סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית, לא מצאתי לנכון להורות על סעד כזה בשלב מקדמי זה של ההליך.

לא זו אף זו אלא שלא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה החלופית לעיכוב הליכים.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בנוסף, המשיבה היא חברה באיגוד לשכות המסחר, שחל עליה ההסכם הקבוצי בענף רשתות שווק המזון וגם מסיבה זו אין מדובר בהתארגנות ראשונית.

כתוצאה מכך נידרשת הגנה מיוחדת על עובדים המבקשים להגשים לראשונה את זכותם לחופש התארגנות במקום עבודה אשר שולט בו משטר של חוזים אישיים (עס"ק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - פלאפון תיקשורת בע"מ (2.1.13); להלן: הילכת פלאפון; עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 4179/13 לישכת התאום של הארגונים הכלכליים נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.7.14); עס"ק (ארצי) 41357-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (15.1.13); עס"ק (ארצי) 33142-04-13 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (10.4.14); להלן: עניין אלקטרה; סטפן אדלר, התארגנות עובדים בישראל: מגמות, היבטים משפטיים ומדיניות, ספר אליקה ברק-אוסוסקין 517 (2012)).

...

גם את העובדה שבהחתמת העובדים על התצהירים השתתפו גורמים רבים אצל המשיבה ומחוץ לה, מצאנו לזקוף לחובת המשיבה, מאחר שהדבר מעיד בעינינו על החשיבות שהמשיבה ייחסה להוכחת הטענה לפיה המבקשת איבדה את היציגות, כמעט בכל מחיר ובהתעלם מהמגבלות המוטלות על מעסיק בתקופת התארגנות ראשונית.

בשקלול כל אלה, מצאנו כי יש לחייב את המשיבה בפיצויים בסך 500,000 ₪.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה ובגין הפגיעה בהתארגנות העובדים, המשיבה תשלם למבקשת מס' 1 ולמבקש מס' 2 פיצויים לפי סעיף 33יא'(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, בסך 500,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בשנת 1977 חתמו התובעת וההסתדרות הכללית של העובדים בישראל על הסכם קבוצי כללי בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות שמספרו 7010/77 (להלן: "ההסכם הענפי").

מלבד האמור, על הנתבעת חל צו ההרחבה של ההסכם הקבוצי בענף רשתות שיווק מזון עליו חתומה התובעת (להלן: "צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון") שכן היא מפעילה חנויות נוחות המוכרות מזון ומוצרי צריכה (ס' 19 לתצהיר מר חתם, ס' 37-42 לסיכומי התובעת).

...

כמו כן, איני מקבלת את הטענה שהופיעה בסיכומי התובעת (ר' ס' 46-48 לסיכומיה) כי הנתבעת התייחסה למחלוקת זו במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים עובר להגשת התביעה (ר' נספחים א-ג לתצהירו של מר אברך) במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת תצהיר עדותה הראשית.

מעבר לכך אני סבורה כי אין להשלים עם התנהלותה של התובעת, המגישה כתב תביעה לאקוני המתבסס באופן מפורש על צו הרחבה מסוים, שמקום פרסומו צוין ב"רחל בתך הקטנה", ואילו במסגרת תצהירה מוסיפה טענה לתחולת צו הרחבה חדש שזכרו לא בא קודם לכן, על מנת לבסס את זכאותה לקבלת דמי טיפול ארגוני מהנתבעת בדרך נוספת.

סוף דבר לאור כל האמור, שעה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ביבוא, יצוא, מסחר בסיטונות או בשירותים – אין תחולה לצו ההרחבה בענפים אלו.

התובעת הנה צד להסכמים קבוציים עם ההסתדרות אשר הוראותיהם הורחבו בצוי הרחבה החלים על הנתבעת וביניהם: ההסכם הקבוצי שבין התובעת להסתדרות בענפי היבוא, הסיטונות המסחר והשירותים על עדכוניו, ההסכם הקבוצי בענפי רשתות שיווק מזון שבין התובעת להסתדרות משנת 2009 שהוראותיו הורחבו בשנת 2010 וחלים על הנתבעת שהנה רשת שיווק מזון ומוצרי צריכה.

מר אטרי העיד כי בנוסף, הוא, כנשיא הלישכה, חתם באופן אישי על שני הסכמים קבוציים הנוגעים לתנאי העסקה בכלל המשק הישראלי: הסכים קבוצי לשילוב אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה מיום 25.6.14 והסכם קבוצי לעידכון שכר המינימום מיום 3.12.14 ביחס לשלוש פעימות העלאות בשכר המינימום שהאחרונה שבהם נכנסה לתוקף ביום 1.1.17.

...

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.

חוות הדעת שהגיש התובע – כאמור התובע סומך את תביעתו ל"זכויות קוגנטיות" על חוות דעת מומחה, חתומה על-ידי רו"ח יחיאל אביטן, שעל פי הכתוב בה התבקש "לערוך בדיקת שכר בגין זכויותיו של מר יוגב לוי...שלא שולמו על ידי מעסיקו סופר ספיר בע"מ...בהתאם להסכם העבודה הקבוצי בענף רשתות שיווק מזון...ועל פי חוק...". יצוין כי בכתב התביעה בחר התובע שלא להציג טענות ברורות ומפורטות בזיקה לרכיבי התביעה שכינה זכויות קוגנטיות (סעיפים 64 – 68 לכתב התביעה), והסתפק בהפניה לחוות הדעת מטעמו.

בהקשר זה, נציין כי הנתבעת דבקה בקוו הגנה מיתחמק שעיקרו הוא "שלמתי הכל בהתאם לדין", לא העניקה מענה ראוי לקשיים הרבים בהתנהלותה, כפי שתוארו לעיל, לא הגישה תחשיב נגדי, וכמעט ולא הציגה הסתייגויות קונקרטיות מתחשיב התובע [בעיניין זה ראו: ע"ע 188/06 בוג'ו – קל ביניין בע"מ, מתאריך 28/01/2010; ע"ע 8582-02-13‏ ‏ רשת הגנים של אגודת ישראל - בוסי, מתאריך 13/10/2016, בסעיף 76 לפסק הדין].

...

לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, ועל התובע לשלם לנתבעת פיצוי בעד 45 משטחים שמכר ללא רשות הנתבעת, בסך של 225 ₪ (45 משטחים * 5 ₪).

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות ברובן, כמפורט לעיל.

בהינתן כי התביעה העיקרית נדחתה ברובה, ובשים לב להכבדה היתרה שיצרה והפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪, והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.