הסכם קיבוצי לרופאים הסכם עבודה בין רופאים לבין מעסיקיהם

בשנת 2008 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה, ובגדר כתב תביעה מתוקן שהוגש בשנת 2010, טען התובע כי החל מתחילת כהונתו כמנהל המחלקה לפסיכיאטריה משפטית, שללה ממנו הנתבעת זכויות המגיעות לו לפי הסכמי עבודה של הרופאים הבכירים, ובין היתר הסכם קבוצי בין הנתבעת לבין הר"י מחודש יוני 1994 (להלן: "ההליך הקודם").

ואכן גם אם אין לאמץ את טענות התובע וארגון רופאי המדינה בדבר העדר סמכות לועדת ההשתלמות לשקול את הזיקה שבין תחום עסוקו של מבקש ההשתלמות לבין נושא ההשתלמות, אף לא ניתן לקבוע כי מהסכם 79 עולה דרישה כי ההשתלמות תהיה "חיונית". לצורכי הליך זה ניתן להסיק כי גישה כזו חוטאת לאיזון המתבקש בין הצורך של המעסיק בכך שתיצמח תועלת ל"מפעלו" מיציאת הרופא המנהל להשתלמות לבין הזכות שנוצרה לרופאים המנהלים בהסכמי 79 ו-94 לצאת להשתלמות במסגרת יחסי עבודה ולהרחיב את אופקי הידע המקצועי שלהם.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי ממוני בסך 33,500 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

לפנינו תביעתה של ד"ר רבקה לייבו (להלן: "התובעת"), כנגד מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן: "נתבע 1") והממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: "נתבע 2"; יחדיו "הנתבעת" או "המדינה"), מכוח הסכם קבוצי, לתשלום מענק היתמחות, בהתאם למסמך מענקים מותנים לעידוד עבודה במקצועות במצוקה ובפריפריה (להלן: "המסמך"), שנחתם ע"י הממונה על השכר, לצד ההסכם הקבוצי בעיניין תנאי עבודתם של רופאים בין הר"י מצד אחד לבין מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית והדסה מצד שני מיום 25.08.11 (להלן: "ההסכם הקבוצי").

דיון והכרעה בטרם נבחן את שבפנינו נביא להלן (או נאזכר) את הסעיפים הרלוואנטיים להכרעתנו שבמסמך, כלשונם: "4. ועדה משותפת – אצל כל אחד מהמעסיקים החתומים על הסכם זה תוקם ועדה משותפת להר"י ולמעסיק (להלן: "הוועדה המשותפת"), אשר תפקידה לקבוע את הקריטריונים לזכאות רופא לתשלום, לגובה התשלום ולאופן חלוקת העלות בסעיף זה, והכל בכפוף לעמידה בתנאים המצטברים שיפורטו להלן.

...

לטעמנו, קבוצת השוויון ביחס אליה טענה התובעת, "השתנתה" בתצהירה וממילא, לטעמנו, אין בפנינו פרטי ולוּ מתמחה אחד שנסיבותיו כנסיבות התובעת, שקיבל המענק.

משעסקינן בעובדת הנתבעת, שעתרה למימוש זכות שלטעמה מגיעה לה – וכשאין בפנינו טענות בדבר חות"ל וכדומה – מצאנו להורות, חרף תוצאת ההליך, כי כל צד ישא בהוצאותיו.

סיכום לאור כל האמור נדחית התביעה ללא צו להוצאות.

לאמור נוסיף כי גם "תורני החוץ" אינם מקשה אחת, וייתכנו הבדלים משמעותיים בין מי שמועסק על ידי אותו מעסיק גם בעבודת היום שלו (כך שההסכמים הקבוציים של הרופאים ממילא חלים עליו במלואם ביחס למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק צבורי אחר בעבודת היום שלו (כך שגם עליו מוחלים ממילא ההסכמים הקבוציים של הרופאים בנוגע למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק פרטי בעבודת היום שלו; ומי שאינו מועסק בעבודת יום כלל.

התאגיד הדגיש בסיכומיו כי שכרו השונה של התובע נובע מהכשרה והשכלה שונים, וכי מדובר באבחנה מותרת בין רופאים ולא בהפליה אסורה, ואף קיים הבדל משמעותי בין רופא תחומי לבין עבודתו של מתמחה.

