הסכם קיבוצי כללי בתחנות הדלק בישראל

אשר למתכונת העבודה הנהוגה בענף תחנות הדלק, הפנה בית הדין לסעיף 5(א) להסכם הקבוצי הכללי בין ארגון בעלי תחנות הדלק בישראל ובין ההסתדרות הכללית, בו נקבע במפורש כי יום עבודה רגיל בענף הוא בן 8 שעות.

...

נמצאנו למדים כי המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה, אם התקיימו במערערת התנאים כפי שנקבעו בפסיקה לעניין הזכאות למענק, וזאת בשים לב למספר שעות עבודתה מדי יום בתחנת הדלק.

בהתאם לכך, דין הערעור להידחות.

מעבר לדרוש נציין כי בדפי המידע שצרפה המערערת לכתב הערעור לא מצאנו בסיס לטענה בדבר הטעייתה, כנטען על ידה.

סוף דבר הערעור נדחה.

"בהמשך להודעת ביטול ההסכם הקבוצי הכללי בתחנות הדלק בינינו לביניכם מיום 27/2/89 ולמען הסר ספק, הננו להודיעכם פעם נוספת, כי ההסכם הקבוצי הכללי בתחנות הדלק שנחתם בין ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הן ההסכם הקבוצי המקורי והן כל תיקוניו ושינוייו, כולל הסכמי הצטרפות לקרן הפנסיה המקיפה של מבטחים – בטלים! "יחד עם זאת ומבלי לפגוע באמור לעיל נשמח להפגש איתכם כדי לבדוק באם ניתן ליצור הסכם קבוצי כללי חדש, כולל הצטרפות לחברות בקרן "מבטחים" התואם את רוח הזמן והשינויים שחלו במשק בכלל, ובמשק הדלק בפרט".

...

לא מצאנו כי יש בטענה זו לסייע לנתבעת, מאחר ובעלי התחנה, מר אשרף בדיר, הודה כי התחנה הופעלה בפועל במשך כשש שנים קודם לכן (עמ' 10 לפ', ש' 6 – 9).

סעיף 11 לחוק קובע כי: "תחילתו של הסכם קיבוצי היא מהיום שנקבע לכך בהסכם, ובאין תאריך קבוע - מיום חתימתו". אומנם, סעיף זה אינו מתייחס לדרישת הרישום אולם, מאחר ודרישת הרישום קבועה בסעיף 10 לחוק והואיל ויש לפרש את סעיפי החוק בהרמוניה, התוצאה היא כי אין באמור בסעיף 11 כדי לאיין את דרישת הרישום כתנאי לתוקפו של ההסכם וביטולו.

אחרית דבר נוכח כלל הטעמים אותם ציינו לעיל, שוכנענו כי חלה על הנתבעת חובת תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי ובהתאם לכך, התביעה מתקבלת.

תמצית הבקשה לאישור עילות התביעה הן בצו הרחבה בענף תחנות הדלק 1979, שפורסם ביום 27.4.1979 (להלן: "צו ההרחבה הכללי" או "צו ההרחבה בענף הדלק") אשר הרחיב חלק מהוראות ההסכם הקבוצי הכללי שבין ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל, לבין הסתדרות הכללית של העובדים בא"י באגף לאיגוד מקצועי שנחתם ביום 29.11.1978 ושנרשם בפנקס ההסכמים הקבוציים לפי מס' 7065/78 (להלן: "הסכם קבוצי כללי בענף הדלק"), כדלקמן: 4.1.

...

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לאישור מנימוקים שונים, שחלקם לטענתה לא זכו להתייחסות בהחלטה בבקשות לאישור מיום 7.7.2021.

לאחר שבחנו לעומק את טענות המשיבה בכתבי הטענות ובסיכומיה, לא מצאנו מקום לשנות את הקביעות בהחלטה בבקשות לאישור מיום 7.7.2021, והן רלוונטיות ותקפות גם לגבי בקשה זו לאישור שלפנינו.

כמו כן, אנו סבורים כי מדובר בשאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה, בנוגע לתחולת צו ההרחבה בענף הדלק.

הכרעה מהנימוקים שפורטו מעלה, שוכנענו במידה הנדרשת לצורך אישור התובענה כייצוגית, כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה.

] סוף דבר אנו מאשרים את התובענה כתובענה ייצוגית כמבוקש.

] "בהמשך להודעת ביטול ההסכם הקבוצי הכללי בתחנות הדלק ביננו לבינכם ביום 27.2.1989 ולמען הסר ספק, הננו להודיעכם פעם נוספת, כי ההסכם הקבוצי הכללי, בתחנות הדלק שנחתם בין ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הן ההסכם הקבוצי המקורי והן כל תיקוניו ושינוייו, כולל הסכמי הצטרפות לקרן הפנסיה במקיפה של מבטחים – בטלים!". [הדגשות במקור] ביום 21.4.1991 נשלח עותק של הודעת ביטול לממונה על יחסי עבודה.

...

העובדה כי חברות הדלק לא פעלו במשך שנים רבות בהתאם לצו הרחבה בענף הדלק משנת 1979 ובחרו להתעלם ממנו, אין בכוחה לגרוע מתוקפן של הוראות צו הרחבה זה – ודאי שאין ללמוד מכך כי "אבד עליו הקלח". סוף דבר הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות ביחס לעילת התביעה שבצו ההרחבה לפנסיית יסוד נדחות.

אנו מאשרים את התובענות נגד המשיבות כתובענות ייצוגיות כמבוקש ביחס לעילות התביעה שבצו ההרחבה בענף תחנות הדלק.

משאושרו הבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות בעילת צו ההרחבה בענף הדלק, אנו מורים למבקשים להגיש כתבי תביעה מתוקנים תוך 30 יום.

לעניין זה מפנה התובעת להוראות צו ההרחבה בעיניין פנסיית יסוד מיום 31.7.66 על פיו הורחבו הוראות ההסכם הקבוצי הכללי שבין התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, לבין הועד פועל של ההסתדרות הכללית, ו"מבטחים" מיום 22.6.64 "על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשיה, במלאכה ובתחנות דלק", למעט, עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קבוציים, עובדים שתנאי עבודתם כוללים הסדר פנסיה, ועובדים שתנאי עבודתם כוללים הסדר קופת תגמולים-אלא אם הסכימו להפסקת התשלומים לקופת התגמולים; על פי הוראות הצוו חלה חובה על המעבידים כהגדרתם לעיל, לבטח את עובדיהם כהגדרתם לעיל בפנסיית יסוד ולהפריש 5% מהשכר הרגיל של עובדיהם לביטוח זקנה במבטחים.

...

הנתבעת העמידה תביעתה ברכיב זה על 10 ימי הודעה מוקדמת, ולפיכך אנו מורים כי מתוך הסכומים שפסקנו לעיל, יש לקזז את הסך של 1,500 ₪ כפיצוי על אי מסירת הודעה מוקדמת על ידי התובעת לנתבעת.

סוף דבר-אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, הרי שתביעות התובעת לפיצויי פיטורים, גמול עבודה במנוחה שבועית, גמול שעות נוספות, והשלמה לשכר מינימום – נדחות.

התביעות לתשלום דמי הבראה, חופשה שנתית, הוצאות נסיעה, ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה מתקבלות, ואנו מורים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: דמי הבראה בסך של 3,384 ₪.