...

לאחר בחינת כתבי הטענות וחומר הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו בגין רכיב זה. התובע לא הביא ראשית ראייה כדי להוכיח כי אכן עבד שעה נוספת בכל יום תורנות.

נוכח הדברים האמורים, תביעתו של התובע בגין רכיב זה- נדחית.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

אף אין כל סבירות בטענתה לפיה יש להחריג את תורני החוץ מתחולת ההסכמים הקבוציים, על אף שהדבר לא קבוע בהם, אך ורק בשל שתורני החוץ אינם עובדים במשמרות בוקר אלא בערב ובלילה, וקביעה כזו תוביל ליצירת אפליה בלתי מוצדקת בין רופאים המבצעים עבודה זהה.

לאמור נוסיף כי גם "תורני החוץ" אינם מקשה אחת, וייתכנו הבדלים משמעותיים בין מי שמועסק על ידי אותו מעסיק גם בעבודת היום שלו (כך שההסכמים הקבוציים של הרופאים ממילא חלים עליו במלואם ביחס למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק צבורי אחר בעבודת היום שלו (כך שגם עליו מוחלים ממילא ההסכמים הקבוציים של הרופאים בנוגע למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק פרטי בעבודת היום שלו; ומי שאינו מועסק בעבודת יום כלל.

...

מטעם זה אף אין בהוראות ההסכמים הקיבוציים כל התייחסות לתורני החוץ, על אף שאין חולק בדבר ייחודיות העסקתם שאף הצדיקה בסופו של דבר הסכם קיבוצי ספציפי (הסכם 2012).

אשר לביצוע הפקדות לקופת גמל מהעבודה ה"נוספת" שביצע המשיב משך חודש במרכז לבריאות האישה - שוכנענו כי נושא זה אכן לא היה כלול בתביעתו המקורית כטענת הקופה.

עם זאת נבהיר כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בנושא זה, ואין כל סבירות בדרישת המשיב לחשב את היקף משרתו שלא לפי העבודה שבוצעה על ידו בפועל אלא לפי דרך חישוב התמורה הכספית ששולמה לו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל: ערעורה של שירותי בריאות כללית מתקבל.

לא מצאנו ליתן צו להוצאות לזכות המדינה והר"י. ניתן היום, ה' תשרי תשע"ט (14 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

אשר לתנאי עבודתם של הרופאים המועסקים בנתבעת – אלה מוסדרים בשורה של הסכמים קבוציים והסדרים שנחתמו במהלך השנים בין ממשלת ישראל לבין הר"י כאשר עניינים מסוימים הועברו להכרעת בורר או ועדת מעקב (להלן יקראו יחד: הסכמי הרופאים).

להלן עמדת הר"י כפי שהובאה בפנינו: "1. סעיף 9.2 להסכם הקבוצי מיום 21.7.91 הסדיר את סוגית חלוקת הכוננויות המתוכננות באופן שוויוני וקבע בין היתר כי מיכסת הכוננויות המתוכננות בין הרופאים המומחים במחלקה תחולק באופן שווה ובהתאם להקף העסקתו של כל רופא:

בסעיף 11 הוסדר עניין מספר הכוננויות המתוכננות שמנהל מחלקה יכול לבצע (נספח 5 לתצהיר פרופ' זרקא), כך: "לא יבצע מנהל מחלקה כוננויות מתוכננות במספר העולה על מספר הכוננויות המתוכננות של כל אחד מהרופאים הבכירים במחלקתו (יחסית להקף משרתם). מקרים חריגים יאושרו ע"י ביה"ח". בשנת 1985, על רקע סיכסוך עבודה שפרץ בין המעסיקים לרופאים בנוגע לתנאי עבודתם של הרופאים בשנים 1982-1984, ניתנו פסקי בוררים: פסק בוררות של ד"ר אריה אורנשטיין, פסק הבוררות של מר הלל דודאי ופסק בוררות שוהם - הרלוואנטי לענייננו.

...

אשר לטענת התובע לפיה אי תשלום בגין הכוננויות המתוכננות הנוספות שביצע, מהוות עשיית עושר ולא במשפט – דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי התובע.